אהבה עם הצרות- פרק 22

למה חייב תמיד להיהרס דווקא לי???? למה תמיד שטוב לי יגיע משהו ויהרוס לי את זה???
הואא היה חייב לזרום לנשיקה הזאת? היה חייב למרר אותי??? הוא היה חייב לעשות את זה דווקא איתה?! דווקא עם זאת ששכבה איתו גם???
סך הכל רצית להרוג אותו על זה שהוא הלך לדבר איתה לבד אחרי כל מה שקרה… אבל כנראה הייתה לי סיבה לכעוס.
לא יכולתי לראות אותו מול העיניים שלי, פשוט לקחתי את אריאל והדברים שלי והלכתי…
הלכתי לאמא ואבא לישון שם למרות שזה המקום האחרון שהייתי חושבת ללכת לשם… לשמחתי הם קיבלו אותי. אחרי שסיפרתי להם מה שקרה, עליתי לחדר להמשיך לבכות, ובשלב מסוים נרדמתי.
___________________________________________________________________

ראיתי אותו בבית ספר, הוא עמד מולי, ורצה להתקדם לעברי אבל לא נתתי לו פשוט החלפתי כיוון וברחתי משם. לא יכולתי לראות אותו מולי. לא יכולתי להקשיב לו, לחוש אותו ולחשוב עליו.. הייתי חיבת קצת זמן לעצמי, זמן לבד בלעדיו.
נכנסתי לכיתה שלי ושיר ורום לשמחתי היו שם. לקחתי את שיר חיבוק ענק וירדה לי דמעה.
"את יכולה להסביר לי מה קרה אתמול? דניאל התקשר אלי לחפש אותך, הוא שאל אם את אצלי.. מה קרה?" שאלה וראתה את הדמעה שלי "רום כמה דקות אני חוזרת" אמרה ודחפה אותי לבחוץ…
"הוא… היא נישקה אותו אתמול והוא זרם עם זה את מבינה???? אחרי כל מה שקרה הוא נישק אותה חזרה.." אמרתי והתחלתי לבכות. נכון נשיקה זה לא ממש בגידה, אבל זה שזו שנישקה אותו זאת ספיר, והוא נישק אותה, זאת בגידה בשבילי…
"הבנאדם הזה פשוט אידיוט!!! למה הוא היה חייב להרוס כל מה שעשיתם בגלל מטומטמת אחת???! מאמי כנראה מה שקרה זה רמז לזה שאת צריכה לעצור הכל ולחשוב, אולי הוא לא טוב בשבילך לעכשיו, ואולי את צריכה להישאר לבד לזמן מה ולחשוב מה טוב לך ומה לא…" אמרה בעצבים ודאגה
"אני… את צודקת במאה אחוז! דיברתי איתו ואמרתי לו שאני צריכה פסק זמן! כנראה שאני באמת צריכה לחשוב על זה, אולי באמת הוא לא מתאים לי! " אמרתי נחושה..
"כל הכבוד!" אמרה שמחה "מה את אומרת שהיום בערב תישני אצלי, תשאירי את אריאל אצל ההורים שלך, ונלך יחד, בלי רום, למסיבה או משהו, ככה תחשבי מה את רוצה לעשות, תשחררי ממך טיפה צרות, תמיד מסיבה עוזרת לך לשכוח?" שאלה והנהנתי, התקשרתי לאמא והיא הסכימה..
פתאום הגיע הרגע שלא רציתי, המשכנו לדבר על מה שקרה, ופתאום נהיה מעלינו צל… הסתכלתי וזה היה דניאל..
"אני יכול לדבר איתך לבד?" שאל והסתכל על שיר… הסתכלתי עליה במבט של 'אל תעזי לקום מפה בחיים!!' אבל הסתומה הזאת קמה..
"דבר!" אמרתי ולא יכולתי להסתכל עליו.
"קורל, אני כל כך מצטער, אני באמת שלא רציתי, היא נישקה אותי, ולא שמתי לב אפילו למה שאני עושה, וששמתי לב, ראיתי שאני מנשק אותה.. כל הזמן הזה חשבתי שאני צריך להרחיק אותה ושאני אוהב אותך ושזה יפגע בך… ואז העפתי אותה ממני, ואמרתי לה שאני אוהב אותך, ולא משנה מה היא תגיד, אני תמיד אוהב אותך ושהיא תפנים את זה ותעזוב אותי, והנה היא קיבלה את הנשיקה האחרונה שרצתה…
אבל זה לא מה שהיא רצתה….
היא סחטה אותי, היא אמרה לי שאם אני לא רוצה שהיא תגלה לך על הנשיקה המסכנה שהייתה שם, שאני אבלה איתה את הלילה… ניסיתי להתחמק מהתשובה, אז פשוט אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואגיד לה יותר מאוחר, וכל הזמן אני דחיתי אותה…
אני כל כך מצטער על זה שלא אמרתי לה ישר שלא, ואני כל כך מצטער על זה שהרסתי את כל הדברים הטובים שקרו לנו בזמן האחרון, קורל אני כל כך מצטער!" אמר והוריד את ראשו.
הרמתי את ראשי, והוא ראה את זה, חייכתי והוא חשב שסלחתי, והתקרב לחבק ולנשק אותי..
"מה אתה חושב שאתה עושה???! הדעה שלי נשארה אותה הדעה! אני צריכה קצת זמן לעצמי!! תנסה להבין את זה!" אמרתי בעצבים וקמתי "להתראות דניאל" אמרתי והלכתי והוא נשאר שם המום.
__________________________________________________________________

"אז לאיפה היום הולכים?" רום שאל אותי ואת שיר, שהיינו בדרך לדניאל להביא קצת בגדים להיום בערב..
"מאמי, זה רק אני וקורל היום, בלי בנים, ובלי שום דבר… אנחנו הולכות ל'guys&dolls' לבד!" אמרה והוציאה לו לשון…
"מממ טוב, אז אני אלך היום גם למסיבה אם זה בסר מבחינתך?" אמר וצחק..
"ברור מאמי! ערב חופשי בלהיט!" אמרה וכולנו כמו סתומים צחקנו..
"טוב, חכו לי פה כמה דקות, אני אעלה להביא בגדים נעליים ואיפור וארד.." אמרתי להם וירדתי מהמכונית, בתקווה שדניאל לא יהיה בבית היום..
פתחתי את הדלת של הבית עם המפתח ועליתי לחדר שלנו, וכצפוי הוא היה שם.
"היי…" אמרתי
"היי… אני שמח שבאת, קורל אני לא רוצה לגמור את זה." אמר וניסה לשנות את החלטתי.
"תאמין לי שגם אני לא, אבל לא יזיק לי קצת זמן בשביל לחשוב מה לעשות. תנסה להבין אותי, בכל מקרה באתי לקחת בגדים למסיבה בערב ואני הולכת." אמרתי וחייכתי.
הנהן והוריד את הראש…
"דניאל אני מצטערת" אמרתי אחרי שסיימתי, התקרבתי אליו ונתתי לו נשיקה גדולה על הפה "אני עדיין אוהבת אותך, אבל תנסה להבין אותי, לא יזיק לנו קצת זמן לבד.. ואם אתה רוצה לדעת, אריאל אצל ההורים שלי, אתה יכול ללכת לבקר אותה" אמרתי והוא חייך. התקדמתי לכיוון הדלת והוא תפס לי את היד ומשך אותי אליו.
"את יודעת שאני אוהב אותך, נכון? ואני לא רוצה להרוס את זה! אני רוצה להיות איתך תמיד ולתמיד!" אמר ונתן לי עוד נשיקה אחת, שראה שזרמתי איתה, הוא הרים אותי ולקח אותי לחיבוק והוריד אותי על המיטה והתחיל ללטף אותי אבל עצרתי אותו…
"דניאל תפסיק!!!" צעקתי עליו "אני צריכה ללכת!" אמרתי בכעס והלכתי עם הדברים. למה הוא היה חייב לנסות שוב להרוס את זה?!
ברחתי משם שוב, ועליתי על האוטו. שיר הסתכלה עלי "אני בסדר, אל תדאגו!" אמרתי וחייכתי. היא הנהנה ונסענו…
הגענו לשיר הביתה ועצרנו את המכונית.."מאמי דברי איתי שתקומי…. אני אגיד לך איפה אני אהיה בערב" חייך ונתן לה נשיקה קטנה על הפה, ויצאנו מהאוטו שנינו…
"את רוצה לספר לי עכשיו מה קרה? קרה שם משהו?" שאלה אותי, היא כל כך מכירה אותי…
"שיר אני ראיתי אותו, הכל היה בסדר ושהלכתי אמרתי לו שאני מקווה שהוא מבין את הבחירה שלי בקשר לזמן ונישקתי אותו, ואמרתי לו שאני אוהבת אותו, והתקדמתי לכיוון הדלת, והוא החזיק לי את היד ומשך אותי אליו ונישק אותי ואז הוא הרים אותי וחיבק אותי והוריד אותי במיטה והמשיך לנשק אותי, ועצרתי אותו בצעקות וברחתי משם!" אמרתי בעצבים על עצמי..
"יפה אבל זה טבעי, את אוהבת אותו והוא אותך, אתם הייתם ועדיין איכשהו ביחד שנתיים וחצי, אל תשכחי את זה! יאללה בובה, בואי נלך לישון בשביל לצבור כוחות לערב,יש לי הרגשה שיהיה ערב חזק!" אמרה וחייכה, ואני הנהנתי ונכנסנו למיטה בשביל לישון..
ב11 וחצי בלילה קמנו בבהלה, היינו צריכות כבר להיות מוכנות…
"יאללה סאתלה, יש לנו 20 דקות להיות מוכנות ונצא, יש בטח כבר תור עצום!
התארגנו במהירות שיא, שמנו שמלה, עקבים שיבליטו את הקעקוע, ועגילים, התאפרנו ויצאנו..
_________________________________________________________________

"לא אמור להיות פה תור ארוך?!" אמרתי בשוק…
"כן… לא נורא, יאללה בואי ניכנס, יש היום שתייה חינם על הבר…" אמרה וצחקה..
נכנסנו, והיה מפוצץ בפנים! המוזיקה חזקה ולא היה ממש מקום לרקוד, ואז ראיתי המון בנות שעומדות על הבר ורוקדות, הסתכלתי על שיר…
"אז מה אומרת, על הבר?" אמרתי וחייכנו… עלינו על הבר והתחלנו לרקוד.. בגלל שזה היה יותר גבוה ראינו את כולם….
היה שם מישהו מהממם! היה לו שיער שטני קצוץ, הוא היה גבוה ועיניים כחולות, וחולצה ורודה שמדגישה את העיניים שלו…
הוא הסתכל עלי ואני עליו… הוא התקרב לכיווני, וביקש שאתכופף בשביל לדבר איתו…
"אני יכול להזמין לך משהו לשתות?" אמר וחייכתי.
"כן ברור! מה שתרצה" אמרתי והוא גם חייך וחשף 2 שורות שיניים מדהימות..
"דרך אגב, מיכאל." אמר והושיט את ידו.. "קורל" חייכתי ונתתי לו נשיקה על הלחי.
התחלנו לדבר, ושיר המשיכה לרקוד על הבר.. פתאום היא התכופפה בבהלה! "קורל אני לא מאמינה!!!" אמרה בעצבים ובפחד..
"רום ודניאל פה! הם נכנסו עכשיו! למרות שאמרתי לו שהיום אנחנו נלך לבד!!" המשיכה..
"תעזבי אותו, שיר תמשיכי לרקוד, תהני, היום אנחנו שתי רווקות, 2 דקות ואני אצטרף אלייך.
תשכחי מהצרות" צוטטתי אותה והיא צחקה..
"צודקת!" אמרה וצחקתי.
היא המשיכה לרקוד ואני ישבתי עם מיכאל.. "קורל יש לך חבר?" שאל בגלל השיחה שהייתה עכשיו עם שיר..
"מיכמיכ היה לי חבר אבל הוא בגד בי, עכשיו אנחנו בסוג של פסק זמן בשביל להבין מה שאנחנו רוצים לעשות…" אמרתי לו והוא חייך..
"תגידי לי מה את חושבת שאת עושה?????!" שמעתי את רום צועק על שיר "שיר רדי עכשיו!!! מה את רוקדת על הבר?!" הוא אמר בעצבים.
"לא היה איפה לרקוד אז עלינו אני וקורל על הבר." אמרה וחייכה. ואז היא הסתכלה עלי וסימנה לי ללכת..
"שיר איפה קורל? למה היא לא איתך?" רום ודניאל שאלו…
היא הייתה שיכורה ולא שמה לב לאיך שהיא עונה.. "דניאל, אתה וקורל בהפסקה, תן לה את הזמן והצורך להשתחרר, היא יושב עם ידיד שלה, ועכשיו נעלמה לי מהעיינים.." אמרה והתנדנדה, והתיישבה על הבר..
רום הריח את הנשימה שלה "שיר את שתית?!" והיא צחקה..
"לא מאמי אני לא שתיתי.." אמרה ונישקה אותו, ואני חייכתי שראיתי שהכל הסתדר לה ולא נגמר בריב…
המשכתי לדבר עם מיכאל, ואז הוא התחיל להתקרב אלי, לא ידעתי מה לעשות, נכון אנחנו בפסק זמן, אבל אני אוהבת אותו, ועד שלא ניפרד כמו שצריך אסור לעשות דבר כזה! הוא המשיך להתקרב, ואז דניאל קלט אותנו… מיכאל הניח את שפתיו על שלי וניסה לנשק אותי אבל דניאל דחף אותו..
"מה נראה לך שאתה עושה????!?!!" אמר בעצבים ודחף אותו…
"סליחה????! אני יכול לעזור לך? אני יושב פה עם איזה כוסית, אם לא מפריע לך אתה מפריע לי!" אמר ודחף אותו בעצבים.
"מיכאל, זה דניאל, ה…. זה החבר שבגד בי ואנחנו בסוג של הפסקה…" הצגתי אותו, לא ידעתי איזה סטטוס לתת לו. אבל מה שכן שמחתי שהוא עצר את הנשיקה הזאת לפני שהיא התחילה.
"אחרי ההיכרות הזאת!! תעזוב אותה! מבין?!" דניאל המשיך עם העצבים.. ודחף את מיכאל על הבר והחטיף לו בוקס…
רום קלט את זה וגם שיר ורצו ישר לפה… לא יכולתי לראות את שניהם! לא את מיכאל ולא את דניאל…
"אתה מפגר!" דחפתי את דניאל והלכתי…
"קורל חכי! אני מתחנן שתחכי!" אמר והחזיק את ידי… עצרתי לשנייה, והוא ישר משך אותי לבחוץ…
ישבנו בחוץ בשקט ואז הוא התחיל לדבר… "את יכולה להבין מה זה לראות מישהו אחר מנסה לנשק אותך???! הנה החזרת לי עכשיו,
אנחנו איכשהו תיקו?" שאל בתקווה שאני אענה כן..
"דניאל למה באת לפה??
אתה יכול להסביר לי את זה??? חשבתי שסיכמנו על ספייס וזמן!!" אמרתי בעצבים…
"רציתי לבוא להשגיח עלייך! שלא יקרה לך כלום, ושלא תעשי שטויות! ומסתבר שצדקתי" אמר.. "את יודעת מה, עכשיו אני מבין כמה נפגעת ממה שקרה, אני כל כך מצטער על מה שקרה, בבקשה קורל, אני לא רוצה שזה יישאר ככה זה קשה לי!" אמר והוריד את ראשו..
"אני לא יודעת… תנסה להבין אותי, פעם קודמת אתה שכבת איתה בחודשיים שלנו, עכשיו התנשקת איתה, מה יהיה פעם הבאה? תעזוב אותי בשבילה?" אמרתי בעצבים.. "אני מקווה שאתה מרוצה, את המסיבה של היום כבר הרסת לי!" אמרתי ודמעה כבר ירדה "וגם את האיפור!"
"קורל זאת הייתה מעידה! אני נשבע לך היא נישקה אותי, וכן המשכתי את הנשיקה, ובטעות, אני מצטער, אבל אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, אפשר רק להמשיך איתו, או לעצור את הנסיעה…. וזאת עכשיו ההחלטה שלך! אני רק יכול להבטיח, להישבע, לחתום, לחרוט על גופי שזה בחיים לא יקרה יותר! בחיים!" אמר וחיכה לתשובה…
"אני…. דניאל אני לא יודעת… אתה יודע כמה אני נפגעתי, כמה אני כעסתי, לא עלייך אלא על עצמי, על זה שסמכתי עלייך!!!" אמרתי… והוא הנהן וקם… "חכה!" צעקתי לו…
"קורל את כבר אמרת הכל! את רוצה לגמור את זה… זה יהיה קשה, מאוד! אבל מה אני אעשה, אני אצטרך להתגבר על זה…" אמר בעצבים… התקדמתי אליו, לאט לאט, עד שהיינו מרחקים ספורים אחד מהשני…
"אז, אתה אוהב אותי?" שאלתי..
"ברור! קורל אני אוהב אותך כל כך…ואני מצטער על מה שקרה!" אמר והוריד את ראשו..
לא עניתי, התקרבתי עוד והרמתי את ראשו, וחיבקתי אותו.
"אתה יודע שאני אוהבת אותך?" אמרתי והוא התקרב אלי ונישק אותי… "ממ כן, לפי הנשיקה הזאת כן" אמר ודחפתי אותו..
"אז רגע זהו? חזרנו?" אמר ועלה לו חיוך לפנים..
"אני לא יודעת, בוא פשוט נזרום עם זה…" אמרתי…
הוא התנדנד ואמר "ככה זה טוב לזרום?" אמר וצחקנו..
"חחח מטומטם!" אמרתי "יאללה דניאל ניכנס?"
"יש רק בעיה אחת, אני חייב לתקן אותך, אני לא יכול לשמוע אותך אומרת דניאל, אל תקראי לי ככה יותר טוב?" אמר וצחקתי.
"טוב, אידיוט זה יותר טוב…" אמרתי והוצאתי לו לשון..
"ממ לא! אבל נזרום עם זה!" אר ואז בחן אותי.. "סתומה כסי את עצמך, זה קצר לדעתי, יותר מידי.."
"מאמי שחרר אותי, אני אוהבת את זה ככה." אמרתי והוצאתי לו לשון..
"אין בעיה, רק תקרבי שניה… אני לא אעשה לך כלום.. נשבע." אמר והתקרבתי, הוא החזיק את השמלה מלמטה, ומשך אותה עוד יותר למטה…
"מה אתה עושה???! אתה מותח אותה!! אתה הורס לי את השמלה!" אמרתי ונתתי לו מכה קטנה ומשכתי אותו… "יאללה בוא, אני רוצה להמשיך לרקוד.."
נכנסנו לבפנים ותפסתי את שיר, "בואי לבר!" צעקתי לה..
היא הנהנה ועלינו אל הבר להמשיך לרקוד..
מיכאל התקרב שוב… "אז על מה דיברתם כל כך הרבה, שעזבת אותי?" אמר ועשה פרצוף עצוב…
"חח סתם… לא משנה" אמרתי וחייכתי, שמתי לב איך דניאל מסתכל עלי, לא מפסיק, רוצה להתקרב אבל עוצר את עצמו…
"אני רואה שזה לא ממש הזמן לדבר, יש מצב לקבל את הטלפון?" אמר וחייך… הבאתי לו את הטלפון והוא הלך… בתכלס באתי לפה בשביל להכיר אנשים חדשים, והגשמתי את המטרה הזאת…
"ביי בובה" אמר ונתן לי נשיקה על הלחי קרוב לשפתיים..
"ביי חמוד…" אמרתי וחיבקתי אותו..
ואז קיבלתי הודעה 'יש לך מזל שהתרחקת ממנו! מה זה השטויות האלו?!' קיבלתי הודעה עצבנית.
'סתם מאמי אל תדאג, זה מישהו שהכרתי מזמן, ולא ידע שיש לי חבר, בגלל זה הוא דיבר ככה מקודם, ולא היה לי את המספר שלו עד עכשיו, ולו לא את שלי, אז הוא ביקש אותו בשביל שנישאר בקשר יותר הדוק!' אמרתי ושלחתי לו נשיקה באוויר.
הוא התקרב יחד עם רום, והם נשארו לשבת שם על הכיסאות להשגיח..
"תפסיקו להיות ילדים קטנים!! אנחנו ילדות גדולות, אנחנו מכירות אנשים.. תרגעו כבר עלוקות!" שיר אמרה, היא הולכת להסתבך עם מה שאמרה אבל היא צודקת..
"יאללה קרציות, סגרנו שהיום יהיה יום חופשי, לכו כבר!" אמרתי גם ודחפתי אותם.
"תרגעו קרציות,
רק באנו לקנות שתיה…
לא רוצים להציק לכם!" דניאל אמר… רום לא הסתכל על שיר.
"רום?" שיר שאלה.. "עכשיו עצבים?" המשיכה.
"רדי עכשיו! ובואי!!" אמר ומשך אותה משם..
"אין מה לעשות, יש גם מפגרים כאלו!" אמר והרים את הכתפיים לאות אין מה לעשות.
_________________________________________________________________

נקודת מבט של רום:
נשבר כבר מאיך שהיא מדברת שהיא שתויה, גם קורל שתויה, וכולם אבל היא מתנהגת כמו מפגרת!!
"רום" היא שאלה… לא רציתי לענות, "עכשיו עצבים?" רתחתי מאיך שהיא דיברה קודם, ממתי היא מדברת ככה??!
"רדי עכשיו! ובואי!!" אמרתי ומשכתי אותה משם… לקחתי אותה לשירותים איפה שאפשר לשמוע משהו, בלי לצרוח.
"תקשיבי לי טוב!!! הטון שלך לא מתאים פה לא לי ולא לאף אחד!!! את תרגיעי את הדיבור הזה, שיר את מגזימה ממתי את מדברת ככה??!" אמרתי בעצבים וצוטטתי אותה "עלוקות?!"
"תגיד לי אתה דפוק???! רום מה הסרט שלך, צחקנו איתך אני וקורל, אז מה??! אסור כבר?! חוץ מזה סיכמנו שאני וקורל הולכות לבד, ואתה הולך למקום אחר… שיהיה לנו זמן להיות לבד, לגרום לקורל לשכוח מהצרות… והסכמת לזה… מה אתה עושה פה עכשיו???!" אמרה ודחפה אותי התחילה לבכות "רום נמאס לי!!! החיים שלי מתפרקים לי מתחת לרגליים, ההורים שלי, כל הזמן רבים, ורוצים להתגרש, ועכשיו אתה… אני כבר לא יכולה…" אמרה ונפלה על הרצפה.. ברגע הזה שכחתי מכל העצבים שהיו לי עליה, ורק ניסיתי להבין איך היא שמרה את זה בבטן, ממני, מחבר שלה.
"למה לא סיפרת לי את זה ??? שיר אני חבר שלך, אני אמור לדעת את כל הדברים האלו, את לא יכולה להשאיר את הדברים האלו בבטן, את חשובה יותר מכל בנאדם אחר, את צריכה לשתף אותי בזה, ואם לא אותי לפחות את קורל או מישהו אחר…" אמרתי והיא חיבקה אותי.
"רום.. כל מה שקרה במשפחה קרה בגללי. אני…. עזוב." אמרה וסתמה. למה היא מדברת ככה? למה היא מאשימה את עצמה??! אני כבר לא יודע מה לעשות…
"מאמי בחיים שלך אל תאשימי את עצמך בדבר הזה!! את מבינה אותי??! אני לא מרשה לך! ספרי לי מה קרה, אבל קודם כל, חכי שניה.." אמרתי, וקמתי להביא נייר רטוב לשטוף לה את הדמעות…
ברקע התנגן השיר 'אהבת חיי' של נאור אורמיה "יפה שלי, אני מקדיש לך את השיר הזה, את אהבת חיי את יודעת?" אמרתי ונישקתי אותה, וניגבתי לה את הפנים "עכשיו את יכולה להסביר לי למה את מאשימה את עצמך?!" אמרתי לא מבין..
"אני… רום אני לא יכולה, זה לא הזמן.." אמרה ורק חיבקה אותי "מאמי אתה יודע שלא משנה מה יקרה, אני תמיד אוהב אותך הכי בעולם, ולעולם אני לא אעזוב אותך… גם אם יקרה משהו." אמרה ונרגעה…
על מה היא מדברת???! מה זאת אומרת יקרה משהו, מה יקרה??! מישהו ממוכן להסביר לי את זה..
"שירשור, תתרוממי, עכשיו תסבירי לי על מה את מדברת, אם את לא רוצה שאני אוציא אותך מהמועדון הזה, קדימה" אמרתי בלחץ… לא הבנתי על מה היא מדברת, מה יקרה לה?!
"רום זה לא משנה עכשיו! עזוב אותי, תן לי להנות טיפה, בוא איתי לרקוד… להזמין אותך לשתייה?"
"שיר בטוח?! אני מקווה לפחות שאת מודעת לזה, שאם את לא מספרת לי עכשיו, שנגיע הביתה, קורל תעלה אלייך, ואת ואני הולכים לסיבוב, עד שתספרי לי, או שעולים אלייך ואת תספרי לי! את מבינה אותי?!" אמרתי כבר בעצבים, פחדתי, לא הבנתי מה נפל עליה פתאום..
"רום… אני, זה לא משנה עכשיו.." אמרה והורידה את הראש והמשיכה לבכות "אתה מבין שהכל בגללי, המשפחה מתפרקת בגללי! בגלל הילדה הלא מוצלחת.." היא אמרה וכבר לא ידעתי מה לעשות…
"טוב… צודקת, כנראה הכל בגלל הבת הלא ממוצלחת, שאותה הילדה היא ילדה מהממת, נאהבת, מושלמת, מתוקה, אני מטורף עליה, ואי אפשר בלעדיה… זאת הילדה, אני צודק" אמרתי ונתתי לה נשיקה..
"אווףף איתך!! טוב עזוב אותי עכשיו אני כבר יודעת שהכל באשמתי, עכשיו בוא איתי…" אמרה ומשכה אותי אליה לנשיקה סוערת
"מאמי את יודעת שאני אוהב אותך ואהיה איתך בכל מצב נכון??? אבל כמו שאת מכירה אותי אני מקווה שאת יודעת שאני לא הולך לוותר על זה, את הולכת לספר לי מה קרה!" היא הנהנה "קדימה עכשיו סאתלנית, בואי איתי עכשיו,המוזיקה כבר נגמרה, נראה לי שעכשיו צריך ללכת לכיוון המכונית, מה את אומרת על זה?" אמרתי ובמקום לחכות לתשובה משכתי אותה אלי לחיבוק גדול ונשיקה קטנטנה.
"מאמי, אין לי בעיה בקשר למכונית, ובקשר לזה שהמוזיקה נגמרה, אבל אפשר כולנו ללכת לאכול, אני רעבה…" אמרה וחייכה…
"בואי" נתתי לה יד והלכנו לכיוון קורל ודניאל "בית הפנקייק מתאים לך?" שאלתי, את האמת שפנקייק היה מתאים לי.
"מממ לא יודעת, אין לי בעיה, אבל זה משמין," אמרה ונגעה בבטן שלה "ואני לא יכולה להרשות לבטן השמנה הזאת להשמין יותר.." אמרה ורציתי לתת לה כאפה, היא כבר נראית כמו אנורקסית, היא מכניסה לעצמה לפה בזמן האחרון רק סלטים לפה.
"אוקיי את תקשיבי לי טוב מאוד עכשיו… במשך ה5 דקות האחרונות נתת לי כבר 2 סיבות לתת לך כפכף טוב לראש, גם על זה שאת כל הזמן מאשימה את עצמך, ועל זה שאת לא אוכלת!
את באה איתי עכשיו ואוכלת פנקייקים עד שאני אגיד לך להפסיק, הגיע הזמן שתכניסי משהו לפה חוץ מכמה חסות ומלפפון. הבנת?!" אמרתי בעצבים, היא כבר ממש מתנהגת כמו מטומטמת..
"אבל מאמי…" אמרה והסתכלתי עליה במבט כועס "אווףף איתך!!
אבל דניאל וקורל באים איתנו! אנחנו לא הולכים לבד… ומכריחים אותה גם לאכול, אני לא רוצה להיות השמנה היחידה! רק אותי מכריחים לאכול…" אמרה וכבר הגענו לקורל ודניאל… הם התנשקו[??] אני כבר לא עוקב אחריהם, הם לא נפרדו לפני כמה דקות…
"מאמי אני רעבה… בא לך ללכת לאכול?" היא שאלה אותו ואני ושיר לא הפסקנו לצחוק..
"יאללה זוג הזוי שכמותכם, הולכים עכשיו לבית הפנקייק, קורל את יכולה שניה לבוא לצד.." אמרתי לה והיא הנהנה.
"תקשיבי, אין לי מושג מה עובר עליה, משהו אבל לא טוב עובר על שיר… אני מתחנן אליך דברי איתה, תביאי לה להרגיש יותר טוב עם עצמה, היא לא משתפת אותי בכלום רק מאשימה את עצמה במה שקורה למשפחה שלה…
"רום, אתה יכול לספר לי מה קרה?! אני הייתי מגעילה בזמן האחרון, התעסקתי רק בעצמי ולא בה.. מה קרה?!" אמרה בלחץ ובאשמה… ראו שהיא מתחרטת על זה..
"ההורים שלה כנראה מתגרשים, קורל אבל דיר באלק את אומרת את זה, היא מאשימה את עצמה בהכל ולא רוצה לספר לי כלום…"אמרתי, אני כבר יודע שיקרה משהו לא טוב… משהו קורה לה, משהו לא טוב קורל לשיר… אני מרגיש את זה, ואני מפחד שזה משהו גרוע!
"אני מבטיחה לך!" היא אמרה וחייכה.
הלכנו לכיוון האוטו ונסענו לאכול…
"קורל את אוכלת איתי נכון, הקרצייה שלי מחייב אותי לאכול הרבה פנקייקים עד שהוא יגיד לי להפסיק, מה שאומר שאני לא אהיה הפרה היחידה, את אוכלת איתי." אמרה וחייכה… ישבנו אני ושיר מאחורה וקורל ודניאל מקדימה.
"את לא פיירית, את יודעת שאני בדיאטה כבר חודש וחצי, אז את חייבת להרוס לי עם טונה של פנקייקים! אבל בסדר רק כי אני אוהבת אותך!" היא אמרה והוציאה לה לשון.
"מאמי, לפני שנכנסים לבית הפנקייק, את נשארת איתי, יש לנו על מה לדבר!" לחשתי לה, אבל גם קורל
ודניאל איכשהו שמעו אז היא הייתה חייבת להסכים כי הם לא יתנו לה להתחמק.
"אבל מאמי, אמרנו שנדבר שנגיע הביתה… אבל בסדר." אמרה ושילבה ידיים.
"חחח את יודעת שאני אוהב אותך!!" אמרתי ונישקתי אותה.
הגענו וירדנו מהמכונית.
"אפ אפ אפ שיר תעצרי!" אמרתי לה ומשכתי אותה אליי לחיבוק. "אני לא מוותר לך, עכשיו את מספרת לי! אם את לא מספרת, אני חותך הביתה ובכלל!" אמרתי בעצבים "את צריכה להפנים את זה, אני אוהב אותך כל כך, ואני דואג לך, אבל את לא מספרת לי כלום, ואני לא יכול עם זה…
אני מרגיש שקורה לך משהו, משהו שלא טוב ושזה לא בסדר… אבל את לא מספרת לי, ולא לאף אחד, את לא סומכת עלי???!" שאלתי כבר לא יכולתי הייתי חייב להתפרץ, אבל עדיין השארתי אותה בתוך חיבוקי..
"טוב, אפשר לשבת אבל?" שאלה.. ישבנו והיא התחילה. "תקשיב, בזמן האחרון, אני בקושי אוכלת ושאני כבר אוכלת אני אוכלת רק סלטים, אני בדיאטה קשה, ואני שוקלת כבר 39, להורים שלי זה הפריע, אז הם לקחו אותי לרופא, והוא אמר שהוא בשוק שילדה בת 18 הצליחה לשרות במשקל 39 קילו עד עכשיו. ההורים שלי בגלל זה כל הזמן התחילו לריב, הם לא הפסיקו, הם האשימו אחד את השני בזה שהם לא שמ לב, אבל הם לא הבינו שזאת הייתה הבחירה שלי, שאני מרגישה שמנה ואני חייבת דיאטה." אמרה וירדו לה דמעות "אתה מבין, ההורים שלי מתגרשים והכל בגללי, ולא רק זה, הוא אמר לי שאם אני אמשיך ככה ואמשיך גם לחיות, הסיכויים שלי להיכנס להריון הם אפסיים, אבל…. אני נכנסתי, והוא נפל אחרי כמה ימים. אתה מבין???! החיים מתרסקים לי מתחת לרגליים, ולא יכולתי לספר לאף אחד, כי כולם היו עסוקים בקורל ודניאל, ואריאל.
רום אני לא יכולה יותר!!! אני רוצה למות! אני חייבת למות! אני לא יכולה להיכנס להריון, וגרמתי להורים שלי להתגרש, אני מפרקת את החיים של כולם!!"אמרה ולא הפסיקה לבכות…
אני לא יכולתי להגיב אני הייתי בשוק, הילדה שאני אוהב, נהרסו לה החיים ואני לא יכול לעשות כלום חוץ מלהכריח אותה לאכול. "יפה שלי, בבקשה תנסי לפחות להקשיב לי….
את ילדה מושלמת, מהממת, אני מאוהב ביופי שלך באישיות שלך ובכולך, אבל את מסכנת את עצמך, שיר להרזות תמיד אפשר, אבל את מסכנת את הבריאות שלך ואת עצמך ואני לא אתן לך.
את מבינה שאם את לא תאכלי את לא תצליחי להיכנס להריון?
אני לא רוצה לאבד אותך בחיים! אני אוהב אותך ואעשה הכל שתצליחי לעשות כל מה שרצית ותרצי לעשות בחיים! את מבינה אותי???!" אמרתי לה וחיבקתי אותה הכי חזק שיכולתי, לא האמנתי שזה יכול לקרות! אני נשבע שהיא תצליח לחיות והיא תצליח לאכול..
"אני…. רום אני לא יכולה, רום אני רוצה למות!!! החיים שלי מתפרקים! אתה מבין שאיימת לעזוב אותי עכשיו אם אני לא אספר לך?!!! אני יודעת גם שהיית עושה את זה, כי לא אכפת לך, כמו שגם לקורל ולדניאל לא אכפת ממני. כי אני רק דמות, אני חלולה." היא אמרה ולא הפסיקה לבכות.
"תסתכלי עלי, שיר תסתכלי עלי!
את לא תמותי, את תחיי לצידי כל החיים! נכון איימתי, אבל נראה לך שהייתי עושה דבר כזה, בחיים לא הייתי עוזב אותך, אני ניסיתי לשכנע אותך ככה, באיומים ונראה שהצלחתי. אני בחיים לא אעזוב אותך, את הדבר הכי טוב שקרה לי כל החיים.
רוב שפחדתי שלא תספרי לי, אל תתעצבני, אבל אמרתי לקורל שההורים שלך כנראה מתגרשים ואת מאשימה את עצמך ואני מפחד שקורה לך או יקרה לך משהו, והיא כל כך הצטערה ואמרה שהיא מצטערת כי היה הייתה מרוכזת בזמן האחרון בעצמה ולא חשבה עלייך…. את מבינה, כולם אוהבים אותך, את בנאדם מושלם, נכון הם היו מרוכזים בעצמם בזמן האחרון, אבל מאמי למה לי לא סיפרת???? אני חבר שלך, אני אמור לדעת עלייך הכל ולעזור לך לעבור הכל. למה את לא סומכת עלי?" אמרתי לה ובאמת לא הבנתי, למה היא ככה איתי? אני תמיד הייתי איתה בכל מצב למה היא סומכת עלי בשביל לספר לי דבר כזה???
"אני…. אתה היית כל כך עסוק, בלדאוג לכל מיני דברים, לא רציתי לגרום לך לדאוג גם לי… אתה מבין, וזה שסיפרתי לך זאת הייתה מעידה, אני לא רוצה שתדאג לי…" אמרה לי..
"יפה שלי," אמרתי וקמתי וישבתי מולה והרמתי את ראשה "גם אם יש לי דאגות, לא מעניין אותי כמה, את תבואי ותספרי לי הכל, לא משנה אם זה הכי מפגר שיש או הכי חשוב שיש, את מבינה שאני תמיד פה בשבילך????!!"אמרתי והיא נישקה אותי… "אבל מאמי, בואי ניכנס לאכול, אל תדאיגי את עצמך, אני אדאג לך תמיד, והכל יהיה בסדר…" אמרתי והרמתי אותה על הרגליים. היא חייכה פעם ראשונה בכל השיחה הזאת והתקדמה לפני, כשהגענו לדלת הכניסה למסעדה, תפסתי את ידה "שיר את זוכרת שאני תמיד אהיה שם בשבילך, בכל מצב שהוא תמיד אני אהיה שם בשביל לעזור?" שאלתי בתקווה שהפנימה את זה כבר..
"כן מאמי, אני אוהבת אותך!!"אמרה בקול רם וקפצה לחיבוק שלי ונישקה אותי "גם אני אוהב אותך אהובה!"