אהבה עם הצרות עונה 3- פרק 8

"אמא.. אל תלכי, אני רוצה לבוא איתך.." אריאל החזיקה בידי עם דמעות "אני לא רוצה להישאר לבד.."
"את לא לבד, את עם אבא, ורום ואיתמר"
"אני לא רוצה.. אמא אני מפחדת, ואני רוצה לבוא איתך" אמרה בוכה לא עוזבת אותי..
"מפחדת? נסיכה שלי לא מתאים לך… ממה את מפחדת?" התכופפתי אליה מרימה את פניה ומסתכלת בעיניה
"אני לא רוצה שייקחו אותי ממך, אני רוצה להישאר איתך"המשיכה לבכות.
"תיכנסי לאוטו יפה שלי.. אני לא אתן לאף אחד לקחת אותך ממני! אל תשכחי את זה בחיים" אמרתי ונשקתי לראשה וחיבקתי אותך חיבוק חזק.. איזה טראומות הכנסתי לילדה הקטנה שלי…
"את רוצה לשמוע את השיר שאת אוהבת?" שאלתי והיא הנהנה מבין הדמעות… "אבל זה בתנאי שתנגבי את הדמעות ותחייכי ותשירי את השיר.. מה את אומרת? עשינו עסק?" אמרתי והחזקתי את ידה לשניה
"כ.. כן שימי לי diamonds" צחקה וקפצה בכיסא שלה.. והתחילה לשיר
כולה ילדה בת 6 וחצי ולמה הרגלתי אותה, לריאנה חח
"נו.. אז מה את אומרת, נרגענו?" אמרתי והיא צחקה
"כן!" אמרה ואז היה טלפון
"מאמי.. ממ אל תילחצי אבל אריאל איתך?" שאל דניאל בחשש
"כן.. למה?" שאלתי
"תגידי לי את דפוקה???! אני אהרוג אותך, את יודעת איך נלחצתי ממך.. את לא נורמאלית! איך לא אמרת לי? חיפשתי אותה בבית כמו משוגע"
"הלו הלו… מאמי הילדה יושבת איתי באוטו ושומעת כל מילה שיוצאת מהפה שלך.. אז תירגע בבקשה עם הבוטות הזאת.. מה זה??!"
"ביי!" אמר וניתק
'לפחות היית בודק שאני לא בדיבורית אידיוט!' שלחתי לו הודעה עצבנית.. והחניתי את האוטו והוצאתי את אריאל מהאוטו… "אמא אבא עצבני עליי?" שאלה חוששת
"למה שאבא יהיה עצבני עלייך?"
"כי.. כי הוא התקשר אלייך וכעס שלא אמרת לו שאני איתך" אמרה ועצרתי הושבתי אותה על הספסל שלידינו
"אריאלי, להורים יש לפעמים ריבים, כמו שאת לפעמים רבה עם דן וטל ודנה… גם אנחנו אבל אחרי זה מתפייסים נכון?" שאלתי וחייכתי אליה
"כ..כן אמא, אבל עדיין.. הוא כעס.. הוא רצה להרוג אותך!" אמרה והדמעות מתחילות לרדת
"הוא לא רצה להרוג אותי.. זאת סתם צורת ביטוי שלנו למילים 'אוהב אותך' טוב?" חייכתי אליה וניגבתי את הדמעות.. "אני לא מרשה לך לבכות… מה דעתך שאחרי ששיר תגיע אלינו לבית עם ירדן נלך אני ואת לקנות עוד דברים ללימודים בשבילך? וניקח גם את טל ואיתמר איתנו?" אמרתי והיא חייכה
"כן! אני רוצה ללכת עם איתמר.." אמרה וקפצה מהספסל והחזיקה בידי, התרוממתי והתחלנו ללכת "אמא.. את יודעת,
אני מאוד שמחה שיש לי את איתמר, אני מספרת לו את כל הסודות שלי, את יודעת?"
"לא.. אני לא יודעת… איזה סודות את מספרת לו?" שאלתי סקרנית
"אסור לי לספר לך את הסודות שאני מספרת לו… הוא אחי, והבטחתי לו שאני לא אספר" אמרה וסגרה את פיה עם מפתח וזרקה לים..
"אריאלי, פלייזזזז" אמרתי מתחננת
"לא!" אמרה בהחלטתיות..
"טוב.. אוקיי, בואי נכנסים לחדר של שיר וירדן"
"טוב" אמרה ונכנסה במהירות לחדר, וקפצה על שיר "שירר התגעגעתי אלייך, מאוד מאוד" אמרה וחיבקה אותה
"גם אני אלייך קטנטונת, מאוד מאוד"
"אני יכולה לראות את ירדן?" שאלה מתעניינת יושבת יפה על הכיסא בצד בשביל לא להפריע? "אמא זה בסדר?" שאלה אותי וצחקתי
"בטח שזה בסדר.. בואי לפה, למה את יושבת לבד בצד? בואי אלינו" אמרתי לא מפסיקה לצחוק
התקרבה מהססת אל ירדן, ושיר הורידה את ירדן בידיה אל גובה העיניים של אריאל, בשביל שתוכל לראות אותה
"וואו, איזה יפה! שיר היא באה לישון אצלנו גם? ואנחנו נהיה אחיות גם?" שאלה עם חיוך קטנטן
"בטח נסיכה, אתן תהיו אחיות… אבל אני לא באה לישון אצלכן" אמרה לא מבינה למה אריאל אמרה לה את זה
"אריאלי זאת הייתה אמורה להיות הפתעה, שירוש נסיכה, בגלל שלא רציתי שתחזרי הביתה, לקחתי את כל הדברים שלך מהבית שלך ושל ניר, והבאתי אותם אלי הביתה, וקנינו לך מיטת תינוק, בגדים לירדן, וכל המצרכים שתצטרכי, וסידרתי לך הכל אצלנו.. בקיצור את עוברת לגור אצלנו.. הפתעה"
"אבל.. קורל זה מחמיא לי מאוד, אבל את ילדת לא מזמן ויש לך שני ילדים קטנים בבית, אני לא יכולה לקפוץ עליכם ככה, ביחד עם עוד תינוקת.. אני אעבור למלון בינתיים.. עד שאני אסתדר. "
"את לא תפריעי לנו, והכל כבר מוכן, ככה, שלא תהיה לך ברירה ואת תעברי לגור אצלנו.. אז יאללה, הבאתי לירדן בגדים, תלבישי ותחתלי אותה ותיכנסי איתה לבדיקות אחרונות, ונשחרר אותכן." אמרתי מחייכת, מוציאה לירדן כבר בגדים
"אבל.. קורל" אמרה והסתכלתי עליה במבט כועס "תודה אחותי" אמרה וחייכתי אליה והיא הורידה דמעה, והניחה את ירדן על מיטתה, והלבישה אותה..
'דיי, את יודעת טוב מאוד שזה היה לא אחראי מצידך.. את אמורה להגיד לאבא שלה שאת מחליטה לקחת אותה בלי שהוא ישתגע מדאגה בגלל זה… את לא חושבת???' שלח לי הודעה עצבנית
'סבבה' שלחתי לו וסגרתי את הטלפון..
"אפילו את יום האהבה לא חגגנו.."אמרתי והורדתי את הראש
"למה לא נסיכה..?"
"אני.. אני לא יודעת, יש מתח בינינו, ואיתמר.. אנחנו כל הזמן איתו כי הוא מתקשה להירדם בלילה, בכל זאת הוא תינוק, ואין לנו זמן לעצמנו לבד.. בכלל, ואני מתגעגעת אליו" אמרתי מורידה תראש
"אל תדאגי, למרות שיום האהבה עבר, אני מבטיחה לך שזה יהיה יום אהבה באיחור מושלם… מבטיחה לך!!!" אמרה וחייכה אלי ונישקה את ראשי "עכשיו אני מתה לצאת מפה.. אפשר כבר ללכת??" שאלה ולקחתי את אריאל והתיק והיא את ירדן ויצאנו מבית החולים לכיוון האוטו, ומשם להתחיל חיים חדשים, בשבילה, בתור אמא. :)