אהבה עם הצרות עונה 3 פרק 7

7. "יאללה.. דניאל עברנו רק חנות אחת ויש לנו עוד הרבה מה לעשות.. רום תזדרזו כבר!" צעקתי עליהם תוך כדי אני אריאל ואיתמר בעגלה רצים לפניהם במהירות עוברים על כל חנות וחנות במטרה לקנות את כל הדברים שצריך לקנות..
"מה עוד?! קורל את כבר קנית בגדים לאיתמר וירדן, תיק לירדן, בקבוק מעוצב ומוצצים.. הרסת אותי כבר! לפחות תתלי משהו על העגלה!" צעק אלי ועצרתי
"תפסיק להתבכיין.. צריך לעשות את זה כמה שיותר מהר ואחרי זה עוד צריך לנסוע אל שיר.. היא אמורה להשתחרר מחר ואני צריכה לסדר את החדר שלה" אמרתי מזרזת אותו..
"אז אולי.תחכי ונשים את הדברים האלו באוטו.. יש פה המון שקיות ויש עוד המון שקיות שנצטרך לסחוב.. נכון?"
"נכון.." אמרתי בשקט.. תלכו לשים את הדברים באוטו.. אני מסתובבת בינתיים ומחפשת עוד דברים לקנות.. נכנסתי בינתיים לסופר פארם לקנות אוכל לשתי התינוקות וגם חיתולים ומוצצים ובובות וספר שחור לבן וצבעוני..
"אמא?" אריאל קראה לי
"כן קטנה.." הסתכלתי עליה מחייכת
"מתי נחפש דברים בשבילי? הבטחת לי שתקנו לי דברים אם אני אבוא איתכם.. בינתיים קונים דברים רק לאיתמר וירדן ושיר.. זה לא פייר!!!" אמרה עצבנית
"את צודקת נסיכה.. זהו סיימנו.. עכשיו הולכים לקנות לך תיק בית ספר ומחברות ועפרונות וקלמר ועוד ציוד לבית הספר ומחר גם נקנה לך בגדים חדשים.."
"אני לא רוצה דברים לבית ספר.. אני רוצה בובה חדשה וגדולה"
"אבל קניתי לך כבר 2 בובות גדולות בחודש האחרון.. אני לא קונה לך עוד אחת.. זה מיותר"
"זה לא פייר! למה לאיתמר את קונה הרבה דברים ולי כלום?!"
"אבל אני קונה לך דברים לבית ספר ובגדים.. וגם נעשה לך סיפרייה לחדר בשביל כל הדברים.. עכשיו בואי" תפסתי בידה והתחלתי למשוך אותה
"תעזבי אותי!!! תעזבי את היד שלי! תעזבי אותי!" היא בכתה
"אריאלי.. נסיכה שלי, מה קרה?" אמרתי לא מבינה על מה היא בוכה, החזקצי בידה כמו תמיד..
"תעזבי את היד שלי.. את מושכת אותי! אל תגעי ביד שלי" בכתה ולא הפסיקה..
"מה קרה?! תרגעי" אמרתי וחיבקתי אותה..
"אמא.." היא אמרה בוכה.."אני רוצה את אבא!"
"קודם תגידי לי מה קרה לך.. שאני אבין אותך.." ואז קלטתי.. היד, למשוך, וירד לי האסימון.. היא מפחדת בגלל מה שקרה ואני סתומה תופסת בידה ומושכת אותה
"אויש קטנה שלי אני מצטערת שתפסתי לך ככה את היד.. תרגעי" חיבקתי אותי וליטפתי את שיערה.. תוך כדי התיישבנו על הספסל
"דניאל.." אמרתי "איפה אתה?"
"אני בכניסה לקניון.. איפה אתם עכשיו"
"בוא לפה בבקשה.. אני מחוץ לסופר פארם על הספסל עם אריאל ואיתמר, והיא בוכה.. היא צריכה אותך" אמרתי בשקט מנסה להיות הכי רגועה שבעולם בשביל שאריאל תנסה להירגע..
"אני בדרך.." אמר ואחרי 3 דקות היה לידנו וחיבק את אריאל שבוכה עליו
"אבא.. אמא תפסה את היד שלי ומשכה אותיי.. אני.. אני מפחדת! אני לא רוצה שימשכו אותי או יתפסו לי את היד" אמרה ממשיכה לבכות
"אמא לא התכוונה.. היא החזיקה את ידך שלא תלכי לאיבוד נכון אריאלי" הסתכל עליה והיא הנהנה.. "אז למה את בוכה? זאת אמא.. שאוהבת אותך הכי הכי" והיא חיבקה אותו וממשיכה לבכות
"אריאלי אני מצטערת שהפחדתי אותך.. אני לא אעשה את זה שוב, נכון?"
"אני מצטערת אמא" אמרה בוכה וחיבקה אותי ועדיין בכתה קצת
"אני אוהבת אותך יפה" אמרצי מרימה אותה על ידיי וממשיכה ללכת.. " מה את אומרת מה את רוצה לקנות לך? דברים לבית ספר או בגדים?"
"אני לא רוצה כלום.. אני רעבה"
"מאמי אתם רעבים?" הסתובבתי אליהם והם היו באמצע השיחה והצחוקים ביניהם
"כן בטח.. הרגת אותנו כבר עם המסע קניות הזה.. עשה אותנו רעבים" צחקו..
"סבבה.. תעלו עם אריאל ואיתמר ואני חמש דקות אצטרף אליכם.. אני צריכה לעשות משהו" אמרתי מחייכת.. ורום התחיל להתקדם עם שניהם ודניאל עצר אותי
"לאן את הולכת? לבד?"
"תירגע מאמי.. אני הולכת שניה לקנות לאריאל בגדים וחוזרת אליכם.. שלוש דקות אני עולה" חייכתי אליו
"אני אוהב אותך, את יודעת?"
"אני אוהבת אותך מאוד מאוד ואני מודה לך על מה שאתה עושה בשביל חברה שלי.. אין לי מילים איך להודות לך"
"מה את סתומה??! אני אהרוג אותך.פעם הבאה שתגידי את זה!" אמר וצחק.. "בייבי אני אוכל לקחת אותך השבוע ליומיים שלי ושלך? בכיף שלנו.. שיר ורום ישארו עם איתמו ואריאל.. אנחנו ניסע לננוח טיפה? בבקשה"
"אתה עוד שואל? אבל אמרנו שניסע עם איתמר ואריאל לאילת.. מתי זה יקרה?" צחקתי מנסה להוציא ממנו עוד חופשה
"אל תדאגי נעשה גם את זה" צחקנו והוא הלך
הלכתי וקניתי לאריאל חמש חולצות, חצאית, ושני ג'ינסים נעליים, ילקוט של קיטי מה שהיא הכי אוהבת, ובובה קטנה של בובספוג ועוד אחת של פטריק
ובשבילי קניתי ג'ינס, 2 שמלות מקסי ונעליים ואז הייתי מוכנה לעלות ללמעלה לאכול עם כולם ואחרי זה הביתה.. ומחר אני אלך עם אריאל לקנות את שאר הדברים ללימודים..
את רום אהבתי מחדש מרגע לרגע אחרי שלא נתן לנו לשלם כמעט על כלום בשביל ירדן הוא רצה לקנות הכל אבל נתן לנו לקנות כמה דברים מועטים בשבילה
"מאמי?" הגעתי אל כולם והתיישבתי ליד דניאל שחיבק אותי
"אהה?" אמר כאשר מחבק אותי וממשיך לאכול מההמבורגר שלו
"סיימתי את הקניות.. נאכל ונלך הביתה או שאתם צריכים עוד משהו?" שאלתי וקמתי לכיוון העגלה והרמתי את איתמר ושמתי את השקיות שלי במקומו וחזרתי אל דניאל
"אריאלי, מה את אוכלת?"
"אני אוכלת צ'יפס" אמרה והסתכלתי ישר על דניאל בכעס וחזרתי להסתכל עליה
"למה רק צ'יפס מתוקה?"
"כי אני לא רעבה מאוד"
"אבל אני לא מסכימה לאכול רק צ'יפס… את קטנטנה ואת צריכה לאכול בשביל לגדול, נכון?"
"נכון.. אבל אני אוכלת צ'יפס אמא, אז אני אגדל נכון?" שאלה וחייכה חיוך.
" אולי אני אביא לך שניצלונים קטנים כמו שאת אוהבת? תאכלי אפילו אחד או שניים אבל את צריכה לאכול.. או המבורגר כמו של אבא?" אמרתי והיא הנידה בראשה ללא
"אין דבר כזה! אני הולכת להביא לך שניצלונים ואת תאכלי לפחות שתיים.. מובן?" אמרתי וקמתי אבל דניאל החזיק את ידי
"תעזבי אותה.. היא כנראה לא רעבה מאוד וקניתי לה צ'יפס ענק.. אין לך מה להיות עצבנית על זה.. תרגעי ותגידי לי מה את רוצה לאכול"
"אני לא רעבה ממש.. אני אלך להביא לי ואחליף לאיתמר על הדרך.." קמתי לקחתי את התיק שלו והלכתי לכיוון פינת ההחתלה. ואחרי 10 דקות חזרתי עם סלט ארוז ביד אחת ואיתמר והתיק ביד השנייה
"ומה את לקחת לאכול?"
"סלט" אמרתי וקשרצי את איתמר בעגלה
"למה סלט?? את דפוקה? את צריכה לאכול פה יותר מכולם! עברת לידה ואת צריכה כוחות.."
"אבל.. דניאל שחרר זה מה שבא לי זה מה שלקחתי.."
"אריאלי איך היה לך האוכל?" ישבתי לידה וליטפתי את ראשה
"היה טעים" הרימה את חולצתה והראתה לי את בטנה
"ומה יש לנו פה?" צחקנו
" בטן כמו של אמא" וחיבקה אותי וצחקנו
" אתה רואה למה אמרתי לך שהתגעגעתי אל המשפחה הזאת??" רום אמר לדניאל ושניהם צחקו
"טוב.. אריאלי את רוצה ללכת הביתה ואני אראה לך את המתנות שהבאתי לך?" אמרתי והיא קפצה מאושר
"כןכןכן" אמרתי
"טוב אז בואו נלך לכיוון הבית" אמרתי וכולם קמו
"רום מאמי.. אני רוצה שניה לדבר עם דניאל.. אתה יכול להקדם עם אריאל ולשים עליה עיין טוב טוב? בבקשה?"
"בטח! איזה מן שאלה" אמר והתחיל ללכת עם אריאל לכיוון האוטו
ואני התקדמתי עם דניאל ואיתמר שבעגלה אחריהם
"בייבי מה קרה לך?"
"כלום דניאל, אני מרגישה שאני נכשלת בתפקידי כאמא, כמישהי שמגנה על הילדים שלה מכל פגע.. תראה מה כמעט קרה לבת שלנו ולאיזה תראומות היא נכנסה" אמרתי והסתכלתי על אריאל שהולכת כמה מטרים לפנינו ביחד עם רום וצוחקת ורצה לחנויות משחקים לחפש לה בובות והוא מוציא אותה משמה ישר ועולה לי חיוך על הפנים "אני לא מבינה מה אני עושה לא נכון, באמת דניאל.. אני מנסה להיות אמא, להגן עליהם, לטפל בהם, וגם להיות חברה ולעזור לחברה הכי טובה שלה שעובר משבר אבל לא מצליחה בתפקיד שלי כאמא" אמרתי והוא תפס בידי ועצר אותי
"את לא נכשלת בתפקיד שלך ואת גם לא תיכשלי.. אני לא מרשה לך לחשוב ככה! בסך הכל את בנאדם ואת לא יכולה ךעשות כל כך הרבה.. מותר לך לטעות לפעמים וזה היה יכול לקרות גם לי ולמזלנו עצרנו את זה היום ומעכשיו אחנו נשמור עליה יותר מאשר על החיים שלנו, עליה ועל איתמר! תפסיקי לייסר את עצמך ותתחילי לדאוג לעצמך, תאכלי כמו בנאדם ולא סלט אחד לכל היום ולהרעיב את עצמך ולהתרוצץ ממקום למקום ולחזור הביתה באפיסת כוחות ולהתעלף במיטה, את צריכה לדאוג לעצמך ולשמור על תזונה נכונה והרכב חיים בסיסי וטוב!" אמר וחיבקתי אותו והמשכנו ללכת אוחזים בעגלה
"את תעשי את מה שאמרתי לך"
"אני… דניאל אני צריכה להוריד את הבטן שלי אני לא יכולה להמשיך להסתובב עם בטן הריון.. אני שמנה ככה אני לא יכולה להישאר ככה" אמרתי והורדתי את ראשי וכבר הגענו לאוטו
"תסתכלי על זה" אמר אחרי שהכנסנו את איתמר ואריאל למקומם באוטו, אחז בבטני ובשומנים "זה נראה לך כמו בנאדם שמן? אני לא מוצא אפילו מקום קטן בשביל לאחוז בשומנים שלך.. כפגם אם היית צריכה להוריד ואני לא חושב ככה כי לא הייתה לך בטן את כבר מזיקה לעצמך את יותר מידיי רזה! תביני" התעצבן ורק חיבקתי אותו
"מאמייש עוד יום ארוך ואני צריכה לסדר לשיר את החדר שלה ושל ירדן ואם רום עובר אלינו אז לעזור לו לארוז ולבקר את שיר והיא כנראה משתחררת מחר.. אז בוא לא נהיה מצוברחים וניסע הביתה כי עוד שניה הם מתים מחום באוטו.. יאללה" אמרתי וגררתי אותו לתוך האוטו
"רום, אתה עובר אלינו? להיות עם שיר וירדן ואיתנו? יש לנו חדר ריק" שאלתי אותו
"אני לא רוצה להתעלק עליכם.. מספיק שעכשיו תקבלו שני תינוקות חדשים הביתה.. אתם לא צריכים גם עוד דייר חדש"
"אתה לא מתעלק ולא שום דבר אתה חבר טוב שלנו ואתה בכל מקרה תהיה אצלנו כל היופ.. לא ככה?" אמרתי וקרצתי לו
'אני צריכה לדבר איתך, אני חייבת לסגור את הסיפור עם ניר והבנתי שאני עדיין אוהבת מאוד את רום!' שיר שלחה לי הודעה והעליתי חיוך ענק על הפנים
'אני עשיו עם המשפחה.. אני אגיע הביתה אסדר את הכל ובערב אני אגיע אלייך ואולי אשאר איתך, בסדר?' שלחתי לה בחזרה
'בטח בטח.. את לא צריכה לבוא היום אם לא יסתדר לך.. גם מחר זה בסדר, ומחר משחררים אותי הרופא אמר לי היום'
'באמת???!' שלחתי שמחה מהחיים
"מאמי משחררים את שיר מחר" צעקתי לו שמחה
"איזה כיף.. וואי אז יש לנו הרבה מה לעשות" אמר וכבר הגענו הביתה
"נעשה הכל עכשיו… תכניסו שניה את הדברים ואני אכניס את הילדים הביתה, אריאל צריכה לנוח ואיתמר צריך ללכת למיטה לישון" אמרתי והערתי את אריאל והשענתי אותה עליי ואת איתמר החזקתי עם הסלקל ונכנסתי הבייתה
"אמא?" אריאל לחשה שכיביתי לה את האור
"כן אריאל?" התקרבתי אליה
"אמרת שתישני איתי וגם שתראי לי את מה שקנית לי"פיהקה פיהוקון קטנטן
"אני אשן איתך בלילה… אבא יישן בסלון ואת תישני איתי במיטה?"
"לא, אני רוצה אצלי.." אמרה
"טוב נסיכה נדבר על זה שתקומי ואני גם אראה לך הכל בערב שתקומי.. לילה טוב" נשקתי לראשה והיא נרדמה
נכנסתי לחדר של איתמר וליטפתי אותו כאשר הוא ישן והחלפתי לו לבגדים נוחים לשינה בשבילן, פיג'מה והרדמתי אותו שוב.. והכנסתי את כל הדברים שקניתי לו לחדר וסידרתי בארון ובמגירות ואז יצאתי
"אז איך את רוצה לסדר את זה?"
"אני לא יודעת… לדעתי את המיטה של ירדן נשים עם של איתמר בחדר אחד ליד השניה ונשים לה את כל הבגדים שלה בארונות והעגלה גם פה וזהו.. שעה אנחנו נסיים הכל ואני רק אקפל לה הכל ואכניס לארון נציע לה את המיטה והכל יסתדר.. ממש מהר נעשה את הכל..
מאמי אתה יכול ללכת להביא את הדברים שהשארת במחסן לפה? רום אתה תוכל לעזור לו ואני בינתיים אסדר פה את הבגדים בארונות?"
חייכתי והם יצאו.. ואני בינתיים התחלתי לקפל את הבגדים והלכניס לארון.. ולאחר שעתיים הכל היה מוכן ואני כבר ישנתי במיטה שלה..
"מאמי?" דניאל נכנס והעיר אותי
"ממ" אמרתי מתוך שינה
"שיר צריכה להשתחרר היום.. ישנת פה כל הלילה ואריאל באה לפה וישנה איתך.. קומי נסיכה ורום ילך להביא אותה"
"לאלאלאלאלאאאא רום לא הולך להביא אותה, אני הולכת.. היא רצתה לדבר איתי!" אמרתי התארגנתי במהירות הכנתי תיק לשיר ולירדן לקחתי את הסלקל ורצתי לכיוון האוטו ואז תפסו בידיי