אהבה עם הצרות- פרק 17

אתם מכירים את זה שאתם לא יכולים כבר לראות מישהו מול העיניים שלכם מרוב עצבים??. אז זה מה שקרה לי… אחרי שקמתי ישבתי עם דניאל והכל היה בסדר אבל באיזה שהוא שלב הוא התחיל לעצבן אותי אז פשוט לקחתי את הרגליים והלכתי… איך שיצאתי מהאכסניה/ מלון שישנו בו מישהו טפס אותי והחל לגרור אותי, קיבלתי חתך גדול ברגל כי נתקעתי בזכוכית שבורה.. אבל המזל שלי היה שדני ראה יצא אחרי והאיש הזה לא הספיק לעשות לי כלום כי דני עצר אותו… איך תמיד זה מגייע למצב הזה שדני מציל אותי???
הוא הרים אותי על הידיים והתחלתי לבכות.. כאב לי כל כך…"אני מצטער, אני כל כך מצטער! בחיים שלך אל תצאי מפה לבד! הכל באשמתי בגלל שעצבנתי אותך!!" הוא אמר והוריד את הראש.. לא יכולתי לענות לו כי ממש כאב לי, הרגל שלי דיממה ולא הפסיקה אז רק חיבקתי אותו, "אני אוהבת אותך" לחשתי לו ונתתי לו נשיקה קטנה.
אחרי חצי שעה שהיינו בחדר הרגל לא הפסיקה לדמם " טוב לא מעניין אותי מה את אומרת, רוצה או לא רוצה עכשיו אנחנו הולכים לבית חולים!!!" הוא אמר בדאגה ובצעקה בשביל שאני לא אתנגד לזה…
"אני לא רוצה מאמי, ראיתי יותר מידי בית חולים לכל החיים תעזוב את זה, זה כבר מתחיל להירגע!" אמרתי שקמתי ואז איבדתי שיווי משקל ונפלתי…
הוא פשוט הרים אותי, לקח את האוטו של רום ונסע איתי לבית חולים…
"אני מצטער, אבל לא מעניין אותי עכשיו כלום, את רוצה תריבי איתי אחרי זה אבל היום את נוסעת לבית חולים לטפל ברגל שלך!" הוא אמר לי והחזיק לי את היד חזק..
שהגענו לבית חולים, אמרו לנו שהרגל לא במצב טוב, יש לי סדק ברגל, צריך לתפור את החתך ולגבס אותה.. "אפשר אבל לבקש משהו?"דני שאל "היא בהריון, ורציתי לדעת שהכל בסדר אצלה, אפשר לעשות בדיקה בשביל לדעת?" הוא אמר והרופא הנהן…
אחרי הבדיקה הסתבר שאני בהריון כבר בחוודש שלישי [אני ודני כבר חצי שנה ביחד, ואחרי חודשיים עשינו את זה, וכבר בפעם הראשונה? שהיינו באילת? זה מוזר…] והכל בסדר… שמחנו, ונישקתי אותו…
אמרנו תודה ונכנסנו לאוטו ונסענו לכיוון האכסניה/ מלון שלנו…
"אמרתי לך שאני לא רוצה ללכת לבית חולים! תראה איך יצאתי מפה עכשיו!!! כמו פצועת מלחמה…" אמרתי והתחלתי לבכות שוב…
"אוייש תסתמי איזה פצועת מלחמה, אז יש לך טיפה מזל רע, אבל הכל בגללי.. את נראית יפה גם עם הגבס הזה וגם בלעדיו!!" הוא אמר לי והוריד את הראש, הוא עוד חושב שהכל קרה בגללו, באיזזה שהוא מצב זה נכון בגלל שהכל קרה בגלל שהוא עיצבן אותי, אבל אף אחד לא יכל לדעת מה יקרה..
"תסתום כבר!!" צעקתי עליו ומשכתי אותו אלי לנשיקה ענקית
"אז רק בשביל שאני אבין, אז היום לא יוצאים? אוווךך לא פייר" אמרתי עם פרצוף עצוב..
"תפסיקי כבר! נראה מקסימום סרט הרי יש לנו די וי די שקנינו, והכל יהיה בסדר, אני בטוח גם שאת עייפה.."
חזרנו למלון אחרי כל היום הזה, וראינו סרט.. אני ישבתי על הספה והרמתי את הרגל ורום היה לידי, דני ישב על הריצפה ושיר ישבה לידי מהצד השני… נרדמתי באמצע הסרט ושמתי את הראש על רום, והוא חיבק אותי…
__________________________________________________________________

בבוקר קמתי ישנה על הספה, לא הבנתי למה דניאל לא היה איתי… או למה הוא לא העביר אותי…
ראיתי אותו ישן בחדר אבל לא ממש יכולתי ללכת אליו.. היה לי קשה..
"מאממי??" אמרתי בקול בשביל שהוא ישמע.. ואז הוא התעורר, הוא היה קצת מרוחק..
"מה קרה? למה לא העברתי אותי לישון איתך במיטה?"אמרתי ועדיין לא מבינה..
"אני… התעצבנתי, אני רואה אותך ישנה עם רום, מחובקים, והוא כל שניה מסתכל עלייך, וזה עצבן אותי… ונרדמת כבר על הספה, אז לא רציתי להעיר אותך.." הוא אמר ולא קם אלי..
"אוי נו באמת.. תגיד לי אתה רציני, ראינו ססרט ונרדמתי, שמתי עליו ראש וחיבקתי אותו כי היה לי קר, ואתה מכיר אותי אני תמיד שמה ראש על אנשים… מה אתה כועס על כאלו שטויות????!!! תפסיק כבר לחפש!" אמרתי בכעס..
"את לא חושבת שזה מעצבן?? את יודעת טוב מאוד שהיית מתעצבנת אם שיר הייתה ישנה עלי תוך כדי חיבוק! אבל כבר התגברתי על זה.." אמר וחייך אבל ידעתי שהוא עוד נעלב…
"אווווךךך נמאס לי מהריבים המפגרים האלו איתך!!! לא נימאס לך כבר" אמתי בעצבים, קמתי בשביל ללכת אליו, הלכתי 3 צעדים ונפלתי על הרגל…
התחלתי לבכות… כאב לי כל כך, ועוד עכשיו הקטע הזה איתו..
הוא רץ אלי לעזור לי לקום.. "מאמי הכל בסדר?? בואי אלי אני ארים אותך אל המיטה!" הוא בא להרים אותי,
"דניאל תעזוב אותי!! תן לי להסתדר לבד, אתה מוזמן ללכת להתעצבן במקום אחר!!" אמרתי לו בעצבים ובבכי וניסיתי לקום שוב אבל בלי הצלחה..
"את לא קולטת שזה לא מעניין אותתי עכשיו! ברור שזה עיצבן אותי, אבל לא מעניין אותי עכשיו כלום!!
את רוצה שאני אלך אני אלך אין לי בעיה, אבל תני לי קודם לעזור לך לקום וללכת למיטה, לשכב שמה.." הוא אמר באהבה ודאגה, אבל עדיין הייתי בעצבים..
" רק תעזור לי ואחרי זה לך מיפה! אני לא רוצה לראות אותך עכשיו!!! אתה מתנהג כמו מפגר, כועס עלי על זה שנשענתי על רום וחיבקתי אותו בגלל שהוא ישב לידי שנרדמתי??? אתה עד כדי כך ילד קטן??" אמרתי בעצבים! ועוד הפעם הדמעות יורדות..
"מה שאת רוצה… אבל אני לא הולך להרבה רק עד שתירגעי! בנתיים בואי אני ארים אותך למיטה.." הוא אמר מאוכזב ומעוצבן.. הבנאדם הזה פשוט מפגר! אני שונאת לריב איתו על כאלו שטויות, מי שישמע מה קרה סך הכל ישנתי עם רום מחובקת… ושיר לא התעצבנה למה שהוא יתעצבן??
הוא הוריד אותי על המיטה וכיסה אותי "עכשיו אתה מוזמן ללכת.. תהנה" חייכתי אליו חיוך צבוע ועצבני וסובבתי את ראשי ממנו, הוא ראה שאני עדיין לא מתחרטת על זה אז הוא פשוט הלך..
אני לא מאמינה שהוא כזה מפגר נמאס לי ממנו כבר! על איזה שטויות הוא רב..
ניסיתי להתקשר לשיר, אבל היא לא ענתה, אז התקשרתי לרום..
"הלו?" הוא אמר מבואס..
"מאמי מה קרה? גם איתך רבו עכשיו כמו שאיתי?" אמרתי גם בביאוס ועצבים..
"כן, אני לא מבין מה הסרט שלהם, אז נרדמת עלי וחיבקתי אותך כי היה לך קר, הם אשכרה לא סומכים עלינו???
ושיר בכלל העיפה אותי מהחדר, הגזימה טיפה, אני יושב ליד החדר שלכם, ודניאל נכנס עכשיו לחדר של שיר… אשכרה קנוניה נגדנו… חח?" הוא אמר ולמרות שצחק עדיין ראו שהוא מבואס ועצוב מהשטות הזאתת
"אין דניאל בכלל הגזים עם זה, מרוב שהוא התעצבן הוא השאיר אותי לישון על הספה, ואחרי זה האשים אותי בזה!" אמרתי והתחלתי לצעוק בתקווה שהוא ישמע כי אנחנו בחדרים צמודים…
"אז מה עושים עכשיו? בקשר לזוג מפגרים הזה?" אמרתי וצחקתי, פעם ראשונה היום… ורום הצטרף לצחוק שלי…
"מממ אין לי מושג… בא לך שאני אלך להביא סרט ונשב שניננו לראות? וככה נשכח ממה שקרה?" הוא אמר ושומעים שהוא מחייך..
"ברור! אבל הפעם לא סרט משעמם, אולי תביא דמדוומים 3? עדיין לא ראינו את זה?" אמרתי והוא צחק "בסדר 10 דקות אני אצלך…"
_________________________________________________________________

נשמעה דפיקה בדלת אבל לא יכולתי לפתוח "מאמי תפתח נראה לי שפתוח מקסימום לך קח מדניאל את המפתח הוא בחדר השני…" אמרתי…
ידעתי שגם זה יעצבן את דניאל אם רום יבוא לבקש את המפתח בשביל לראות איתי סרט, ושיר בכלל תגמור איתי את הקריירה…
הוא הצליח להיכנס…"איפה את רוצה לראות פה או בסלון?" הווא אמר שנכנס עם חיוך..
"מממ אתה רוצה פה? אבל הדי וי די בסלון וזאת בעיה להרכיב אותו עכשיו.." אמרתי..
"טוב יאללה בואי אני ארים אותך לסלון… בואי משוגעת.." הוא אמר וצחק..
ראינו את הסרט, וישבנו מחובקים.. פתאום דניאל נכנס, לא האמנתי ידעתי שתהיה פה עוד סצינה… "אני לא מאמין, השניה דיברנו על זה, ואת עוד רואה איתו עכשיו סרט ועוד מחובקת אליו????" הוא אמר בצעקות…
"תגיד לי אתה רציני??! הוא ראה שאני בוכה אז הוא רצה לעודד אותי באיזשהי דרך אז הוא הביא סרט ובאננו לראות, ומי שישמע זה ידיד הכי טוב שלי אסור לי לחבק אותו??? לא הגזמת קצת ברכושניות???" אמרתי בעצבים, והפניתי לו את הגב והמשכתי לראות את הסרט…
דניאל נשאר לעמוד "טוב קוקה נראה לי שאני אלך אני לא ממש קשור לפה עכשיו, תמשיכי לראות את הסרט" הוא חייך ואז התקרב לאוזן שלי ולחש לי בסוד "מאמי תנסי לסדר עכשיו את העניינים איתו בסדר? אנחנו לא רוצים שיהיו עוד ריבים.." הנהנתי והוא הלך…
ואז דניאל בא לשבת לידי…"את יכולה להסביר לי מה הקטע? למה אנחנו רבים כל הזמן???? " הוא אמר והווא מבואס, עם דמעות בעיניים..
"אני לא יודעת, אבל אתה זה שגרררת היום לכל מיני ריבים בזמן האחרון, גם אתה וגם שיר, הגזמתם טיפה, נרדמתי עליו והוא חיבק אותי, ביג פאקינג דיל!! אנחנו ידידים הכי טובים… קרה משהו בתחילת השנה, אבל זה כבר עבר!! שכחנו מזה! למה שאתה לא תעבור על זה ותפנים שאנחנו רק ידידים ולא מעבר לזה???!" אמרתי וצעקתי..
"אני אוהב אותך, אבל לא יודע זה מפחיד אותי, והקטע הזה של החיבוק יכול להיות שטיפה נסחפתי…" הפסקתי אותו באמצע "דניאל טיפה??? אתה לא שם לב למה שהלך פה? אתה רבת איתי בגלל פאקינג חיבוק!" אמרתי
"אני מצטער…" אמר והוריד את הראש… "אני נשבע שאני אפסיק עם השטויות האלו!" הוא אמר וחיבק אותי..
חיבקתי אותו "אני אוהבת אותך! "לחשתי לו ונישקתי אותו…
_________________________________________________________________

*כעבור חמישה חודשים*.
הבטן כבר גדלה אני כבר בחודש שמיני, אבל יחסית לחוד כזה הייתה לי בטן שטוחה,, כנראה כי הרעבתי את עצמי ובקושי אכלתי.., וההורים שללי לא קיבלו את זה… הייתי חייבת לעבור לגור במקום אחר כי הם גירשו אותי מהבית… ישנתי טיפה אצל דניאל אבל זה כבר לא הלך, ההורים שלו לא הרשו לי להישאר שם יותר עד שאני לא מסדרת את העניין עם ההורים, לא רציתי אז פשוט הלכתי לשיר…
"שיר אני כל כך מודה לך על מה שאת עושה בשבילי, לא היית חייבת…
באמת שאני מבינה עכשיו מי הם החברים האמיתיים שלי ומי לא" אמרתי וחיבקתי אותה..
"חחחח בקטנה אהובה.." היא צחקה והמשיכה לחבק אותי…
"אבל אני חייבת לשאול… מה את מתכוונת לעשות, למסור את הילדה לאימוץ או להשאיר אותה אצלך? עדיין לא הבנתי את זה ממך.."
"מממ את האמת, את תצחקי אבל חלמתי חלום הזוי.. שאחרי הלידה רציתי למסור אותה לאימוץ, ובבית חולים אמרו לי שלא יוכלו לקחת אותה בגלל שהתינוקת מכוערת, אז נאלצתי להשאיר אותה.." אמרתי ולא הפסקתי לצחוק.. "אז בגלל החלום הנבואתי הזה, כנראה אני אשאיר אותה, אבל צריך לדעת מה עם דניאל, הוא קצת התרחק ממני בזמן האחרון, כנראה בגלל שאני נראית כמו חרא אז הוא לא נמשך אלי כבר.." אמרתי והורדתי את הראש והתחילו הדמעות לצאת.."זה לא פייר מה שקורה לי, אני כל כך אוהבת אותו, למה הסכמתי להשאיר את הילדה, אם היא מרחיקה בינינו, אני לא רוצה לאבד אותו!!" אמרתי ולא מפסיקה לבכות, שיר חיבקה אותי ולא עזבה…
"אל תדאגי יפה הכל יסתדר בסוף" היא חייכה ולא עזבה אותי…
ואז פתאום הוא התקשר..
"מה קורה יפה?" הוא אמר ונשמע שהוא מרוחק..
"בסדר.." אמרתי מושכת את הדמעות,"אני צריכה לדבר איתך עכשיו!!! זה לא סובל דיחוי" אמרתי והתחלתי שוב םעם לבכות… זה לא פייר שזה כל הזמן קורה לי…
"אני בא.." הוא אמר וניתק.. אחרי 10 דקות הוא היה כבר אצלי עם בוקסר וגופיה..
שיר הבינה את הרמז ויצאה..
"יפה שלי! הכל בסדר? את מרגישה טוב? מה קרה לך??" הוא אמר בבהלה..
"אני בסדר אני פשוט רוצה להבין משהו… אתה כבר לא אוהב אותי? זהו סיימנו את הקריירה של שנינו?" אמרתי והדמעות התחילו לרדת שוב..
"מה פתאום!! את משוגעת?
בחיים לא! פשווט בזמן האחרון אני לא יודע, הייתי קצת בשוק כי קלטתי מה הולך פה באמת, אשכרה הולך להיות לי ילד…
אבל בחיים אני לא אפרד ממך… מאמי אני אוהב אותך ובחיים אני לא אסיים איתך!!" הוא אמר ונישק אותי..
"אני אוהבת אותך, אני כל כך פחד…" התחלתי להגיד אבל הוא הפסיק אותי, לקח אותי אל המיטה והוריד אותי בזהירות עליה שהוא מעלי… "בחיים לא אעזוב אותך" הוא אמר והתחיל לנשק אותי..
"מאמי זה לא מתאים פה, בכל זאת זה החדר של שיר, וזה לא הבית שלי… ואני מעדיפה לא לגרום לבעיות פה, בכל מקרה הם עוזרים לי.." אמרתי והוא צחק "מה אתה צוחק מפגר?"
"אני חשבתי על זה כבר… לא התכוונתי לעשות כלום, כי אני כבר מכיר אותך, ואת המחשבות שלך… אני רק רציתי להוכיח לך כמה אני אוהב אותך!!
ושתמיד נישאר יחד!!" הוא צעק ולא אמר.. התחלתי לצחוק שעוד יורדות לי דמעות.. "בחיים לא ראיתי כזאת ילדה כמו התינוק הצוחק בוכה" אמר כאילו לעצמו..
"אני עדיין פה אתה יודע!" אמרתי והוא צחק
ומפה הכל התחיל להסתבך…