אהבה ממבט ראשון/ פרק שלוש-עשרה

באתי לצעוק את כל מה שאני חושבת עליה, החל מהשיער הבלונדיני המושלם שלה ועד ירכיה, שבד השמלה שלבשה כיסה אותן. אבל החלטתי לסתום. שוב. אוף.
״די כבר, שיין!״ אני אומרת ומפרידה ביניהם. קליאו לוקחת לידיה את זאק ואני מחזיקה בשיין. ״לעזאזל, למה עשית את זה?״
״אף אחד לא ידבר אלייך ככה,״ הוא אמר. הניצוץ שבדרך כלל היה בעיניו נעלם, והן התמלאו בדמעות.
״אתה בוכה? אל תבכה, שיין..״ אני מוחה את הדמעות מפניו. הוא עומד דום, מסתכל איך שאני עוברת באצבעי על החתכים שלו. מזל שאין מחר בית ספר.
״אחחח..״ מלמל זאק כשהבלונדה חיבקה אותו.
״אם לא תדבר ככה לרוז, לא תחטוף מכות,״ אמר שיין בארסיות.
״היי, היי,״ אני אומרת, עוד שנייה בוכה בעצמי. ״לכו הביתה, שניכם. נפתור את זה ביום אחר. זאק ושיין ממש פצועים וצריכים לקבל טיפול. בסדר?״
קליאו הנהנה, משתדלת לא להסתכל עליי.
לפני שאנחנו הולכים אני אומרת לשיין, ״חכה רגע. אני רוצה להגיד משהו לזאק.״ הוא מביט בי בעיניים שואלות. אני קורצת לו והולכת לזאק.
״אני מצטערת על זה, זאק,״ אני אומרת ומחבקת אותו. הוא נראה מופתע קלות, ומחבק אותי בחזרה. אני לוחשת באוזנו כמעט בקול בלתי נשמע: ״חבל מאוד שאתה יוצא עם הזנזונת הבלונדה. ועוד יותר חבל שאני לא יודעת לשמור סודות. אז אם לא תעשה משהו ומהר, זה יגיע לסלינה.״
הוא רצה ללחוש משהו זועם באוזני, אבל כבר התרחקתי ממנו. ״ושוב סליחה. אז להתראות!״

״תיכנסו,״ אמר טוני ופתח את כפתור הדלת. אני ושיין נכנסים פנימה, ולמרבה המזל טוני לא מבחין בפצעים של שיין בגלל האור העמום. תכננו להגיד לו שזה לא הדם שלו, וששני חבר׳ה הלכו מכות והוא ניסה להפריד ביניהם. גם כשזה לא הוא- הוא יוצא חמוד.
תוך כמה דקות המכונית של טוני נעצרת מול הבית שלי. ״ביי, רוזה!״ אומר טוני ומחייך. ״ביי,״ לוחש שיין ואני מנשקת אותו על לחיו. ״תתקשר אליי מחר. כן?״ אני עונה בלחישה. הוא מהנהן. ״תודה, טוני,״ אמרתי ויצאתי.
בשניות הבודדות שאליהן צעדתי על שביל הגישה לבית, התכוננתי לארשת השמחה שבה אני הולכת לראות את אמא. הוצאתי מראה מהתיק. למרבה המזל לא היה על פניי דם.
אני מגיעה לדלת, שכבר נפתחה. ״ראיתי שהגעת. איך היה?״ היא מחבקת אותי.
״היה נהדר, אמא. את לא תאמיני!״ כמעט צעקתי. ״שיין נישק אותי!״
״אויאלוהיםאדירים!״ אמרה אימא בנשימה אחת וחיבקה אותי חזק יותר. ״אני כל כך שמחה בשבילך, מותק.״
״גם אני שמחה בשבילי.״ צחקתי. ״אני עולה לישון, בסדר? אני ממש עייפה..״
״טוב, מאמי. את רוצה תה?״
״לא, תודה, אימא.״
״אז לילה טוב.״
״לילה טוב.״ עניתי לה והתחלתי לעלות במדרגות. ״חכי רגע,״ אמרה אימא בקול שקט אבל לחוץ מאוד.
״מה קרה?״ הסתובבתי בבהלה.
היא הצביעה על השמלה הבורדו שלי. ״יש לך קרע שם למטה!״
הבטתי ואכן, היה שם קרע די גדול. ״אני מקווה שיש לך הסבר טוב לזה,״ אמרה אימא בחומרה.
״לא שכבתי עם שיין, נשבעת!״ קראתי. ״פשוט..״
התנפלתי עליה ופרצתי בבכי. ״ספרי לי הכל, רוזיל׳ה,״ היא אמרה בעודה מלטפת את ראשי.