אהבה ממבט ראשון/ פרק שש-עשרה

שיין החזיק בידי, ואני נגררת אחריו. ברנדון רץ לכיוון המקום שלו, למרבה המזל, הרחק מאיתנו.
בפארק משתוללת אנדרמולוסיה מוחלטת. אנשים רצים, צועקים, נכנסים מתחת לשמשות, לוקחים את ילדיהם ורצים אל האוטו. זה באמת לא היה צפוי. גשם ביום נעים שכזה..
״רוזה, קחי את התיק. אני אקח את השאר,״ אומר שיין ומעמיס את המחצלת על כתפו. בידו השמאלית הוא מחזיק כדור-ים.
לקחתי את התיק הגדול שהבאנו איתנו, ורצתי אחריו אל תחנת האוטובוס שעמדה מחוץ לפארק. השערים נפתחו והיה פקק מטורף של אנשים שניסו להיכנס למכוניות, שלא להזכיר את העובדה שכל הנהגים ניסו לצאת באותו זמן.
״מה נעשה?״ שאלתי על סף ייאוש. ״אימא שלי בעבודה עכשיו, היא לא תוכל לבוא לקחת אותנו!״
״בשביל זה יש אותי.״ ברנדון הגיח מאחורינו, בידו תיק גב שחור שמגבת ומשקפי שמש בצבצו מתוכו. ״יש לי אופנוע. אסיע אתכם לתחנת הרכבת ותגיעו בשנייה.״
״תודה, אחי,״ אומר שיין ומחייך. ברנדון מוביל אותנו דרך זרם האנשים ההיסטריים, ואנחנו מגיעים למקום שלא ידעתי שקיים בכלל ליד פארק המים. עד עתה.
זה היה מקום עם המון פחי זבל, שלמרבה המזל רוקנו טרם הגענו לכאן. מאחורי הפחים היה קיר של בניין ענקי, ומול הפחים היה את מגרש החנייה, מוסתר מאחורי סבך עצים. ליד אחד מה״ירוקים הגדולים״ עמד האופנוע של ברנדון, אדום עם פסי כסף. היה לו תא מטען מאחורה.
״אני תמיד מחזיק איתי עוד קסדה למקרי חירום,״ הוא אומר, פותח את תא המטען ושולף קסדה בצבע שחור.
״למי תיתן אותה?״ שאלתי.
״אני מוכן שאת תלבשי אותה,״ אמר שיין ונישק אותי קצרות. ״אני אקח את משקפי השמש שלך, אם, כולמר, לא אכפת לך.״
״ברור שלא, אחי. בשביל חברים- הכל!״ ברנדון מחייך את החיוך הכובש שלו ומוציא מהתיק את אותן משקפי שמש שראיתי. יש עליהן סמל של חנות יוקרתית והן בצבע חום כהה.
״רוזה, תשבי מאחוריי, ושיין, תחזיק אותה.״ אומר ברנדון ומורה לי איפה לשבת. שיין יושב על החלק האחורי של האופנוע ממש ליד תא המטען. זה נראה מאוד לא נוח.
״אתה בסדר?״ לחשתי בזמן שברנדון הניח את התיק שלו מאחורי שיין.
״ברור שכן, רוזה,״ הוא אומר. ״וגם אם לא, את הכי חשובה.״
הוא מרים את הזכוכית של הקסדה ומנשק אותי שוב, נשיקה ארוכה- עד שברנדון קוטע אותה, כמובן.
״נו, זוג יונים,״ הוא מוחא כף. ״בואו ניסע לפני שיהיו פקקים מטורפים!״
הוא מתיישב מלפניי. ״תחזיקי בי,״ הוא אמר. כרכתי את זרועותיי סביב שרירי הבטן שלו, והדבר היחיד שחסם בין ידי לבטנו היה החולצה שהוא לבש. שיין חיבק אותי מאחורה.
״מוכנים?״ שנינו מלמלנו ״כן״ חלוש. ״אז יוצאים!״
הוא התניע את האופנוע, שהשמיע רעש חזק מאוד, ואז התחלנו לזוז. ברנדון הזיז את האופנוע לכאן ולכאן עד שהצליח לצאת מהמקום השומם, ועד מהרה הגענו למגרש החנייה.
״פנו דרך!״ קרא ברנדון וחייך בזמן שעבר בין הקהל הזועם. כמה מיהרו לפנות לו מקום, וחלק מלמלו ״הצעירים של היום״..״איזה חוסר זהירות ממש!״ בקול שקט. באמת, חסרי זהירות? אתם עומדים באמצע הכביש!!!
תוך דקות כבר היינו ממש בתוך העיר, וברנדון עקף מכוניות במהירות בעזרת האופנוע הקטן שלו. ״אנחנו נוסעים לתחנת הרכבת.״ הוא ניצל את ההזדמנות להגיד כשעמדנו ברמזור אדום.
״לא, לא! יואו, אחי..״ אמר פתאום שיין.
״מה קרה?״
״אנחנו שלושה על אופנוע! ויש כאן משטרה!״
״אוי ווי, שיט,״ אמר ברנדון. ״תקשיב מה נעשה: תחליף מהר עם רוזה, תשים קסדה. נכסה את רוזה שנינו וככה לא יראו אותה!״
הורדתי את הקסדה מראשי ונתתי אותה לשיין. ברנדון נשען אחורה ושיין נשען קדימה. נמעכתי בין הגופים השריריים של שניהם. מזווית העין יכולתי לראות את מכונית המשטרה המהבהבת מתקרבת אלינו.
תוך שנייה ברנדון התניע, ואני הנחתי שהאור הירוק הגיע. טסנו במהירות מטורפת, ושיין המשיך להחזיק בי חזק שלא אפול.
״כמעט הגענו! תחזיקו מעמד!״ אמר ברנדון, בעודו פונה ימינה בנתיב חד.
אחרי כמה דקות הגענו לתחנת הרכבת, ושיין עזר לי לרדת מהאופנוע.
״אנחנו לא יודעים איך להודות לך,״ אמר שיין, בעודו מחבק את ברנדון חיבוק-גברי. ברנדון חייך אליי, וגם אני ניגשתי אליו וחיבקתי אותו. אבל לא יותר מדי, כי ממש יכולתי להרגיש את הקנאה של שיין עולה אל פני השטח.
״פשוט תשמור על קשר, אחי,״ אמר ברנדון ושלף מתא המטען עט שבור מעט, ופנקס מקומט. ״הנה הטלפון שלי..השם שלי בפייסבוק.. בטוויטר.. סקייפ.. אימייל.. וזה האתר שלי!״
״יש לך אתר?״ שאלתי בהשתאות.
״אתר צ׳אטים,״ אומר ברנדון וחייך שוב. ״אני תמיד זמין שם. יש שם עוד המון אנשים שיכולים לעזור לך. ואם את צריכה לצחוק- בואי אלינו.״
״אני חושבת שאני יודעת מי יכול לעזור לי תמיד,״ הסתכלתי אל שיין והוא חיבק אותי. מצוין. ככה פתרתי את הסוגייה של החיבוק-עם-ברנדון.
״בכל מקרה,״ אמר ברנדון וקרע את הדף לשניים. ״תשמרו את זה, כל אחד. וכדרי שתמהרו, הרכבת הבאה לעיר שלכם עומדת לצאת.״
״תודה רבה!״ קראנו אחריו כשהוא לבש את הקסדה ונסע משם בטיל.
״בחור מגניב, הא?״ שאל שיין והוביל אותי לתחנה.
״כן..״ אמרתי בסהרוריות בעודי הולכת אחריו. הכנסתי את ידי לכיס והוצאתי את הכסף לרכבת. ״אני ממש מצעטרת שהיום הולדת שלך נהרסה.״
״את צוחקת?״ שאל שיין. ״היה ממש כיף! ופגשתי את ברנדון. היינו החברים הכי טובים, אני נשבע לך..״
הוא הפסיק כשנעצתי בו מבט.
״תקשיבי,״ הוא אמר בקול רך. ״אני לא תכננתי את זה שהוא יהיה שם. היית צריכה להגיד משהו.״
״זה בסדר, שיין,״ אני אומרת ומחייכת. ״העיקר שאתה מאושר.״
הוא התקרב אליי ונישק ואתי שוב. כמה רומנטי הבחור הזה יכול להיות?! אבל הדבר הבא שקטע את הנשיקה שלנו היה הנהג.
״אתם עולים או מה?!״ הוא שאל והדליק את המנוע. החלפנו מבטים צוחקים וטיפסנו אל הרכבת.