אהבה מתחת לאף – פרק 13

הוא צחק. "באתי למייק, הוא אמר לי להעיר אותך כי את ישנה כבר מהצהריים" אמר לוק בפשטות.
"מה השעה?" שאלתי מבולבלת.
"שמונה בערב בערך" אמר.
"פאק" מלמלתי, ישנתי מלא, עכשיו אין סיכוי שאני אירדם בלילה .
"טוב..אני הולך לסלון" אמר לוק בחיוך וקם.
"רגע לוק, רק אתה כאן?" שאלתי אותו מקווה שיגיד שכן.
"לא. גם שון" אמר ויצא.
שיט . שיט . שיט.
איך אני יוצאת מהחדר בלי ששון ישים לב אליי, אם אני אראה אותו רוב הסיכויים שאני אסמיק כמו מטורפת בגלל הנשיקה המזורגגת שהוא נישק אותי .
אוף, למה הייתי חייבת ללכת לחדר של מייק ולהסכים להסכם הפאקינג מפגר הזה!?
הטעם שלו עדיין בפה שלי, אני מאתמול לא מפסיקה לחשוב על הנשיקה, דיי אמה, זה רק שוןןןן!!
שון החבר הכי הטוב של אח שלך, שון שדואג כל פעם מחדש לעצבן אותך, זה שון..רק שון!
החלטתי לא לצאת מהחדר, אני יודעת שאם אני אצא אני אתחרט על זה.
הסתכלתי בפלאפון , 3 הודעות מברונו. הוו יופי. טוב באמת שהוא נזכר לענות לי.
'מצטער שלא עניתי'
'בטי בדיוק באה אליי ויצאנו לסרט'
'כשאת יכולה תתקשרי'
הוא כתב הודעה אחריי הודעה בלי הפרשי זמן. מה שהכי הפתיע אותי. שאני אתקשר..
אני וברונו בחיים לא דיברנו בפלאפון, רק בהודעות.
'להתקשר?' שלחתי לו, אומנם זה בדיליי של כמה שעות כי את ההודעות הוא שלח לי בצהריים.
הוא מיד התחבר לווצאפ, מה שהפתיע אותי, בתקופה האחרונה, זאת אומרת מאז שבטי נכנסה לתמונה.. או שהוא לא יכול לענות, או שהוא עסוק, או שהוא מתחבר אחריי שעה.
'אני אתקשר,את לבד?' שאל.
'מה הקטע של הלבד' לא הצלחתי להתאפק ושלחתי.
'שום קטע, אני רוצה לדבר איתך לבד' כתב מיד.
'אוקיי, אני לבד בחדר' כתבתי.
'מעולה' החזיר.
'אבל תתקשר עוד חמש דקות , אני פשוט רק התעוררתי.' כתבתי.
'סבבה נסיכה' כתב, חייכתי . כמה זמן הוא לא קרא לי ככה.
התגעגעתי אליו, כבר חשבתי שהוא לא יחזור לעצמו.
לבשתי עליי שוקט ג'ינס קרוע ובהיר, גופיה צמודה ורדרדה וכפכפים, לא משהו מיוחד..
יצאתי מהחדר, כשהפלאפון בידי.
לא להתייחס למה שהם אומרים, רק לצאת!
"לאן את הולכת?" שאל מייק ששם לב אליי ראשון וראיתי ששון ולוק מסתובבים גם.
ראיתי את שון מחייך, מה הוא מבסוט??
"אני יוצאת לנשום אוויר" אמרתי.
"ועכשיו באמת?" שאל שון, מצחיק שהוא תמיד עולה על השקרים שלי בשנייה.
"באמת" אמרתי בהיתממות ואז הפלאפון שלי צלצל.
"אני חייבת לענות לזה, ביי" אמרתי ויצאתי במהירות.
הלב שלי דפק, שיחה ראשונה שלי עם ברונו.
עניתי.
"הלו" אמרתי, מנסה לעוות את הקול הפדופילי שלי לקול חמוד.
"אמההה! מה ניראה לך שאת לא עונההה לי ומסננת אותי כל היווום!" טס צעקה מבעד לפלאפון.
אווי פאק, איך לא הסתכלתי על הצג קודם!?
"ישנתי" התגוננתי מהר.הייתה לי שיחה ממתינה , ברונו!
"טס יש לי שיחה ממתינה" אמרתי במהירות וניתקתי לה.
"הלו?" שמעתי קול עדין מהצד השני. הלב שלי נמס במהירות. אז זה הקול שלו…
"היי" אמרתי והתיישבתי על אחד הספסלים בפארק.
"אמה?" שאל.
"כן" צחקתי מובכת, שיחה ראשונה זה תמיד מביך… מזל שהוא לא כאן כדי לראות איך אני מסמיקה, כל הרגשות שהיו לי כלפיו חזרו בגל צמרמורת חמימה.
"אז זה הקול שלך" אמר וידעתי שהוא מחייך.
"אז זה הקול שלך" אמרתי גם אני וחייכתי לעצמי.
"אני רציתי לדבר איתך על משהו" אמר, מרצין טיפה.
"על בטי?" שאלתי.
"לא" הוא צחק. "לא על בטי"
"אז..?" שאלתי.
"אנחנו מכירים כבר…שנה, נכון?" שאל.
"כן" עניתי, שנה וחודשיים ליתר דיוק, גיחכתי לעצמי בלב, אבל לא אמרתי…שלא יחשוב שאני איזו אובססיבית משוגעת..
"אני חשבתי…כל מה שדיברנו עליו השנה, שאנחנו מרגישים לבד…שכל יום ויום היינו כותבים אחד לשני עד כמה שהוא מחזיק אותנו שפויים בעולם המסריח הזה.." אמר.
"מה עם זה?" שאלתי, עיניי נצצו ודמעה קטנה חמקה מעיניי, נזכרתי בכל השיחות שכלכך אהבתי, בכל מה שסיפרתי לו והוא סיפר לי. התגעגעתי לכל זה.
"אז..עכשיו יש לי את בטי, אז אני כבר לא מרגיש לבד, וכבר לא משתוקק להודעה שלך כמו שהייתי משתוקק פעם, את מבינה..ההודעות שלך כבר לא חסרות לי. אם פעם הייתי מחכה להודעות שלך כל דקה, היום אני מחכה להודעות של בטי… ממש טוב לי איתה" אמר.
נשברתי. התרסקתי. התפרקתי.
הדמעות לא הפסיקו לרדת. לא שלטתי בהן.
"אז.. מה אתה אומר בזה?" שאלתי בשקט.
"היי, אל תבכי, אני רק אומר לך מה שאני מרגיש, הקשר שלנו לא ממשיך ולא ימשיך לשום מקום. מבינה?" אמר.
"שאלתי, מה אתה אומר בזה??" הגברתי את קולי וככה גם הדמעות.
אז זהו? ככה זה נגמר?
"את יודעת מה אני אומר בזה" קבע בשקט.
"אוקיי.. אז לא נדבר מעכשיו, עזוב. אני לא צריכה אותך בכלל אוקיי? ויכולת פשוט לכתוב לי בהודעה שאתה רוצה לנתק את הקשר" צעקתי עליו וניתקתי.
התפרצתי בבכי, אז זהו..ברונו עזב, נטש, ויותר מכל אכזב…זה שהייתי בטוחה שהוא אהבת חיי פשוט עזב אותי והשאיר אותי לבד.
אף פעם לא באמת חשבתי איך זה יקרה…הניתוק קשר…הייתי בטוחה שנישאר ידידים לנצח, הייתה לי אפילו פנטזיה כזאת שאולי יום אחד ניפגש..ונדבר סוף סוף פנים מול פנים, שאולי יום אחד נהפוך אפילו לזוג..אבל עכשיו, עכשיו הכל ירד לטמיון.
כיביתי את הפלאפון, עכשיו כשאין ברונו הרבה יותר קל לי להתנתק ממנו.
לא כמו אז. שהייתי צמודה כל היום למסך ומחכה להודעה ממנו.
בכיתי, בכיתי אולי שעה. לא הייתי מסוגלת לחשוב שזה יקרה.. ועוד יבוא ממנו.
החיים שלי גמורים…