אהבה מנצחת-פרק 2
לילה הפנתה את מבטה הצידה ולא הישירה מבט לעבר רומיאו, שנפעם מיופיה כל פעם מחדש.
" את רוצה שאלווה אותך לכיתה? זה ממש קרוב לכיתה שאני לומד בה." אמר רומיאו בקצרה וחייך אליה.
" לא תודה , אני יודעת ללכת לבד." קראה לילה בחיוך אדיש.
" טוב , רק הצעתי. אני הולך לכיתה שלי." אמר רומיאו כמעט בייאוש והלך לדרכו.
בינה לבין עצמה , לילה הייתה חייבת להודות שהוא היה חתיך על .
היא הציצה בו בביישנות לעברו. מבחינתה , רומיאו היה כל כך מושלם למדיי.
היא נכנסה לכיתה וחייכה מתמיד אל כולם.
" היי!" אמרה לילה בנועם , " מה קורה? הכול טוב?" שאלה בעיניים נוצצות.
" הכול מצוין , את מוכנה לשבת איפה שאת בוחרת , אני מזכיר לך שאת צריכה להשלים חמש דקות בגלל שאיחרת.
אחרת באמת את לא תוכלי ללמוד ככה!" אמר המרצה בלי חיוך ולילה התיישב במקומה ולא התווכחה איתו יותר מדיי.
לפתע , היא הופתעה שרומיאו גם למד איתה באותה הכיתה.
" אתה? מה אתה עושה פה? רגע , אתה מנסה לעקוב אחריי או מה?" שאלה לילה והביטה בו בחשדנות.
" למה את כל כך מופתעת? את תהיי רגילה לפגוש בכל יום שני וחמישי. היי! זה לא שאני נושך או משהו. " קרא רומיאו וחייך אליה.
" עלה בדעתי רעיון , מה דעתך שלא נדבר זה עם זו . אתה יכול לעמוד בזה , נכון?" ענתה לילה בנימה צינית וצחקה לעצמה.
" אני יכול לעמוד בזה ואף יותר. יש לי הרגשה שאת מתאהבת בי! אל תהיי נבוכה , זה לא שיש לי כוונות טובות או רעות. את נראית לי ממש בחורה לעניין. הייתי שמח לצאת איתך לאנשהו." אמר רומיאו וחייך לעצמו חיוך שובב.
" אתה אומר את זה לכל אחת שאתה פוגש בה? כמה מצער. בשבילך הייתי ממש מתביישת , לא הייתי נוגעת בך אפילו במקל." קראה לילה בחיוך שובב.
" אוי , לא נורא, זה יעבור לך. את תצטרכי להתרגל לעובדה שאני לומד איתך תקשורת." אמר רומיאו בנמה שובבה.
" אפשר לבקש מכם שתפסיקו לדבר בבקשה! אני רוצה להתחיל ללמד." אמר המרצה בעצבנות , לילה הפסיקה לדבר עם רומיאו והשתתקה לחלוטין.
רומיאו הביט בה בעניין והמשיך בשלו.
לילה הביטה בו ברצינות תהומית ולא ידעה מה לעשות.
היא המשיכה בשתיקתה והחליטה שהיא תמשיך להעמיד פנים שרומיאו לא מוצא חן בעיניה.
*
אלגרה חיכתה בחדר ההלבשה של הבנים והיא התיישבה על הספסל.
לפתע היא ראתה בחור בלונדיני שיצא מאחד התאים ונראה היה שהוא סיים להתלבש.
היא התבונה אנה ואנה במבוכה , היא חשבה שהמשחק עדיין לא נגמר נגד הקבוצה היריבה.
" סליחה , אתה במקרה ראית את הכדורגלן , דמיאן דה –גרגוריו? הוא החבר שלי , ופשוט קבענו לאכול ביחד ארוחת ערב לחגוג את הניצחון שלו." שאלה אלגרה והביטה בו בעניין.
" מה אני נראה לך , מודיעין?" קרא אלסנדרו בנימה צינית.
" טוב סליחה , רק רציתי לעשות לו הפתעה." גימגמה אלגרה בביישנות.
" אני לא מכיר אותו מספיק טוב , אבל נראה לי שעוד מעט המשחק מסתיים." קרא אלסנדרו בחיוך שובב.
" כן , בטח. איזה יופי שאתה מנסה לעזור לי." אמרה אלגרה בעצבנות ולא רצתה להמשיך לשוחח עם הבחור שחשב לעצמו שהוא מוצא חן בעינייה.
בדיוק שהיא התכוונה לצאת בדרך חזרה אל ביתה. היא הבחינה שגם דמיאן נכנס לחדר ההלבשה.
" שלום , אהובתי , מה את עושה פה?" שאל דמיאן בנימה עוקצנית.
הוא הדביק לה נשיקה על השפתיים והתבונן בה ברוך.
" באתי להפתיע אותך , אהובי." קראה אלגרה בחיוך עליז והתרפקה עליו.
" זה נחמד שבאת והכול, אבל בסוף יצא תיקו לשתי הקבוצות. צר לי לאכזב אותך , אבל זה לא היה בידינו הפעם." קרא דמיאן בקול מאוכזב.
" טוב , אני מצטערת אם הפרעתי לך באמצע. אני הולכת . אתה יכול להיות מאוד גאה בעצמך עכשיו." נעלבה אלגרה ממנו מכך שהכדורגל היה בעיניו יותר חשוב ממנה בהרבה.
" זה לא מה שאמרתי , אהובתי , את מערבבת בין הדברים . את ממש לא מפריעה . חיכיתי לך." ניסה דמיאן לדבר לליבה.
תגובות (0)