אהבה עם הצרות- פרק 20

ישבנו למטה עוד חצי שעה, אני, דניאל, רום ושיר.
"אז שאני אבין, הכל בסדר ביניכם עכשיו? את יכולה לספר לי מה קרה למעלה? מה ספיר קשורה פתאום?" שיר שאלה ואנחנו לא הפסקנו לצחוק..
"עזבי קוף, זה מסובך לעכשיו, נספר לך בהזדמנות.." צחקתי והוצאתי לה לשון, ופתאום שמעתי את אריאל בוכה "נשמות כמה דקות אני אחזור, קוראים לי" חייכתי ונתתי לדני נשיקה ועליתי למעלה..
עליתי למעלה להרגיע את אריאל, ודניאל קיבל הודעה לפייסבוק, ההודעה הייתה מספיר, אז הייתי חייבת לקרוא אותה!
"אני מקווה שהבנת שהשיחה בינינו לא נגמרה..באיזה שהוא מצב, אנחנו נהיה ביחד, אם לא עכשיו אז עוד מכ הימים, אתה תבין שאתה וקורל לא צריכים להיות יחד ושהיא הרסה לך את החיים! אני מתחננת בשביל שנגמור את השיחה יפה, ובלי שיצוטטו לנו, בוא עוד רבע שעה אל הפארק הצמוד לקניון, אני אחכה לך בספסל הקבוע… אני אחכה לך, מתגעגעת!" היא אמרה וחשבתי אולי זה באמת נכון, אולי הרסתי לו את החיים? אבל הוא נשאר איתי והוא לא הלך אליה שעוד הייתה לו הזדמנות, זה אומר שהוא באמת אוהב אותי!
החלטתי ללכת אליה אני, בלי להגיד לו, להבהיר לה שבנתיים הוא איתי, אם ניפרד, זאת תהיה ההחלטה שלו, אם להיות איתך או לא… אבל בנתיין שתעזוב אותנו לבד…
התארגני ויצאתי מהחדר, "מאמי הלכתי לקנות לאריאל משהו בסופר פארם, ולי אקמול, 10 דקות אני חוזרת.." אמרתי והלכתי.
אחרי 10 דקות הגעתי לפארק והלכתי לספיר.
היא הייתה המומה "מה… מה את עושה פה?? אני הייתי צריכה לפגוש פה את…" היא לא הספיקה לסיים המשכתי אותה "כן אני יודעת, את דניאל, הוא לא קרא את ההודעה, הייתי בחדר בדיוק, וראיתי את ההודעה והחלטתי לנצל את ההזדמנות לבוא לדבר איתך..
אני ודניאל ביחד! יש לנו את אריאל, אין לך איך להפריד בינינו בנתיים, הוא אוהב אותי, ואם ניפרד מתישהו, אולי תהיו ביחד, זאת תהיה ההחלטה שלו, אבל תני לנו לחיות את החיים בלי שתתעלקי לנו עליהם.. סבלנו מספיק בגללך!" אמרתי בעצבים "סלחתי לך פעם אחת אחרי שהתחננת לי לסליחה, אבל עכשיו זה עבר כל גבול, זהו החברות בינינו נגמרה…!" סיימתי לדבר הסתובבתי ללכת עם דמעות בעיניים והיא נשארה שם בשוק…
התקדמתי לכיוון הבית, אבל לא יכולתי לעלות ככה, הייתי חייבת להירגע קצת.. אז החלטתי לשבת ליד הגלידריה.. אחרי שהתיישבתי הרגשתי מישהו נוגע בי..
"קורל?" הקול אמר..
הסתובבתי ולא האמנתי זאת הייתה אמא שלי, "מה את עושה פה??מה את רוצה ממני???! אין לי על מה לדבר איתך?" אמרתי והתחלתי שוב לבכות וגם היא.. הסתובבתי ללכת והיא עצרה אותי..
"חכי שניה, אל תלכי, את צודקת, היינו הורים נוראיים ברגע שהכי היית צריכה אותי לא הייתי שם בשבילך, ואני כל כך מצטערת על זה.. אני כל כך מתגעגעת אלייך ואני מתחננת לסליחה, אני רוצה לכפר על הכל, ולהכיר את הבת שלך… את אריאל.." היא אמרה וחיוך קטן עלה על פניה.. קפצתי אליה לחיבוק, כל כך התגעגעתי אל אמא שלי, כל כך אהבתי אותה, לא האמנתי כמה היא חסרה לי!
"את יודעת כמה היית חסרה לי??! כמה הייתי צריכה אותך? לפחות בלידה? אפילו לראות את אריאל לא רציתם, איזה הורים עושים דבר כזה.." אמרתי בבכי לא עוזבת את החיבוק שלה… "אני סולחת לך על הכל, אבל בואי איתי עכשיו, אני רוצה להכיר לך אותה…" אמרתי וחייכתי..
התקדמנו לכיוון הבית, והתקשרתי לשיר אבל דניאל ענה:
"איפה את??? את משוגעת, התפוצצתי מרוב דאגה, יצאתי לחפש אותך, ולא מצאתי, השניה חזרתי, לא ידעתי מה לעשות, חשבתי שחזרת כבר… בואי הביתה כבר!" אמר ושמעתי איך הוא דואג, פשוט נמסתי…
"חכה שניה מאמי! לא הלכתי לסופר פארם, אני אסביר לך הכל אחרי זה, אבל מה שחשוב זה שאני עכשיו מתחת לבית, אני עולה לשניה, אתה יכול להביא את אריאל לסלון עד שאני אגיע, יש מישהו שרוצה להכיר אותה" אמרתי לו מחייכת…
"מישהו?? קורל על מה את מדברת? בואי לפה עכשיו?" אמר כבר בעצבים..
"אני באה מאמי! אני באה, אבל תעשה בקשה מה שאמרתי, 2 דקות אני בבית" אמרתי וסגרתי..
"אוקיי אמא, נעללה עכשיו, אבל רק ל5 דקות ואז תלכי, אם תרצי מחר ניפגש, נלך לשבת איפשהו, אבל יש לי מחר יום ארוך, אבל להכיר את אריאל, אני לא אגרום לך להפסיד בעד שום הון שבעולם… עכשיו ניכנס הביתה" אמרתי ושמחתי..
"מאמי?" שאלתי אבל הוא לא ענה.. הסתכלתי, והוא לא היה בסלון, וגם שיר ורום לא.. "טוב בואי אמא הם בטח בחדר.." אמרתי ומשכתי אותה לחדר שלנו..
עלינו לחדר, וראינו אותם יושבים עם אריאל על המיטה, "משוגעים איך נבהלתי!! למה לא ירדתם לסלון?" אמרתי וצחקתי… לקחתי את אריאל אלי "אריאל תכירי את סבתא…" אמרתי וחייכתי והבאתי את אריאל לאמא שלי..
"היא מהממת!" אמא אמרה והתחילה לבכות…
אחרי 5 דקות של שיחה, אמא הלכה, ואנחנו התפנינו לכיוון החדרים למצב של שינה..
הלכתי למקלחת, לשטוף פנים ושיניים ושיצאתי דניאל ישב בשילוב ידיים מחכה להסברים…
"אוקיי, אוקיי! הבנתי אותך! הסברים..
עליתי לחדר להרגיע את אריאל, ואז קיבלת הודעה לפייס מספיר והיא הייתה פתוחה, היא התחננה שתיפגשו, וניסתה להסביר לך שאני הורסת לך את החיים וכל מיני דברים, ואמרה שזה ממש חשוב לה שתיפגשו ושהיא תחכה לך בפארק שצמוד לקניון, ראיתי את ההודעה, והתעצבנתי, הייתי חייבת להבהיר לה הכל!
בנתיים אתה איתי, ושניפרד חס וחלילה, אתה תהיה חופשי לעשות מה שתרצהף אני לא אוכל לעצור בעדיך, ובנתיים אתה איתי, והיא לא צריכה לנסות כל הזמן להרוס את זה!" אמרתי והתחלתי לבכות "אבל מה אם היא צודקת וזה נכון, ואני הורסת לך את החיים?" אמרתי לא מפסיקה.
הוא ניגב לי אותם ונתן לי נשיקה גדולה ומתוקה על השפתיים.
"את לא הרסת ולא תהרסי לי את החיים בחיים!!! תפנימי את זה, אני איתך עכשיו, ואני אשאר איתך לתמיד! את האהבה הראשונה והאחרונה שלי!!" הוא אמר וחיבק אותי, והפיל אותי על המיטה והתחיל לגעת בי, ופתאום אריאל התעוררה "יופי קטנה, היית חייבת להרוס לאבא הכל!" אמר וצחקנו.. "טוב תביאי אותה ונלך לישון.." אמר וחייך…
הבאתי את אריאל לישון איתי ואחרי חצי שעה היא נרדמה, החזרנו אותה למיטה ונרדמנו שנינו..
_________________________________________________________________

"אין זמן!! מאמי תקום אין לי הרבה זמן! תצא מהחדר ותתלבש בחוץ! שיר תבוא לפה ותעזור לי להתארגן" אמרתי ודחפתי אותו "הו כבר מאמי תצא" אמרתי והוא צחק צחוק עייף…
"טוב, טוב.. בסדר אני קמתי… את יכולה רק להביא לי שניה לבחור מה ללבוש.." אמר אבל כבר בחרתי לו וזרקתי עליו ואז העפתי אותו גם…
"ששששששייייייייייייייייייייייירררררררררררררררררררררררררררר בואיייי כבר עכשיו!!" צרחתי לה והיא התפקדה אצלי בחדר.. "תעזרי לי מה ללבוש??? איך להתאפר? איך לסדר את השיער??" אמרתי בלחץ והיא צחקה..
החלטנו על שוטס ג'ינס גבוה וקצרצר וגופייה וחולצה מגניבה ועקבים ורודים, לקחתי את התיק החדש שקניתי בצבע ב'ז וסיכה ורודה עם פפיון בשיער ומחליק, והתאפרתי עם האיפור שדניאל קנה לי..
"יאלללה יפה שלי! אנחנו חייבים לזוז עוד מעט אנחנו נאחר בגללך!" הוא אמר וכולם הצדיקו אותו..
"טוב טוב מעצבנים שניה אני יורדת, רדו שניה.." אמרתי והם הקשיבו לי וירדו…
אחרי 3 דקות ירדתי גם אני ונסענו…
רום נהג ואני ודני ישבנו מאחור.. "לא הספקתי להגיד לך, את פשוט מושלמת! אני כל כך שמח שאת שלי!" אמר ותפסתי אותו לנשיקה ארוכה..
"אני אוהבת אותך!" אמרתי לו וחייכנו..
הגענו לבית ספר, וכולם כבר היו בכיתות, כשנכנסתי לכיתה כולם הסתכלו עלי במבט כזה של 'וואו' כל כך חייכתי חיוך מנצח, אני ושיר הלכנו לשבת בשולחן שלנו..
"שיר את גאון! אשכרה מה שאמרת הצליח! תסתכלי איך כולם מסתכלים עלי פתאום!" אמרתי וחייכתי..
"הכל בשבילך יפה!" היא חייכה וצחקנו..
אין היום היה פשוט מושלם, כולם באו והחמיאו לי על איך שאני נראית, כמה בנים אמרו לי שאני נראית מהממת, ודניאל התעצבן, חחח מפגר שכמותו.. כל מה ששיר אמרה התגשם ויותר, קורל הישנה לא הייתה קיימת, עכשיו יש רק את קורל החדשה, שהשליכה את העבר למאחוריה, ויש לה רק את העתיד עם אריאל ודניאל, ולא אכפת לה מה חושבים עליה ועל מה מדברים בקשר אליה…
"אז מה הסיכוי להוציא אותך היום מהבית, אני ואת, לאיזה סרט לבד או איזה משהו.." דניאל הציע לי..
"ממממ הסיכוי הוא טוב מאוד, אבל צריך לבקש משיר ורום שישמרו על אריאל.." חייכתי וקפצתי עליו…
"יודעת מה נגיד לרום ושיר שיקחו את אריאל איתם לכל היום, ואנחנו נעשה לנו יום כיף עד הסוף, מפה ישר נלך לסרט, אחרי זה ארוחה ואחרי זה נלך הביתה לקצת לבד, ואז אני אסע להחזיר את אריאל.. מה את אומרת? דייט מהסרטים!" אמר וחייך..
"נשמע מדהים יפה שלי.." אמרתי ונישקתי אותו באהבה כזאת…
_________________________________________________________________

הלכנו לסרט שהוא בחר "המאמין" שזה סרט אימה, והוא אמר שהוא בחר אותו בכוונה, בגלל שאני מפחדת.. אחרי זה הוא אמר שיש לו הפתעה בשבילי והוא לא מספר לי איפה נלך לאכול… פתאום מצאתי את עצמי בנלסון.. בבית קפה הזה ששם נהינו חברים…
"אני לא מאמינה מאמי!! אשכרה כמו אז, רק עכשיו לא עם כל השכבה, ולא יקרה מה שקרה אז עם רום ועומר…" נזכרתי אבל הפעם זה לא השפיע עלי, כבר לא התייחסתי לזה… "אני אוהבת אותך" אמרתי ונישקתי אותו..
"אני כל כך אוהב אותך…" בנשיקה שלנו פתאום נשמע השיר, the time of my life, ובאותו הרגע החלטנו שזה יהיה השיר שלנו…
בסוף הארוחה דניאל קיבל SMS והיה להוט כבר להגיע הביתה, לא ידעתי מה הוא כבר מתכנן, למה הוא כל כך ממהר? מה קרה עכשיו, זה היה מוזר… אבל נהניתי עד עכשיו ולא רציתי להרוס את כל היום…
אחרי 10 דקות הגענו הביתה, הוא היה מהממם… הכל היה מלא פרחים, מהסוג שאני הכי אוהבת, שתי כוסות יין, ובקבוק יין…
"וווואו!! אין לי מה להגיד! זה מושלם!! לכבוד מה זה???" שאלתי המומה, זה היה כל כך מושלם, שלא יכולתי להביע את מה שאני מרגישה באותו רגע… פשוט קפצתי עליו ונישקתי אותו נשיקה מטורפת, אבל אחרי שניה הוא עזב אותי..
"חכי שניה" אמר ורץ לחדר… לא הבנתי מה עובר עליו עכשיו… למה עכשיו הוא רץ..
אחרי דקה הוא חזר ואז המשיך.. "אני יודע שאני בזמן האחרון הייתי מאוד מגעיל, ואני כל כך מצטער על זה, לא ידעתי מה לעשות בשביל לגרום לךלהבין עד כמה שאני מצטער על מה שעשיתי, ושתביני שאני אוהב אותך הכי בעולם.. אז דיברתי עם שיר ורום שתמכו בי במה שאני רציתי לעשות… אנחנו כבר בני 18 ו.. ואנחנו עצמאיים ויכולים לעשות מה שאנחנו רוצים, אנחנו צעירים קצת, אבל יש לנו כבר ילדה ואנחנו מתנהגים באופן יותר מבוגר מאשר של ההורים שלנו יחד…" אמר וירד על ברכיו "יפה שלי אני אוהב אותך כל כך, ואני כל כך רוצה אותך לצידי, לידי, לתמיד, שתתמכי בי ותאהבי אותי כמו שאני אותך…
את.. את רוצה להיות אישתי?" הוא אמר והוריד דמעה..
"אני… אני.. אני לא מאמינה!" צרחתי, וירדתי על ברכי ונתתי לו נשיקה ענקיתת, "ברור שאני מסכימה! אני כל כך אוהבת אותך.. ואני מצטערת על כל מה שעשיתי לך, ועל כל צורה שהיא, שפגעתי בך.. אני יודעת שבאיזה שהיא צורה הרסתי לך את החיים עם אריאל, תקעתי אותך איתנו,אבל אני יודעת עכשיו שאתה מאושר איתי וכמוני…
אהוב שלי אני כל כך אוהבת אותך!!" אמרתי ודמעות ירדו לי, לא האמנתי…
אשכרה אחרי כל מה שעבר עלינו, יש מצב שהכל יתחיל להסתדר עכשיו?? או שלא?