אהבה ממבט אחרון 3- פרק 7

שוב באוטובוס. "אז אמ… לאן נוסעים?" הוא חייך ולא אמר כלום. בסוף נעצרנו בתחנה שנקראה "פארק הירקון". "אל תגיד לי שאנחנו הולכים לפארק הירקון" אמרתי בלי להסתכל עליו. "האמת שדווקא חשבתי על זה אבל זאת לא התחנה הראשונה לפי התכנון שלי" הבטתי סביבי, היינו רחוב שקט שרק המכוניות השמיעו רעש של המנוע שלהם.
התחלנו ללכת בשתיקה, יד ביד ואז נעצרנו והתיישבנו על איזה ספסל שהיה מעליו פנס שהאיר עליו. "טוב אז… רצית לדבר איתך על פרידה" מיצמצתי מנסה לקלוט את המילים שלו. "מה זאת אומרת פרידה?!" קראתי המומה.
אדוארד השתתק, הפנה את מבטו הצידה ואז אמר "אני עוזב ג'וליאנה, לתמיד". הבטתי בו ולא יכולתי לומר מילה "אבל.. אבל.. למה?" הוא אחז בידיי "זה לא בגללך ג'וליאנה אבל תביני שבגלל הכוחות שקיבלתי אני לא יכול להישאר כאן עוד הרבה זמן, יגלו אותי בסופו של דבר, אני צריך לעזוב למקום שבו כולם בעלי כוחות".
הרגשתי איך הדמעות מתחילות לזלוג לי מהעיניים, ונתתי להן לזלוג, רציתי שהוא יראה שאני בוכה, שהוא לא יעזוב. "אל תבכי ג'וליאנה. אני גם לא רוצה לעזוב אבל אני פשוט חייב ואני רוצה שתתמכי בי ותביני אותי, ולא משנה איפו אני אהיה אני תמיד אוהב אותך". הבטתי בו, לא ממש ראיתי אותו טוב מרוב שהדמעות טישטשו את הראייה שלי, נפלתי עליו בחיבוק ועכשיו בכיתי בקול רם. הרגשתי איך הוא מלטף אותי כדאי שארגע אבל אני לעולם לא ארגע.
קמתי ממקומי "אז בעצם לקחת אותי בשביל ש…" הוא קם כדאי להשלים את המשפט "כדאי להיפרד" הוא השתתק והשפיל את מבטו.
"הייתי צריך לומר לך את זה בסוף אבל פשוט לא יכולתי להחזיק את זה עוד, אני מקווה שלא תברחי ממני עכשיו בגלל זה.." הוא הביט בי, ידעתי את זה, הייתי בטוחה בכך. "אל תביט בי" אמרתי בלחש, בקול חנוק דמעות.
"ג'וליאנה אל תעשי מזה סיפור, בבקשה, תירגעי".
החטפתי לו מבט מהיר "אני צריכה לשירותים, ועכשיו". הוא הינהן ובצעדים מהירים הוביל אותי למסעדה הקרובה ביותר שהייתה שם. אדוארד ניגש לשומר שבכניסה ושאל אותו משהו והוא רק הצביע לכל מיני מקומות ואדוארד הינהן וניגש אליי.
"השירותים למעלה. תעלי במדרגות ומיד תפני ימינה" אמר לי אדוארד ואני הינהנתי ורצתי לגרם המדרגות.