אהבה עם הצרות- פרק 23

"מה מאמי, הכל בסדר?" דניאל שאל אותי..
"אני… אני בסדר." אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ.
"נו ועכשיו באמת. מה קרה?" שאל מודאג… את האמת שלא קרה לי כלום, פשוט הבעיה היא שלא הרגשתי נוח, לא רק זה שאני עוד מאוכזבת ממנו, וכועסת עליו בגלל מה שקרה, אבל בכל מקרה השלמתי איתו, אלא מאוכזבת מעצמי על זה שישבתי שם עם מיכאל שניסה לנשק אותי, ורק דניאל עצר אותו, אני כנראה לא רציתי [?] יכול להיות???
"מאמי הכל בסדר.." אמרתי וחייכתי. "אהה מאמי, אני לא אשן אצלך היום.. אני ישנה אצל שיר." המשכתי..
"את לא בסדר!!! אני יודע שאת משקרת לי ואת לא רוצה לספר לי, אבל בסדר…. מה שתרצי,
אבל אני מנסה להבין למה את חושבת שאת הולכת לישון אצל שיר, ודווקא עכשיו? שהשלמנו?" אמר מנסה להבין את המשמעות של מה שאמרתי.
"אני הבטחתי לה!!! וחוץ מזה זה לא בריא לנו להיות כל היום אחד בתחת של השני… אתה לא מבין את זה??!
וחוץ מזה אני צריכה לדבר איתה ואני צריכה קצת זמן לעצמי…" אמרתי וחייכתי..
"מה זאת אומרת זמן לעצמך?! בקשר לשנינו?" שאל לא מבין..
"כן, בקשר לשנינו, אני צריכה לחשוב…. אם אנחנו פועלים נכון…
אתה, תבין, אנחנו צריכים קצת זמן, אני לא מתחרטת בקשר למה שקרה במסיבה, פשוט אני צריכה לחשוב קצת… הכל קרה לי כל כך מהר…
אבל אני צריכה את הזמן הזה לחשוב… תנסה להבין." אמרתי והתקרבתי לתת לו חיבוק..
"רגע, מה זאת אומרת? את אמרת שהשלמנו, ואני שמחתי, עד לפני שניה…
את רוצה להגיד שבינתיים אין לך מושג מה יקרה בינינו, אני בסוג של סימן שאלה?" אמר באכזבה…
אני נשבעת שאני לא יודעת מה לעשות. אני כל כך רוצה להגיד לו שאני רוצה להיות איתו ולא מעניין אותי מה קרה,
אבל קשה לי עם זה, למרות שאמרתי לו שסלחתי לו והכל בסדר, אני לא יודעת מה לעשות, מצד אחד, אני רוצה לחזור אליו, מצד שני אני לא יכולה לסלוח לו…. הוא מאכזב אותי כל הזמן עם אותה הילדה…
"אני… אני לא יודעת..
דניאל אני אוהבת אותך, כמו שלא אהבתי אף אחד בחיים שלי,
אתה האהבה שלי, ואני לא רוצה לוותר עליך, בגלל זה אני צריכה את הזמן לעצמי..
זאת אומרת…
אנחנו נשאר בסוג של ביחד, אבל אני לא אשן אצלך כל הזמן, ואריאל תישאר איתי איפה שאני ישנה… נישאר כמו שהיינו לפני שקרה מה שקרה באילת… " אמרתי וירדה לי דמעה..
פתאום הרגשתי סוג של בחילה, אבל לא שתיתי הרבה, שתיתי 3 כוסות[?]..
"שיט" אמרתי ורצתי לשירותים וכמו תמיד הקאתי..
"הכל בסדר?" דניאל אמר שיצאתי מהתא…
"אני בסדר… זה בגלל השתיה" אמרתי וחייכתי…
"יאללה, אתה רוצה להזמין אוכל? שיר ורום בטח חזרו.." אמרתי ויצאתי לבחוץ…. ידעתי שהוא רצה להמשיך את השיחה, אבל לא רציתי להמשיך אותה, רציתי שזה ישאר ככה. עד שיתחדש לי האמון שלו מחדש..
"חכי.." אמר והחזיק בחוזקה את ידי, והצמיד אותי לקיר בכוח…
"מה אתה עושה?" אמרתי, ואני מודה שפחדתי…
"אני אוהב אותך, ולא אתן לך לעזוב אותי.." אמר בעצבים ולא שחרר.
"דניאל, תעזוב אותי אתה מכאיב לי" אמרתי והוא החזיק אותי יותר חזק.. "דניאל נו בבקשה, בסך הכל ביקשתי ממך קצת זמן, ועדיין נשאר יחד אבל נתחיל הכל מהתחלה, ונחדש הכל בנינו.." אמרתי וירדה לי דמעה.. אבל הוא לא עזב ונישק אותי בחוזקה וניסיתי להתנגד, אני פחדתי, לא הבנתי מה הסרט שלו… נתתי לו מכה חזקה והלכתי משם "זה… אתה מגעיל אותי" אמרתי עם דמעות בעיניים והלכתי, אבל בשביל שיראו שלא קרה כלום פשוט יצאתי עם חיוך על הפנים אבל בפנים הכל נרקב, הוא פגע בי בדרך שבחיים הוא לא פגע בי, גם לא שהוא בגד בי.. הוא היה אלים אלי, ממתי הוא כזה? הוא תמיד היה ילד טוב..
ישבנו לאכול ארבעתנו, אני ודניאל בצד אחד, ושיר ורום בצד שני… התרחקתי ממנו הכי שאפשר, לא רציתי להיות קרובה אליו, נגעלתי מאיך שהוא התנהג…
"הכל בסדר?" רום שאל..
"חח כן מפגרים, למה שלא יהיה בסדר… את האמת שצריך לשאול את זה אותכם, למה הייתם כל כך הרבה זמן בחוץ?" אמרתי עם חיוך, ניסיתי לעשות אותו הכי אמיתי שאפשר..
"כן ברור, סתם הייתה לנו שיחה מעניינת… מצטערים שעזבנו אותכם לכל כך הרבה זמן…" שיר ענתה ונתנה לרום חיבוק אוהב…
"שיר… אני.. זה בסדר שאני אשן אצלך היום?" אמרתי בתקווה שהיא תסכים…
"כן ברור בובה…" אמרה וחייכה.. "ואצלכם הכל בסדר?" שאלה.
"הכל דבש.." עניתי ולא הסתכלתי על דניאל אפילו…
"טוב אז נאכל?" שאלתי וחייכתי..
"כן…" רום אמר והסתכל על שיר.. "אני סומך עלייך… תעשי מה שאני אומר לך?" אמר ושאל.
"מבטיחה, אוכל עד שאתפוצץ..", אמרה וצחקה.. "ואת כמו שהבטחת אוכלת איתי אותה כמות, שלא ארגיש שמנה" אמרה והסתכלה עלי והוציאה לי לשון…
"את פשוט זבל!" אמרתי לה… "טוב נשמות 2 אני באה.." אמרתי ורצתי לשירותים… היה לי קשה להישאר שם לידו, לא יכולתי להסתכל עליו, הוא אשכרה היה אלים אלי ואם לא הייתי נותנת לו מכה הוא לא היה עוזב אותי, ומי יודע איפה זה היה נגמר…
ירדו לי דמעות ואז שיר נכנסה. "קורל?" אמרה אבל לא הסתובבתי אליה אז היא סובבה אותי אליה לבד, וראתה אותי בוכה "מה קורה יפה? למה את בוכה?" שאלה בדאגה..
"אני… זה נגמר בנינו ונראה לי שהפעם לתמיד, אני לא יכולה להסתכל לו יותר בעיניים… אבל אני לא אסביר לך עכשיו, אני לא רוצה להיזכר בזה עכשיו…" אמרתי וחיבקתי אותה שוב ולא עזבתי אותה..
"אני אוהבת אותך יפה קטנה" היא אמרה וחיבקה אותי…
"גם אני אוהבת אותך אחות גדולה" אמרתי וחייכתי..
_________________________________________________________________

חזרנו כולנו לכיוון הבית..
"קורל , חכי, אני צריך לדבר איתך.." דניאל אמר, והסכמתי…
"אני רוצה להבהיר לך משהו אחד… לא משנה מה תגיד עכשיו, כמה תתחנן לסליחה, מה שעשית עכשיו היה מבחינתי בלתי נסלח, ממתי אתה אלים אלי? ממתי אתה מתנהג ככה????!
אני צריכה להיות לבד עכשיו, בלעדיך, לזמן הקרוב לפחות, ולדעתי זה יהיה טוב לשנינו…" אמרתי ולא האמנתי שאני באמת נפרדתי ממנו, מהבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם… אבל הבנאדם הזה פגע בי גם הכי חזק שאפשר…
"אני לא רוצה שזה יגמר… אני מתחנן, קורל תסלחי לי.." אמר וניסה לחבק אותי ולתת לי נשיקה אבל דחפתי אותו ממני..
"אני ואתה בזמן הקרוב נהיה לחוד… תמסור לספיר שהיא גם הצליחה לתרום לפרידה שלנו… שתהיה מרוצה.. " אמרתי והתקרבתי אליו ונתתי לו נשיקה… "וזה בשביל שתזכור, זאת הנשיקה היחידה האחרונה שלנו… דניאל בנשיקה הזאת הכל נגמר… אני לא רוצה לדבר איתך!" אמרתי ובכיתי ופשוט רצתי משם…
אבל הוא רץ אחרי וחיבק אותי מאחורה "אני לא אתן לך ללכת בחיים, אני אהיה איתך תמיד ואשמור עליך… אני אוהב אותך הכי שאפשר.. ואני כל כך מצטער.. אני מקווה שתסלחי לי מתישהו.." אמר והוריד דמעה..
פשוט השתחררתי מהחיבוק שלו "אני תמיד אוהב אותך, ומאמי, לך תדע מה יהיה… בינתיים אנחנו לבד, אבל נוכל להישאר ידידים ולצאת עם שיר ורום כמו תמיד…" אמרתי וחייכתי חיוך צבוע… "להתראות" אמרתי והסתובבתי…
הוא נשאר לעמוד כמה שניות "רום אחי אני מתקדם הביתה, תיקח אותן הביתה" אמר ונופף לנו לשלום…
"טוב אחי יאללה, לילה טוב.." אמר.
רצתי לשיר לחיבוק "אני אוהבת אותו… אבל אני לא יכולה להיות איתו, לפחות לא עכשיו" אמרתי ולא שחררתי את החיבוק שלה.
_________________________________________________________________

אני ודניאל נהינו ידידים, זה היה קשה, מאוד… אבהל היינו צריכים לנסות כמה שיותר… היה תמיד מתח בינינו, תמיד היו את המבטים האלו… אנחנו כבר חודש וחצי לא ביחד, ואריאל כבר בת 7 חודשים.. איזה מוזר…
"קורל?" הוא התקרב אליי.
"דניאל?" שאלתי.
"אני ורום נוסעים לאילת, רוצה להצטרף? נגיד גם לשיר? לא ניסע להרבה זמן… לכמה ימים… אריאל תוכל להישאר עם ההורים שלי או שלך.." אמר בתקווה שאסכים..
"נראה לי שכן, למה לא…" אמרתי וחייכתי. הוא התקרב אלי וניסה לנשק אותי " מה אתה חושב שאתה עושה?!" אמרתי בעצבים… למה הוא חייב לעשות את השטויות האלו???
"אני מצטער, אני כל כך מתגעגע וקשה לי שלהיות לידך, אבל לא להיות איתך…" אמר והתרחק ממני "אני מצטער" הסתובב והלך.
"רגע.." אמרתי לו והוא נעצר..
"מתי נוסעים?" אמרתי.
"בפסח… זה עוד חודש. רציתי להודיע לך מעכשיו שתסדרי לך הכל…
אבל אם נצליח להקדים את זה, נסע לפני… " אמר וחייך.
"דניאל.." אמרתי והוא הסתכל עלי… התקרבתי אליו… "אני חייבת, אותך, פעם אחרונה וזהו…" אמרתי… אני פשוט מפגרת, אני נפרדת ממנו ומבקשת להיות איתו פעם אחרונה..
הוא לא ענה, רק התקרב חיבק אותי ונישק אותי ולא עזב… היינו בבית שלי אבל זה לא היה אכפת לי.
"את יודעת, אני לא הפסקתי לאהוב אותך, ואני גם לא נראה לי שאפסיק… אני כל כך רוצה שנחזור…" אמר..
"אתה יודע אבל שכשאנחנו ביחד הכל מסתבך… עדיף לנו להישאר ככה, ידידים… לפחות עכשיו…" אמרתי והוא הרים אותי..
"אז אפשר אותך לפעם אחרונה?" אמר והנהנתי… הוא חייך חיוך שהרבה זמן לא ראיתי, חיוך ענקי ואמיתי.. הוא הוריד אותי על המיטה, ונישק אותי…
"קורל, אני כל כך מתגעגע אלייך… למה אנחנו לא יכולים לחזור?" אמר אחרי שסיימנו.
"אני.. זה מקשה עלי, אני לא יכולה להיות איתך, לפחות לא עכשיו, אין לי אמון בך… במיוחד לא אחרי מה שעשית… דניאל אתה היית אלים אלי, בגלל שאמרתי שאני צריכה קצת זמן לבד, ושאנחנו נתחיל הכל מהתחלה.. "אמרתי וירדה לי דמעה.
"אני אוהב אותך, ואחכה בשבילך כל הזמן שאפשר…"אמר..
"דני, "כמה זמן לא אמרתי את השם שלו ככה "אנחנו צריכים להמשיך הלאה לזמן הקרוב…. תהיה עם מי שתרצה, ואני עם מי שארצה, והכל יהיה בסדר.." אמרתי, אבל לא רציתי באמת..
"קורל, אני לא רוצה, אני אוהב אותך.. ואני כל כך מצטער על הכל," אמר ועלה עלי "בואי נראה אם את באמת אוהבת אותי עדיין" אמר ונישק אותי, ניסיתי להתנגד ולא לנשק אותו חזרה, אבל הייתי חייבת לנשק אותו לבסוף..
"אמרתי לך שאת אוהבת אותי, ואני גם אוהב אותך, אז למה להזיק לשנינו?" אמר.
"אני, דניאל אני לא יכולה… אני חייבת להיות בלעדייך.. אני לא יכולה להיות איתך, אני לא יכולה להיות עם מישהו שאין לי אמון בו…" אמרתי עם דמעות בעיניים וקמתי מהמיטה ולבשתי פיג'מה, "קום ותתלבש.. אנחנו מפגרים, לא היינו צריכים לעשות את זה, ובטח שלא כאשר אריאל פה… ובכלל איך אנחנו יכולים להתבגר אחד על השני ככה.." אמרתי וירדו לי עוד דמעות..
"כנראה את באמת צודקת, יכול להיות שזאת באמת הייתה טעות" אמר וקם להתלבש…" את יכולה לנסות להמשיך הלאה, אבל את יודעת טוב מאוד שלא תצליחי, במיוחד בגלל שאנחנו עדיין אוהבים אחד את השני… קורל, אני תמיד אוהב אותך.." אמר ונתן לי נשיקה אחרונה ויצא מהחדר, ואז התחלתי לבכות.. אני כל כך מתגעגעת אליו…
שלחתי לשיר הודעה 'מאמי היום אני, את ורום מסיבה!!!! אני רוצה להתפרק….' אמרתי מקווה שהכל יהיה בסדר…
'בכיף, אבל מאמי רום לא יבוא איתנו, הוא יוצא עם חברים שלו, וגם כי רבנו…' אמרה ושלחה גם פרצוף עצוב..
'10 דקות אני אצלך… יש לנו שיחה ארוכה..' אמרתי ומסתבר שהיא באמת הייתה ככה.