אהבה על הסוס- פרק 9

'רוצי מהר לאוטובוס! קוראים שמות, שני שלחה לי הודעה
'אני באה,
"בייבי אני חייבת לרוץ, אני אדבר איתך כשנרד מהאוטובוס, יאללה ביי!" נתתי לו נשיקה קטנה ורצתי אל האוטובוס ,סליחה על האיחור, שירותים, חייכתי והלכתי אל שני.
"מה קרה לך?! בכית שוב???"
"אני אספר לך יותר מאוחר, קרו הרבה דברים, וזה לא ממש הזמן לדבר על זה"
"אוף איתך! עכשיו אני אהיה במתח עד שתתחילי לספר לי, מעצבנת!!!" הוצאתי לה לשו, שמתי אוזניות, הפעלתי את נגן המוזיקה ושמתי את ראשי על כתפה של שני.
אני אוהבת את עומר, אוהבת מאוד אפילו, אבל… אבל הנשיקה עם אבירן, הייתה משהו מיוחד.. נשיקה שהתגעגעתי אליה. אני לא רוצה להפסיד את עומר ולא את אבירן.
אחרי שעה וחצי הגענו לעצירה הראשונה ולצערי חובה על כולם לרדת.
"מיילי קומי, צריך לרדת, בואי נלך לשתות קפה, אולי נתעורר קצת."
"את האמת מתאים לי איזה קפה! יאללה בואי נרד" קמנו שתינו וירדנו מהאוטובוס.. קנינו שתיה ויצאנו לבחוץ לספסלים.
"עכשיו את יכולה לספר לי מה קרה?? למה בכית? עומר עשה לך משהו?"
"חח שני אני לא יכולה לענות על הכל במכה, כל פעם משהו אחד."
"אז מה קרה?"
"אחרי שהגענו קיבלתי הודעה, והיא הייתה מ…" ועצמו לי את העיניים.
"נחשי מי.."
"היי מאמי, רוצה קפה?" הסתובבתי ונתתי לו נשיקה..
"יאק מגעילה, מה את שותה קפה??! אני הולך לקנות 'XL' רוצה משהו?"
"ממ לא תודה" חייכתי והוא הלך "עכשיו הבנת למה אי אפשר לדבר פה??"
"טוב צודקת!" עלינו על האוטובוס וישר אחרינו עלו אביתר אבירן ואביב.
"מיילי רוצה להחליף מקום? אני רוצה לשבת ליד שני?" אביתר שאל אותי.
"טוב, מאמי אפשר לשבת לידך?" שאלתי את אביב, והוא ישר דחף אותי לשבת איתו ועם אבירן.
התיישבתי ולא הפסקנו לדבר, מאבירן התעלמתי כמה שיכולתי. בשלב מסוים אביב ואבירן שמו את ראשם על רגליי ונרדמו.
מה הוא חושב שהוא נירדם עלייי??? ואחרי מה שקרה מקודם.
___________________________________________________________-

יצאנו לכיוון המסלול, ולמרות שלא הייתה לי ברירה, הייתי חייבת להצטרף. בתכלס אני בחורה שאוהבת אתגרים וספורט, אבל הליכה בשטח, במדבר, על סלעים מכאיבים, זה לא ממש הקטע שלי! אני ושני הלכנו יחד מאחורה ושמענו מוזיקה ואז אביתר ואבירן באו. אביתר לחש משהו לשני משהו באוזן, בהתחלה היא לא הסכימה אבל לבסוף היא השתכנעה והלכה.
אבירן ואני נשארנו לבד, וניסיתי להתחמק ולהתקדם מהר, אבל הוא עצר אותי והחזיק את ידי.
"מה נראה לך שאתה עושה?!" התעצבנתי.
"אני בסך הכל רוצה לדבר איתך, אני לא אעשה כלום הפעם…" עשה מבט מתחנן, חייכתי חיבוק קטנטן וגם הוא.
"אז על מה רצית לדבר?"
"רציתי להתחיל איתך דף חלק, ולבקש גם שתחשבי, אני תמיד אחכה לך, גם אם זה אומר, חודש, חצי שנה או שנה, אני אוהב אותך ורוצה הזדמנות נוספת". לא ידעתי מה להגיד, מצד אחד, זאת האהבה הראשונה שלי, הנשיקה הראשונה, אבל מצד שני יש לי את עומר, ואני באמת אוהבת אותו ולא רוצה לאבד אותו, אני פשוט אבודה! מרוב המחשבות ירדו לי מספר דמעות, אני יודעת מה אתם חושבים, בזמן האחרון אני לא מפסיקה לבכות, אבל זה קורה רק כשיש סיבה, וכל ה-4 ימים האחרונים היו סיבה מספיק טובה. הוא ניגב לי את הדמעות וחיבקתי אותו "את לא מבינה כמה התגעגעתי אלייך, לריח שלך, לשפתיים שלך, לחיבוק שלך ובכללי אלייך… אל תבכי מתוקה שלי!" לא עזבתי את החיבוק שלו, אבל בשלב מסוים עזבתי אותו.
"מצטערת, אני אוהבת אותך אבל בגדת בי ואל בגידה לא סולחים, דף חדש פתחנו, ואני שמחה שגם אתה אוהב אותי, אבל יש לי את עומר ואני אוהבת אותו באמת שאני אוהבת אותו. ואני רוצה שתקבל את זה, ותפסיק עם השטויות, ולנסות לגרום לנו לחזור כי אני לא חושבת שזה יקרה בזמן הקרוב…" ולא הפסיקו הדמעות לרדת.
"אני מבין, אבל אני שמח, אני נשבע לך! כל כך הרבה זמן רציתי לבקש ממך להתחיל דף חלק, וחדש, נתחיל את החברות שלנו מחדש…" חייך ואז הסתכל לכל הצדדים "אבל תגידי שמת לב לאיפה הקבוצה שלנו הלכה?!"
"מה זאת אומרת?! לא היינו מאחריהם?!" נלחצתי, "אנחנו באמצע המדבר, בלי טלפונים מדריך ואוכל!!!! מה נעשה?!"
"טוב בואי נמשיך להתקדם, אולי נמצא אותם" אבירן אמר והסתובב לקחת את התיקים שלנו.
לקח את ידי ומשך אותי אחריו… אחרי רבע שעה שלא הצלחנו למצוא כלום התייאשנו וישבנו על אחד מהסלעים.
"מה אנחנו הולכים לעשות עכשיו??! אנחנו אבודים?" עכשיו באמת דאגתי, מה נעשה?? ישבנו בחוסר מעש, מיואשים, אבל פתאום ראינו קבוצה מתקרבת, הרגשתי כמו מישהי שתקועה בלי שום דבר על סירת גומי בלב האוקיינוס במשך שלושה שבועות. הקבוצה נעצרה ורק המדריך התקרב אלינו ביחד עם המורה והם בחנו אותנו.
"מיילי ואבירן! מה אתם עושים פה לבד??!" דבורה המורה לאזרחות הסתכלה עלינו.
"נאבדנו, היינו מאחורי הקבוצה, ולשנייה לא שמנו לב והם נאבדו לנו! וחיפשנו אותם עד עכשיו אבל התייאשנו.."
"טוב תצטרפו לקבוצה שלנוף עד שנגיע אל המדריך שלכם, ושם אתם תצטרפו אליהם"
"תודה רבה!" אמרנו ולקחנו את הדברים, ואחרי זה חזרנו אחריהם לקבוצה שלהם
"שיט!" אמרתי בשקט ואבירן הסתכל עלי לא מבין "זאת הכיתה של עומר! והוא יתחרפן אם יראה שאנחנו היינו שמה לבד" הסתכלתי על עומר והוא עלי, במבט כועס, עשיתי לו מבט של 'אני אדבר איתך אחרי זה' ונשארתי יחד עם אבירן, מקדימה.
"מיילי מה קרה לך מאמי?" יריב התקרב אלי.
"עזוב, סיפור ארוך! היינו בשיחה ונאבדנו, תמסור את זה לחבר שלך, ששלח אותך!!!!" התעצבנתי שראיתי את עומר מסתכל עלינו ומנסה להבין על מה מדובר "ותמסור לו שיפסיק להתנהג כמו ילד קטן, ואם יש לו בעיה שיבוא אליי!!!"
"מאמי זה לא קשור לעומר" הסתכלתי עליו וצחקקתי "אבל, אוךך את טובה! בסדר באתי גם בגללו, אבל סתם רציתי לבוא לדבר איתך משוגעת!" צחק.
וואו הוא מושלם, שיער חום, עיניים כחולות ושפתיים ורודות..
"חח בוא מאמי!" חיבקתי אותו והוא התקדם איתנו.
"את באה אלינו לחדר בערב?" שאל והסתכל על אבירן "גם אתה מוזמן גבר."
"תודה אחי"
"מה יש אצלכם בחדר?"
"איזה מפגר! הוא לא סיפר לך??? אתמול אני והוא הלכנו לקנות וודקה, וXL ללילה, ונרגילה.. יהיה ממש מצחיק! אז את באה!!!"
"סורי בייבי, אבל לא ממש הוזמנתי. חבר שלי לא טרח לספר לי על התכנון שלכם, ולהגיד לי להצטרף."
"טוב אז אני מזמין אותך!
גרמתי כבר למספיק אי נעימויות, אז אני הלכתי לבנים, נדבר בערב. דברי איתי לפני שאת באה אני צריך לדבר איתך…" מה יש לכולם, שצריכים לדבר איתי??
"חח סבבה, יש לך את המספר שלי?!"
"נו ברור! ולך?"
"ממ כן, נראה לי! תבוא אלי בערב, שנגיע לחדרים אסמס לך את מספר החדר" הוא הנהן והלך
"מאמי צריך לספר לי משהו? מה קרה עם עומר, הכל טוב?"
"כן ברור, הכל מעולה! למה?"
"סתם, איך שאת מתעצבנת ממה שהוא עושה, ואיך שאת בוחנת את יריב…"
"וואי מאמי דמיינת, עם עומר הכל מעולה, אבל מעצבן אותי שהוא שולח את החברים שלו במקום לבוא בעצמו"
"לכי דברי איתו, אני אלך עם ידידות שלי" הנהנתי והתקדמתי אליו…
הגעתי אליו ומשכתי אותו קדימה יותר "תסביר לי, מה יש לך?! למה שלחת את יריב במקום לבוא בעצמך??"
"את יודעת מה היה קורה אם הייתי הולך!! למה בכלל הייתם לבד?"
"זה… סתם הוא רצה לדבר, וביקש להתחיל דף חדש, ונכנס לי אבק לעין והתחלתי לדמוע אז עצרנו והוא שתף לי את העין ואז הלכתי לתקן את האיפור, ובזמן הזה הקבוצה שלנו נעלמה, אני נשבעת שלא קרה כלום!" לא רציתי לשקר לו, אבל באמת שלא קרה כלום, ולא רציתי יתעצבן יותר. "רוצה להסביר לי מה אתם עושים בערב שלא הזמנת אותי והייתי צריכה לגלות מיריב??"
"אויש מאמי, הייתי בטוח שאמרתי לך, וגם אם לא אני לא צריך להזמין כי אני כבר יודע שתבואי, כי את תמיד מוזמנת!" נישק אותי תוך כדי הליכה "סולחת?"
"ברור!"
"אני שמח!
אבל בייבי תשמרי על עצמך! אני לא סומך על אבירן הזה, הוא לא יודע להשתלט על עצמו"
"אבל, אתה אמור לסמוך עלי! אין בינינו ולא יהיה בינינו כלום! אבל אם זה מה שאתה רוצה, למרות שזה מאכזב אותי, מה שתגיד" התעצבנתי והלכתי קדימה ליד המדריך, שמתי את האוזניות על האוזניים, הפעלתי את הנגן והתקדמתי לי לבדי. הלכתי, לא מחוברת עד שאבירן הוריד לי אותן. "מסתבר שהם כבר הגיעו לאוטובוס. אנחנו נוסעים עם הקבוצה הזאת, עד שנגיע לאכסניה… ושם נתחבר אליהם"
"אווף יש ברירה אחרת?"
"סורי אבל לא ממש"
"טוב אז אין מה לעשות, אני כנראה אשב לידך.."
"סתומה!" אמר ונתן לי כאפה בראש.. "כמה התגעגעתי להרביץ לך ככה"
"חח גם אני!" והרמתי את ידי ונתתי לו סתירה על לחיו והוא בתמורה שם את ידו על כתפי וככה המשכנו ללכת.