אהבה מנצחת- פרק 33

פרק אחרון למרתון-
קאי: אני מתלבט בין נדב ליותם לנתנאל
מור: אני אומרת נתנאל
קאי: מה קורה נתנאל סמית' הקטן? אמרתי וצחקנו ביחד
בשעה ארבע הגענו הביתה שמנו את נתנאל בלול שהכנו לו בסלון והלכנו לישון
נקודת מבט עומר:
היום יום ההולדת של דניאל לא התאפקתי והרשיתי לעצמי לבכות במיוחד שאני לא יודע איפה היא ושההורים נפטרו הכל נפל עליי בבום על זה חשבתי מהבוקר וקצת על בר מסכנה לא התייחסתי אליה מהבוקר דפיקה בדלת קטעה את מחשבותיי
בר: אפשר להיכנס? שאלה עם חיוך
עומר: למה את שמחה?
בר: כי אנחנו עומדים להיות הורים
עומר: את סתם עובדת עליי עכשיו. אמרתי בזמן שהיא ממשיכה לחייך ומסמנת לי עם הראש שהיא רצינית מרוב עושר הרמתי אותה וחזרתי לשבת על הרצפה נזכר בדניאל נזכר בהורים שכבר אין לי היא באה וישבה לידי מחבקת אותי מהצד מתחילה לדבר: שים נעלי ספורט ובוא
עומר: לאן?
בר: פשוט בוא!
היא אמרה החלפתי נעליים והלכתי אחריה הגענו לתחנת משטרה חושבת שלא ניסיתי היא אמרה לפקידת קבלה: שלום, יש לי פה ידיד בשם שולי איפה אני יכולה לפגוש אותו?
פקידת הקבלה: ישר עד הסוף ימינה דלת ראשונה
תודה. היא ענתה בנימוס ואמרה לי לבוא אחריה נכנסנו אליו לחדר והם התחילו לדבר
שולי: ברוש כמה זמן לא ראיתי אותך התגעגעתי ספרי מה חדש?
בר: אנחנו מתחתנים ובקרוב הורים. היא אמרה מסתכלת עליי
שולי: מזל טוב מה חוץ מזה למה באת?
בר: אני צריכה ממך טובה
שולי: דברי כל מה שאת צריכה
בר: אחותו של עומר דניאל נחטפה לפני שנתיים היום יום ההולדת האחת עשרה שלה ואני רוצה מאוד למצוא אותה
שולי: אוקי אני יצטרך תעודה מזהה של עומר ומספר תעודת זהות של דניאל
הוצאתי את הארנק ואת הטלפון באנשי קשר רשמתי את מספר תעודת זהות של דניאל למקרה שאני יצטרך כמו עכשיו
שולי הקליד את כל הפרטים במחשב וביקש מספר טלפון שלה עם יש
תוך חמש דקות הוא מצא את המיקום שלה הייתי בהלם יצאנו לשם עם תגבורת משטרה הם פתחו את הדלת היא לא השתנתה היא קלטה אותי ורצה אליי ולחשתי לה: יום הולדת שמח קטנטונת. אני והיא בכינו מרוב אושר לא האמנתי שבאמת ימצאו אותה כמובן שלפני שחזרנו הביתה אני ודניאל אמרנו תודה מיליון פעמים גם לשולי וגם לבר כשהגענו הביתה סיפרתי לדניאל על מה שקרה להורים ועל בר שבהריון על לי שבהריון ועל מור שילדה היא מכירה אותם היא אוהבת אותם סידרנו לה חדר והיא ובר הלכו לשופינג ואני וקאי נפגשנו הייתי חייב לספר לו וכמובן לבקר את מור אז קבענו והלכתי אליו אחרי חצי שעה הגעתי השעה הייתה 12 בצהריים אני ואביתר התחלנו לדבר:
עומר: תקשיב טוב טוב אחי למה אתה עף… מצאנו את דניאל היא חזרה. אמרתי עם חיוך מאוזן לאוזן
קאי: באמת אחי מתרגש בשבילך סוף סוף
עומר: תגיד איפה מור לא ראיתי אותה מאז שעברנו דירה
קאי: היא ישנה. הוא סיים להגיד וקול בכי נשמע מהצד
עומר: אני רואה שהיא ילדה כבר
קאי: כן לפני שבוע… תכיר עומר זה נתנאל הילד שלי ושל מור. הוא אמר ונתן לי להחזיק אותו
עומר: דומה לך בפנים
קאי: כן אולי בתנוך של האוזן. הוא אמר בציניות וצחקנו
עומר: צודק הוא יותר דומה למור. אמרתי ונתנאל שוב בכה
קאי: מה השעה?
עומר: 12 וחצי למה?
קאי: הוא צריך לאכול
עומר: היא מניקה?
קאי: כן…שנייה אני חוזר. אמר ועלה עם נתנאל למור
אחרי דקה הוא חזר ובר בדיוק התקשרה