אהבה ממבט ראשון/ פרק אחד-עשר

בשעה 18:30 בערב השביעי ליוני אני לבושה בשמלה שלי, יחד עם נעלי האירועים שלי, לבנות עם נקודות שחורות. אימא שלי ניקתה אותן מאז המסיבה של אנג׳לינה.
״מוכנה לצאת?״ שאלה אימא.
״יותר מתמיד,״ אמרתי בעודי מסדרת את סיכות הפרפר שתקעתי בתסרוקת שלי.
אנחנו נכנסות לאוטו, ואני מרגישה איך לבי הולם כפי שמעולם לא קרה. הנסיעה לבית של שיין לוקחת רבע שעה בערך.
״אין לו טלפון נייד?״ שואלת אמי בנימה קלה של חוסר סבלנות בעודנו עומדות עם האוטו מול שביל הגישה לדלת. ״לא שאלתי,״ אני ממציאה.
בדיוק אז נפתחה הדלת, ומתוכה יצא שיין. אם קודם הלב שלי פעם מהר, אז עכשיו הוא פעם עוד יותר מהר. שיין היה לבוש בחולצה לבנה שקופה מאוד, מעיל, בג׳ינס חדשות ובנעלי ספורט שחורות, שגם עברו ניקוי. ״תיכנס,״ מלמלתי כשהוא התקרב לאוטו. הוא חייך והתיישב לידי במושב האחורי. אימא שלי נראתה מרוצה מאוד.
״זה בבית-הספר, נכון?״ פתחתי בשיחה.
״כן,״ אמר שיין. ״באולם הספורט.״
שאר הנסיעה המביכה עברה ללא מילים, עד שלבסוף הגענו לשער האחורי של בית הספר, שכוסה בבלונים צבעוניים. מעל השער נתלה שלט: ״ברוכים הבאים למסיבת הסיום של תיכון סמארט ווילג׳!״
״תיהנו,״ אומרת אימא. ״תודה, גברת טומילסון,״ אמר שיין במתיקות. הוא נתן לי לצאת ראשונה אף שזה היה האוטו שלי, והושיט לי יד. לא היססתי לקחת אותה.
״ביי,״ מלמלתי כשאימא שלי סגרה את הדלת ונסעה משם.
״בואי,״ אמר שיין ואחז עוד יותר חזק בידי. ״אומרים שיש אוכל מצוין, למרות שאין אלכוהול..״ הוא גיחך.
נכנסנו לאולם, שהיה מלא עד אפס מקום: היה רעש של מוסיקה וכל הנערים התקבצו במקום אחד. בקצה של האולם היה אפשר להבחין בזוגות מתנשקים. המראה הזה גרם ללב שלי להתחיל לדפוק מחדש.
״רוצה לשתות?״ שאל שיין. ״אני אלך להביא לנו פונץ׳. חכי פה רגע, בסדר?׳
אני עומדת במקומי, לא זזה. אני צופה במסלולו אל שולחן הכיבוד. כמה אני צריכה עכשיו ש-
״ג׳יני!״ אני קוראת כשהיא נכנסת לאולם. היא מחבקת אותי. ״איזו שמלה יפה!״ היא מחמיאה לי.
״מצאת בת זוג?״ שאלתי.
״נראה לך?״ היא השפילה את מבטה. ״אבל זאק מצא איזו אחת.. דווקא חמודה.״
ואז זאק נכנס לאולם, לבוש בחולצה פשוטה ומכנסיים חדשות, אוחז בידה של נערה יפה. ״זו סלינה,״ הוא אמר. היא באמת הייתה יפה. היה לה שיער שחור גלי, ולגופה הרזה לבשה שמלה לבנה.
״הבאתי לנו שתייה.״ שיין הגיע ובידו שתי כוסות מיץ. ״היי!״ הוא חייך, חיבק את ג׳יני ואת זאק. הוא החמיא לסלינה על שמלתה והיא חייכה. היה לי רצון עז להכניס לה בעיטה.
״בואי,״ אמר זאק, כשנראה הרגיש בסכנה כמוני. ״בואי לרקוד, סלינה.״
היא חייכה אלינו בפעם האחרונה ונכנסה אל רחבת הריקודים יחד עם זאק. ״אני הולכת לאכול,״ אמרה ג׳יני. ״מאפה עם בשר, זה יהיה בן הזוג שלי היום.׳
צחקתי קלות. ״אז ביי.״ חיבקתי אותה והיא הלכה.
״נותרנו רק שנינו, אה?״ אמר שיין וחייך. ״בא לך לרקוד?״
״קצת צפוף,״ הודיתי. ״אבל אין לי בעיה לעשות איתך ריקוד שקט, אם, זאת אומרת, יש פה דבר כזה…״
חייכתי שוב. ידעתי שהדיג׳יי שהביאו לפה בחיים לא ישים מוסיקה שקטה. ואז נשמעה הודעה ברמקול. ״לפי בקשה מיוחדת- ריקוד לכל הזוגות שהגיעו לכאן הערב!״
שיין הסתכל עליי. ״תרקדי איתי, עלמתי?״
הרגשתי שאני מסמיקה. החזקתי בידו ונכנסנו אל רחבת הריקודים. הוא הניח יד על המותן שלי והורה לי להניח יד על כתפו. רקדנו לאט.
״זה דווקא נחמד,״ אמרתי לו. ״הרבה פחות רועש וצפוף ממה שהיה קודם.״
״ריקודים כאלה אני אוהב,״ אומר שיין.
הבטתי בעינו הכחולות במשך כל הריקוד, ואני מניחה שהוא גם הסתכל על העיניים חצי כחולות-חצי ירוקות שלי.
״תודה לכולם!״ אמר הדי ג׳יי. ״ועכשיו- נחזור למסיבה!״
הוצאתי את שיין מהרחבה. ״אי אפשר להיות פה במקום שקט?״ הוא אמר וכיווץ את גבותיו.
״תמיד אפשר לצאת החוצה,״ אמרתי.
הראיתי לו את החצר הקטנה שיש ליד האולם, שיש בה המון ספסלים קטנים כאלה וערוגות פרחים צבעוניות. החצר כוסתה בפנסים בצבעי אדום ושמנת, והאירה אותנו באור עמום.
״נפלא,״׳הוא אמר. ״סוף-סוף שקט.״
״למה רצית את זה בכלל?״ שאלתי.
״כדי שנוכל לדבר. את יודעת, לא בא לך לרקוד וגם לי לא במיוחד, וחוץ מזה.. זה מקום די רומנטי עם כל האורות האדומים האלה.״ הוא הצביע על המנורות.
חייכתי. ״אין בעיה.״ אמרתי וכיסיתי את כתפיי עם ידיי. רוח קיץ קרירה התחילה לנשוב עלינו והזיזה את עלי העצים.
״קר לך?״ שאל שיין. הוא הוריד את המעיל השחור שלו וכיסה אותי בו. ״תודה,״ אמרתי בביישנות. למעיל הייתה פרווה נעימה בפנים.״אתה לא רוצה אותו?״
״רוצה,״ אמר שיין. ״ אבל אני לא יכול לראות אותך סובלת ככה.״
שתקתי. למשך עשר דקות רק שתקתי. אני כזו עלובה וחסרת טאקט. הגבר הכי מושלם בעולם הזמין אותך למסיבה, ואת סותמת את הפה שלך דווקא עכשיו?!
״למה הזמנת אותי?״ שאלתי לבסוף. ״מכל הבנות?״
הוא הביט בכוכבים. ״אני פשוט חשבתי שיהיה נחמד אם נלך לפה, את יודעת, בתור ידידים.״
״היית מזמין את זאק,״ צחקתי.
״את יודעת שהוא שונא אותי,״ אמר. ״אני לא יודע איך הוא הגיע למסקנה הזו שאני מוצא חן בעינייך.״
״הוא מקנא בך,״ אמרתי. ״בגלל כל העניין הזה. פשוט הרבה בנות- רואות בך את הגבר המושלם, החתיך, הסקסי..״ שוב שתקתי. חתיכת מטומטמת!
״ואת, גם מרגישה ככה?״ שאל שיין והביט בי.
״אני לא יודעת,״ אמרתי. ״אתה באמת חמוד, אבל.. זה פשוט לא הגיוני. אני מוזרה ואתה כל כך.. לא.״
״זה הגיוני.״ אמר שיין. ״ניגודים נמשכים. אמרו לנו את זה במדעים, זוכרת?״
״אולי זה כבר נשכח,״ אמרתי. תעשי משהו, תעשי משהו. אל תשבי פה כמו גולם!
אני מניחה את ידי על כתפו, והוא מניח את ידו על כתפי. הוא מוריד את המעיל ממני ומצמיד אותי אליו, מכסה אותי.
״אז עכשיו באמת,״ הוא לוחש. ״אני מוצא חן בעינייך?״
אני מביטה שוב בעיניים הכחולות הללו, שמשכיחות ממני כל דבר אחר מלבדו. רעש המוסיקה העמום מגיע דרך האולם. אני רואה עוד זוג נכנס לגינה ומתיישב בספסל קרוב אלינו.
״כן.״
אני מתקרבת אליו, ואני רואה כיצד הכחול שבעיניו נעלם כשהוא עוצם אותן.. אני גם עוצמת את עיניי, רואה רק חושך אבל יכולה להרגיש באנרגיה שלו..
שפתיו נוגעות בשפתיי ואני מרגישה פרץ חמימות, והדבר היחיד שאני רוצה שזה יקרה הוא שזה לא יפסיק לעולם.