אהבה על הסוס- פרק 13

"אוףף אני לא רוצה לחזור!"
"מה למה??" יריב שאל אותי, שעמדנו מחוץ לדלת חדרו..
"אם עומר בפנים?"
"אז… הוא לא היה עד עכשיו! אז מה הוא יעניין אותך!"
"אין סיבה את האמת… נו אבל באמת! אני יכולה ללכת לעשות סיבוב ולחזור? בקשה.."
"נו אבל מיילי…" אמר מבואס
"נו אבל יריב.." החזרתי לו באותו המטבע..
"את תחזרי אחרי זה?"
"כן מאמי, אני הולכת לקצת… אחליף אווירה ואחזור, חמש דקות!"
"ואחרי זה נעשה סיבוב?"
"עוד שלוש שעות צריך לקום, מה יעזור לך עוד שלוש דקות אם אחרי זה אני אחתוך לישון? דביל!" אמרתי והוא תפס אותי ונישק אותי.. ואז נפתחה הדלת…
"אז מה גם את עברת הלאה?" שאל אותנו נתי..
"מממה??" שאלנו שנינו מגמגמים..
"יריב.. מיילי.. נשיקה… עומר.. פרידה… לעבור הלאה?" חיכה אותנו בגימגומים "מוכר לכם?" צחק דחפנו אותו אלינו לבחוץ וסגרנו את הדלת.
"אני מתחננת, אל תספר לאף אחד, בבקשה!!"
"מאמי, נראה לי שכל מי שבחדר כבר יודע, זה קצת חשוד שיריב ראה שאת הולכת אז עשה לך פרצוף ואמר שהוא צריך להביא משהו מהחדר שלך, וחזרתם אחרי חצי שעה.. מממ מעניין" צחק שוב..
"נו בבקשה, תעזור לנו, אנחנו לא רוצים שעומר ידע!"
"אל תדאגי מתוקה, זה בינינו ובין מי שבחדר"
"ועומר, בפנים?"
"לא הוא לא!"
"יופי!" אמרתי ובאתי להיכנס יחד עם יריב..
"תודה אחי" יריב חיבק את נתי חיבוק גברי ובאנו להיכנס אבל נתי עצר אותי..
"חכי שניה אחת.. יריב כנס רגע" הוא הסתכל עלי וחיכה לאישור וחייכתי אליו אז הוא נכנס..
"המצב הזה מוכר לי קצת" אמרתי לעצמי..
"חחח מפגרת!
תקשיבי עומר סיפר לי על השיחה שהייתה ביניכם,
ואני יכול להגיד לך כמה דברים, הוא לא יודע שאני בא לדבר איתך עכשיו, מאז מה שקרה הוא מתוסכל, הוא לא רצה שזה ייגמר ואני מכיר אותו המון זמן ואני יודע מתי הוא מצטער על משהו שהוא עשה.. ופה הוא באמת מצטער, הוא לא רצה שזה ייגמר, ובמיוחד אם הוא יראה שהמשכת הלאה אז בכלל!"
"תקשיב," אמרתי וירדה לי דמעה קטנטנה והוא ניגב לי אותה "הוא לא שווה את הדמעות שלי, שאמרתי לו שזה נגמר סופית הוא הלך ישר לזרועותיה של ניצן, אז למה אני עוד צריכה להיות שבורה ומתוסכלת על זה שהכל נגמר???! למה אני צריכה לחשוב שהכל קורה בגללי???"
"את צודקת, אבל אני חושב שאת צריכה ללכת לדבר איתו, את צריכה לשבת איתו ושהוא יסביר לך, אולי יש לזה סיבה טובה, כי אני יודע שהוא מתחרט על זה.."
"הוא לא מתחרט! אני יודעת!!!"
"מיילי אני יכול להגיד הרבה דברים אבל הדבר היחיד שאני לא יכול להגיד ולא להיות צודק בו זה שהוא מצטער והוא אוהב אותך, ושאת עושה טעות אם זה שהמשכת הלאה ועוד עם חבר מאוד טוב שלו…"
"אתה צודק.." אמרתי והורדתי את ראשי "יכול להיות שאני עושה טעות, אבל אני אוהבת את עומר והוא יודע כמה פגעו בי שבגדו בי פעם קודמת ושלא סלחתי עד עכשיו, וזה היה לפני שנתיים, והוא עשה את זה בכל מקרה, הוא לקח את הסיכון ואיבד אותי…" אמרתי והוא חיבק אותי..
"הוא אוהב אותך"
"ואני אוהבת אותו… מאוד.. יותר מאשר אהבתי מישהו בחיים, אבל.."
"גם אני אוהב אותך" שמעתי את קולו, הסתובבתי וראיתי את עומר, הולך ומתקרב אלי..
"אני אשאיר אותכם לבד" נתי אמר והתקדם לחדר
"הוא צדק בכל מה שהוא אמר…" עומר התחיל אחרי שתיקה מביכה של מספר דקות.
"אז מה… אם הקשבת לכל מה שהוא אמר, אז הקשבת למה שאני אמרתי, אני אוהבת אותך מאוד כמו שבחיים לא אהבתי, אפילו לא את אבירן שהיה האהבה הראשונה שלי, אבל פגעת בי, ברמה שאני לא יודעת אם אצליח לסלוח לך מתישהו.."
"אני רוצה שנחזור… אבל עד אז, לפחות תני לי לנסות לכפר על הכל ונהיה ידידים.. בבקשה" אמר ולא הסתכל עליי… הוא יהיה חסר לי, השיחות איתו, הצחוקים הנשיקות… אבל לפחות נתחיל מקטן.
"בסדר.." למרות שיריב יכעס "נחזור להתחלה, נהיה ידידים" חייכתי אליו והוא קם..
"נחזור?" שאלתי
"לאן?"
"לחדר שלכם… כולם שמה"
"טוב.." אמר והתחלנו ללכת, לא דיברנו רק הייתה שתיקה מביכה, לא היה לנו מה להגיד… רק שתקנו ואז…