אהבה עם הצרות- פרק 18

אחרי השיחה יצאנו לבחוץץ. ורום כבר הגיע והוא ושיר התכוונו לצאת..
"לאיפה אתה מתכוון לצאת ולא להגיד יא זבל??" דני צעק על רום ורום צחק
"חחח מפגר בדיוק באנו להגיד לכם אם אתם רוצים להצטרף אלינו לסרט וגלידהה…" רום אמר והצטרפתי לשיחה…
"מעולה!!! חכו 5 דקות אני אתארגן ונלך… אבל דני אתה לא הולך ככה! שכח מזה!! אתה עם בוקסר, נעבור אצלך בשביל שתתלבש.." אמרתי הוצצאתי לשון והלכתי להתלבש…
כל כך שמחתי שאין לי בטן גדולה יחסית לכזה חודש אז לבשתי שמלה צמודה שחורה ועקבים ורודים גבוהים, התאפרתי ויצאנו…
נסענו באוטו של דניאל ושל רום, ועצרנו רגע אצל דני להתלבש רגע, והוא התלבש כמו שאני אוהבת ג'ינס כהה חולצה מכופתרת ונייק לבנות… בדרך הרגשתי דקירה כזאת בבטן, "אייייהה!!" אמרתי בקול שקט אבל דניאל שמע ועצר את האוטו…"הכל בסדר?? את מרגישה טוב? בואי נלך הביתה עד שירגע לך…" הוא שאל בדאגה..
הנהננתי בראשי ונשכתי את השפתיים, למרות שזאת הייתה דקירה קטנה היא כאבה לי אבל לא רציתי להראות את זה לדניאל… "קורל את בטוחה??? את לא נראית ככה" הוא שאל בדאגהה
"כן מאמי אתה יכול לנסוע קיבלתי סך הכל מכה בברך.." לא רציתי להלחיץ אותו ולהרוס לו את היציאה הזאת אז לא אמרתתי כלום..
המשכנו לנסוע עד שהגענו לקולנוע, דניאל ורום הלכו לקנות כרטיסים, ואני נשארתי עם שיר..
פתאום קיבלתי עוד דקירה בבטן אבל יותר חזקה "אייייההה!!" אמרתי הפעם יותר בקול, ככה ששיר שהייתה קצת רחוקה ממני באה לעברי..
"תקשיבי לי עכשיו!! אני מכירה אותך יותר מידי זמן, עלי את לא תעבדי!! ספרי לי עכשיו מה קרה!!" היא אמרה בדאגה..
" אני.. אני קיבלתי פתאום כאבים בבטן, זה קרה לי גם באוטו, אבל לא אמרתי לדניאל בשביל לא להלחיץ אותו, אבל שיר כואב לי, באמת שכואב לי…" אמרתי וירדו לי 2 דמעות… היא הנהנה והלכה..
לקחה מדניאל את המפתח והלכה שניה עם רום לצד..
"מאמי אני מתחננת אל תגיד לדניאל!!
קורל לא מרגישה טוב, יש לה כאבים בבטן, וזה קרה לה באוטו ועכשיו, אני לוקחת אותה שניה לבית חולים לבדוק מה קרה..
תישאר זמין על הטלפון לכל מקרה שהוא, ולדניאל אל תגיד, הוא חושב שהיא שכחה משהו ואני נוסעת איתה שניה הביתה… בסדר?" היא חייכה אליו הוא נתתן לה נשיקה, הנהן והלך..
היא לקחה אותי והלכנו לכיוון המכונית של דניאל…
"שיר זה לא פייר, למה זה קורה לי עכשיו? הייתי צריכה להיות עכשיו עם דניאל ואיתכם בסרט, ובמקום זה הרסתי את הכל כמו תמיד…" אמרתי והתחלתי לבכות שנכנסנו כבר לאוטו, ואז עוד פעם קיבלתי את הדקירה הזאת "אייייייייההההה!!!" צרחתי ושיר נבהלה והגבירה את המהירות…
אחרי 10 דקות כבר היינו בבית חולים..
היא הושיבה אותי על הכיסא בחדר המתנה והלכה לדבר עם המזכירה..
"אני חייבת דחוף רופא!! חברה שלי בהריון בסוף שמיני, והיא סובלת מכאבים עכשיו!! אני חייבת שיבדקו אותה עכשיו!!" היא אמרה בבהלה, ואז פתאום ירדו ללי המיים " שייירר!!!" צרחתי לה והיא הסתכלה עלי וחזרה למזכירה "את רואה למה התכוונתי תביאי את הרופא לפה מהר!!! אני מתחננת!" היא צרחה והמזכירה הנהנה והתקשרה למישהו …
"לכו לחדר מספר 143 יחכה לכם שם רופא שיבדוק אותה… בהמשך המסדרון ימינה.." היא חייכה והסתלה עלי "תרגישי טוב.." היא מתנהגת כאילו יש לי קלקול קיבה! סתומה שכמותה..
נכנסנו לחדר והרופא בדק אותי, הוא עשה לי אולטרסאונד ובדק לי את הבטן.."אוקיי אני שמח להגיד שהיום את נכנסת לחדר לידה, יש לך זמן להגיד למי שאת רוצה שיבוא לפה, בשביל שלא תהיי לבד.." הוא חייך ויצא..
התחלתי לבכות, ושיר התקשרה לרום ואמרה לו להביא לפה את דניאל ולהגיד לו בדרך לאן נוסעים והוא אמר שהם יגיעו תוך 10 דקות…
בנתיים היא התקשרה גם לספיר ולכל שאר החברים להורים של דניאל, לשלה ולשלי..
ההורים שלי לא ידעו אם הם יבואו, הם צריכים לחשוב על זה..
ואז שיר קיבלה הודעה.. 'איפה אתם אנחנו פה…' ושיר ענתה 'חדר 143 בהמשך המסדרון ימינה..' ואחרי 2 שניות דניאל היה אצלי ומחבק אותי והתחלתי לבכות שוב
"אני לא רוצה, דניאל אני לא יכולה ככה..
אני צריכה את ההורים שלי, את המשפחה שלי שיבואו ויתמכו בי, אבל הם לא רוצים…
אני חייבת שיעשו את זה איתי, אני לא יכולה לבד.. אני חייבת אותך לידי אני מתחננת תפסיק את הכאבים האלו, בוא נחזור לסרט.. אני לא יכולה עם זה!!" אמרתי בוכה..
"אל תדאגי יפה שלי אני איתך הכל יהיה בסדר.." הוא חייך ונתן לי נשיקה על המצח ולא עזב אותי אפילו לשניה..
אחרי 3 שעות של כאבים הכניסו אותי לחדר.. ולא נתנו לדניאל להיכנס בהתחלה, אבל בסוף הסכימו להכניס את שיר, ולא אותו… למרות שכאב לי עדין העדפתי שהיא תיכנס אותי מאשר לאף אחד לא..
היא החזיקה לי את היד כל הזמן ולא עזבה אותי, "יהיה בסדר, אני איתך" היא חייכה אלי…
"אוקיי אז ככה קורל, השלב הראשון מתחיל, את צריכה להתחיל לדחוף בספירות של 5 אבל דחיפות חלשות… עד שנראה את הראש, ואחרי זה דחיפות יותר חזקות כל 3 שניות…
זה יהיה כואב קצת אבל אל תשכחי לנשום, זה מה שהכי חשוב בכל התהליך הזה.." הוא חייך והנהנתי…
"אז יאללה מתחילים.." הוא אמר והתחלנו..
אחרי שעה של דחיפות, הוא אמר שרואים את הראש והייתי צריכה לדחוף יותר חזק, אחרי עוד שעתיים שמעתי את הבכי "מזל טוב יש לך בת… עכשיו החבר שלך יוכל להיכנס.." הוא אמר והביא לי אותה..
כל כך שמחתי, אבל זה היה נשמע הזוי, ילדה כמעט בת 18 עברה כל כך הרבה דברים בחיים ועדיין קיבלה את הדבר הכי משמח בעולם, ילדה..
"וווואו היא פשוט מהממת…" שיר אמרה ואז דניאל נכנס בריצה וישר חיבק אותי..
"אני מצטער שלא הייתי פה, אני רציתי אני נשבע לך אבל לא הכניסו אותי.." הוא אמר והסתכל על התינוקת והתחיל להוריד דמעות
"מאמי תכיר את הבת שלך…" אמרתי לו והוא נישק אותי…
________________________________________________________________

אחרי 3 שעות עברתי לחדר התאוששות ודניאל נכנס אלי וישב איתי כל היום…
"אמא? היא באה?" שאלתי אותו והוא הנהן לשלילה… והתחלתי לבכות "זה לא פייר, למה זה קורה לי, ברגע הכי חשוב בחיים שלי היא לא יכולה להיות איתי??? עד כדי כך הייתי ילדה רעה שהיא לא יכלה לעזוב הכל בצד ולהיות איתי, אפילו לקצת? להגיד לי שהיא אוהבת אותי?? הכל היה עכשיו הרבה יותר קל.." אבל היא לא באה.. וגם היא לא תבוא חשבתי לעצמי, ודניאל חיבק אותי, אבל לא הצלחתי להירגע.. עד שאחרי חצי שעה של בכי ננרדמתי בתוך חיבוקו…
"אני אוהב אותך, עשית אותי לנער הכי מאושר בעולם…" הוא חייך ונרדם גם הוא..
________________________________________________________________

"ממאמי צריך למצוא שם… תבחרי" דניאל חייך אלי..
"אני כבר יודעת, זה שםם שהולך איתי מאז שאני בת 3 ככה תמיד רציתי לקרוא לבת שתהיה לי, מה דעתך על אריאל? אתה אוהב את זה?" שאלתי אותו והוא חייך..
"אני לא אוהב את זה אני מת על זה!! תכירי את אריאל.." הוא אמר וחייך..
חיבקתי אותו הייתי כל כך מאושרת..
"רגע מאמי נראה לי שיש בעיה, אין לי איפה לישון עכשיו… מה אנחנו עושים? לחזור לישון אצל שיר עכשיו? אתה חושב שזה אפשרי? שזה יהיה לה נוח ככה גם עם אריאל, ההורים שלך לא יסכימו בגלל שלא השלמתי עדיין עם ההורים שליי.." אמרתי והוא חייך…. "מה אתה מחייך?? יש בעיה והוא מחייך.. יופי מפגר!" אמרתי לו..
"שכחתי להגיד לך, ההורים שלי עשו לך הפתעה אצלנו בבית… אסור לי להגיד לך אותה, כי זה מסובך קצת והם השביעו אותי שלא להגיד על זה כלום, ואמרתי בכל מקרה חלק, אז מחר שמשחררים אותתך אני אקח אותך לראות את ההפתעה… בסדר?" הוא אמר וקפצתי עליו ללחיבוק…
"בסדר, אני מבטיחה לא להגיד כלום, אפשר אבל רמז?" אמרתי לו הווא הנהן לשלילה "אוווףףףף איתך, אתה לא פיירי!!" אמרתי לו ועשיתי פרצוף עצוב שהוא לא הפסיק לצחוק ממנו…
"יאלללה מפגרת כבר מאוחר, אני אלך לפתוח את המיטה ונלך לישון בסדר? יש לך מחר יום עמוס… מחר משחררים אותכן.." הוא אמר ונתן לי נשיקה חטופה…
"אווךך טוב…" אמרתי וחייכתי חיוך מנצח..
אשכרה הכל מתחיל להסתדר לי…
אבל כמו תמיד לא הצלחתי לישון… מה יהיה עכשיו? ואם אני ודני ניפרד, לא שאני רוצה??? מה יהיה עם אריאל? וההורים שלי?
כמה שאלות הסתובבו לי בראש? לא יכולתי לעזוב את זה… אבל הדבר שהכי פחדתי ממנו זה מה יקרה אם אני והוא ניפרד, מה יהיה אחרי זה??? אני אוהבת אותו כל כך ואני מפחדת שהכל יגמר עכשיו…
מרוב במחשבות נרדמתי… ובבוקר שקמתי היה מהמממם..
כל החדר היה מלא בלונים ופרחים ואריאל הייתה כבר לבושה וישובה בסלקל, בבגדים לבנים קטנטנים וחמודים כאלו, היא הייתה כל כך מהמממתתת… אבל את דניאל לא ראיתי…
אבל אחרי 2 דקות הוא נכנס והביא איתו ארוחת בוקר…
"תקשיבי אני יודע שלא נרדמת אתמול בלילה, אני מכיר אותך כבר, ועברו לי אותם המחשבות בראש…
אני לא רוצה שניפרד בחיים!! אני רוצה שנהיה ביחד לתמיד וככה זה יהיה…
נשבע לך!!!" הוא אמר ואת השבועה הוא צרח..
חייכתי אליו ואז קפצתי אליו ללחיבוק " אני נשבעת לך שזה לא ייגמר בינינו בחיים!! תמיד נהיה ביחד… מאושרים.." והתנשקנו..
"יאלללה את רוצה להישאר פה עוד הרבה? הבאתי לך בגדים להחללפה, אל תדאגי לא אני סידרתי לך אלא שיר והיא הביאה גם את האיפור שלך והכל… אנחנו צריכים כבר ללכת מפה… תאכלי תתארגני ונזוז" הוא אמר בשמחה כזאתי שבחיים לא ראיתי אותו..
אכלתי והתארגנתי ובנתיים הוא ישב ואריאל אצלו על הידיים… אחרי שעה של התארגנות שיחררו אותנו אחרי בדיקות אחרונות, ואז יצאנו אל האוטו ונסענו…
שהגענו אליו הביתה הוא לקח את אריאל שישנה בסלקל ופתח לי את הדלת…
כולם היו שמה, חוץ מההורים שלי…
לא ציפיתי למשהו אחר.. ידעתי שאני כבר לא נחשבת לבת שלהם, ואני לא מחשיבה אותם כבר להורים שלי…
ישבנו וצחקנו הם היו שם עוד שלוש שעות, ואחרי שכולם הלכו שיר ורום נשארו איתנו,
"בואי ממאמי אני רוצה להראות לך את החלק השני של ההפתעה… אמרתי לך שזה לא הכל.."
נכנסנו אליו לחדר, הוא היה יותר גדול ויותר מלא…
הייתה בו מיטת תינוק, מיטה זוגית, פינת החתלה, עגלה, את הבגדים שלי שלו, ובגדים חדשים לאריאל..
ההורים שלו עשו הכל.. הם עשו את זה ביחד עם דניאל..
"ווווואאאווו אין לי משהו אחד להגיד… מאמי זה מהממם…" אמרתי וחיבקתי אותו..
ההורים שלו כבר יצאו מהבית אז לא יכולתי להגיד להם כלום, אז ישבנו אצלו בחדר והחלפתי לאריאל חיתול ובגדים והשכבתי אותה לישון במיטה..
"אין עכשיו באמת אחרי כל הצרות שהיו יש לנו סוף שמח.. אתה קולט את זה?? מצאתי אהבה, וקיבלתי עוד מתנה קטנה יחד איתך!!" אמרתי לו והתנשקנו…