אהבה מתחת לאף – פרק 14

נשארתי על הספסל, אולי עוד חצי שעה…
לא רציתי לחזור, והפארק היה כלכך שקט ורגוע..
"אמה?" שמעתי קול קורא לי, והנה נגמר השקט והרוגע.
הרמתי את מבטי, דמות מוכרת התקרבה אליי במהירות . זיהיתי ישר. שון. רק הוא היה חסר לי עכשיו.. ממש יופי.
"מה את עושה פה בשעה כזאת" שאל והיה כבר מולי.
"בשעה כזאת?" שאלתי לא מבינה.
"שתיים עשרה ועשרה עכשיו" אמר.
"מהה??" אוקיי, אז אולי יותר מחצי שעה…
"מה קרה?" שאל והתיישב לידי על הספסל. לא שון, אל תעשה את זה!
"לא קרה כלום, למה אתה חושב שקרה משהו??" שאלתי אותו בעצבנות.
"טוב בואי נחשוב שנייה, את יוצאת מהבית, מתחמקת מכל העולם ואישתו. חייבת לענות לשיחה דחופה, טס מתקשרת למייק ועוד שנייה בוכה על זה שאת מסננת אותה כל היום..להמשיך?" שאל.
"לא, ולא קרה כלום, טס לפעמים נוטה להגזים..אז סיננתי, אז?" שאלתי.
"קרה משהו עם טס?" שאל.
"לא קרה שום דבר עם טס!" אמרתי בקול והבטתי בו.
"רגע…זה בגלל ה…" הוא בא להגיד אבל קטעתי אותו.
"לא שון, זה לא בגלל הנשיקה, לא הכל סובב סבביך" התעצבנתי, למה הוא היה חייב להזכיר את זה עכשיו?!
"אני מצטער, חשבתי… את לא אומרת מה קרה.." אמר, מגרד את עורפו בבלבול.
"הייתם עד עכשיו אצלנו בבית?" שאלתי מעבירה נושא.
"מי זה אתם?" שאל.
"אתה ולוק"
"אה..לא ממש,אחרי שיצאת, לוק אמר שהוא צריך לדבר עם איזה חברה שלו ואני הייתי צריך להתקשר לאמא שלי לראות מה שלומה, וטס שיגעה את מייק" אמר מגחך.
"ללוק יש חברה? ורגע..מה קרה לאמא שלך?" שאלתי בבלבול.
"היא בסדר , היא הייתה קצת חולה, אבל היא הבריאה. ובקשר ללוק, מה כלכך אכפת לך אם יש לו חברה" אמר ואז שאל.
"מתעניינת, אסור?" שאלתי בחיוך מתגרה.
"מותר מותר, ואין לו חברה, סתם ידידה…" אמר לי.
"אוקיי" עניתי.
הפלאפון של שון צילצל, "חכי שנייה" אמר וענה.
"הלו" אמר.
"שון, ראית אולי את אמה? היא עדיין לא חזרה" שמעתי את קולו של מייק מהצד השני.
אוקיי, אייפון זה חרא מכשיר , שומעים את כל השיחה מבחוץ!
"כן, היא איתי.." אמר לו שון.
"איתך?" שאל מייק צוחק.
"תגיד לו שישתוק!" אמרתי לשון בעצבנות.
גם כן המייק הזה, מצא לו זמן לעצבן אותי!
שון צחק .
"שתוק מייק" אמר לו.
"טוב, לא אכפת לי מה אתם עושים שם, תחזיר אותה הביתה" אמר לו מייק.
"תגיד לו שאני לא חוזרת עכשיו, ושילך לישון" אמרתי לשון.
"למה?" שאל אותי שון.
"אני עוד מעט אחזור, נוו תגיד לו" אמרתי.
"אני עוד מעט מחזיר אותה" אמר שון למייק.
"אני אחזור לבד" אמרתי וקמתי מהספסל.
שון קם מיד אחריי. "טוב אני אדבר איתך כבר אחי" אמר לו במהירות וניתק.
"אמה" אמר ותפס בידי.
"שון אין לי כוח לדבר עכשיו"
"אבל מה קרה?" שאל.
"דיי נוו שון, זה כבר ממש מתחיל להציק" אמרתי לו, חוץ מזה שהיד שלו התחילה להעביר בי זרמים מוזרים ונעימים בכל הגוף, ואם הוא לא ישחרר אותה בעוד פחות מחצי דקה אני חושבת שאני אתחיל להסמיק.
המצב הזה כלכך דפוק!
הרגשות שלי חוזרים בשנייה לברונו, למרות מה שהוא אמר לי… זה שבר אותי, בעיקר עכשיו.
ושון, שון המעצבן והחתיך של הבצפר שנישק אותי בגלל הסכם מטומטם ולא יוצא לי מהראש.
"אם את לא מספרת לי מה קרה אני לוקח אותך הביתה עכשיו!" אמר.
"ואיך בדיוק תיקח אותי?" שאל בחיוך מתגרה.
"יש לי את השיטות שלי" אמר גם הוא בחיוך.
"הוו מה אתה אומר?" שאלתי.
"מה שאת שומעת, להדגים?" שאל.
"לא תודה"
"אני אדגים בכל זאת" אמר, והרים אותי
"שון מה אתה עושה??" אמרתי ולא הצלחתי להתאפק מלצחוק.
שיהיה בריא!