אהבה מעבר לאקדחים חלק 2

בעטתי בלוריס ונסענו משם. "לאן בריאן הלך?" שאל לוריס. אביגייל ענתה: "לשדוד בנק. לי אישית נמאס לאכול כריך, הגיע הזמן שהוא יעשה משיכה קטנה ונאכל במסעדה מפוארת."
-כעבור שעה-
"מיה, רוז, בואו לעזור לי עם המטען!" קרא קולו של בריאן. הוא הגיע. פתחנו את תא המטען, ילדה שכבה בפנים- הפה שלה מכוסה במטפחת לבנה וידיה ורגליה קשורות בחבל. הוצאתי אותה, ובריאן סחב אותה. רוז ואני סחבנו את הכסף. "רוז, את היחידה מאיתנו שהיו לה ילדים. את תטפלי בה." אמר קורי כשראה את הילדה. רוז נאנסה בגיל 14- בתוצאה מכך הרתה והיו לה 2 ילדים.. היא טיפלה בהם טוב, עד גיל 18- הגיל שלה כרגע. רוז אמרה בכעס: "אם תעזו לצחוק עליי אני נשבעת שאתם לא תהיו בחיים." רוז לקחה את הילדה, והושיבה אותה על הספה. היא עדיין קשורה. היא הורידה את המטפחת. היא שאלה: "מה שמך?" "איימי…." הילדה ענתה. רוז שאלה: "איימי, יש לך אולי אחים או אחיות? ותעני בכנות או ….. שדניאל יטפל בך." איימי ענתה: "כ-כן…. יש לי אח בגיל ארבע, ויש לי אחות בגיל שש….." "ואיך קוראים להם?" שאלה רוז. איימי ענתה: "לאחי קוראים וגאס ולאחותי קוראים מנדי…." "שם משפחה?" "ווינגסטון.." זה היה הריאיון שלהן. היה לנו מרתף עם דלת. אנחנו לקחנו את איימי למטה, שחררנו אותה. לוריס תפס אותה שלא תברח עד שננעל את הדלת. ולאחר שנעלנו, אני ובריאן יצאנו למצוא את שאר המשפחה.
-בבית משפחת ווינגסטון-
"איימי…… איימי!!!!" התייפחה האם של איימי. אביה של איימי אמר: "אמה, אל תדאגי, השוטרים יימצאו אותה ויעצרו את הפושעים…" אני ובריאן נכנסנו מקודם דרך החלון בשירותים. צעדנו בשקט. היינו בחדר של הילדים, הם ישנו. הנחנו את ידינו על פיהם. הם התעוררו ורצו לבכות, הם השתוללו ועשו רעש. "וגאס?! מנדי?!" שמענו את ההורים שלהם מתקרבים. הוצאתי את האקדח, וההורים נכנסו לחדר הילדים. "מיה ובריאן….. אלו ההם מהחדשות!" אמר אביה של איימי. איימתי: "אם תעשו עוד צעד וחצי- אתם תמותו. קדימה ילדים, החוצה." לקחנו חבל וקשרנו את ידיהם. אימה של איימי התחילה לבכות, ואני ובריאן לקחנו את הילדים ברכב. כשהגענו כבר למערה, הוצאנו את איימי מהמרתף וכבלנו אותה. עדיף להשאיר אותם מעל פני השטח כשכולם כאן. איימי התחילה לבכות. "תראו מה עשיתם… וגאס ומנדי…." מנדי שאלה: "איימי, איפה אנחנו?" איימי ענתה: "אני…. לא יודעת…" קורי שאל: "אני יכול להשתמש במנדי ואיימי? אם אתם מבינים למה אני מתכוון." רוני אמרה: "תתפרע." ושלחה את מנדי ואיימי למרתף עם קורי. איימי צעקה: "אמא ואבא יחלצו אותנו מכאן בקרוב מאוד!!!!" "תשתקי!" צעק קורי ונתן לה מכה. "אני חושב שכדאי לראות אם מחזיקים את כולם כאן….." זה היה קול שוטר. לקחנו את וגאס ודחפנו אותו למרתף עם רוז. חסמנו את הכניסה למרתף, הסתרנו את פנינו בתחפושות מתוחכמות. השוטרים נכנסו. "לא לזוז!" צעק אחד השוטרים. הסתובבתי. שאלתי בקול תמים: "יש בעיה, השוטר?" "כן. אני והשוטרים צריכים לעשות חיפוש אחר איימי, וגאס ומנדי ווינגסטון." הוא ענה. לוריס אמר: "אין בעיות. רוצים כוס קפה או תה? אנחנו טוחנים אותו לבד." הוא אמר: "כן. כולנו." לקחנו סם הרדמה, ואחרי שהקפה היה מוכן הכנסנו לכל הכוסות [6]. הם שתו את הקפה ונרדמו אחר כך. הכנסנו אותם למכונית, הסענו אותם לצוק והנחנו אותם כשראשם נוטה קדימה- ובעצם כשהם יתעוררו הם יראו צוק. עשקנו אותם מנשקם ומאביזריהם, נסענו הביתה, וכולם התחלו לארוז. שמנו את איימי ואת וגאס במושב האחורי, ואת מנדי בתא המטען. במכונית אני נהגתי ובריאן לידי. בשאר היו כל הדברים שלנו- וגם רוז, דניאל, אביגייל, קורי ולוריס. התחלנו בחיפוש אחר מקום אחר. מבינים, הילדים הם בני ערובה, ובזכותם נשיג כל דבר.