אהבה עם הצרות 3- פרק 3

"אני רק באתי בשביל לדבר.. לספר לך מה שקרה.." רום עמד בכניסה לחדרי עם ראשו כלפי מטה
"בוא מאמי תדבר איתי, אבל אני רוצה שתכיר מישהו לפני… תכיר את הבן שלי, איתמר" הצגתי בפניו את איתמר.
"וואו! הוא.. הוא.. הוא מהמם!" רום אמר וחיבק אותי, לקחתי את איתמר לידיי חזרה והלכנו לשבת שלושתנו על המיטה לדבר.
"אז… מה רצית לספר לי?"
"אני… אני… אני בגדתי בשיר.." אמר וסתמתי, בלעתי את רוקי
"איי אפשר לשכוח את זה.. היא שכבה במיטה במשך שבועיים לא מפסיקה לבכות.." אמרתי והוא הוריד את ראשו
"את לא מבינה כמה אני מצטער על זה.. אני, אני גיליתי באותו הזמן…. עשיתי בדיקות כי לא הרגשתי טוב.. אמרו לי שאני חולה סרטן, ושיש סיכויים מעטים שאני אצליח לשרוד..לא רציתי שהיא תסבול בגללי, העדפתי שהיא תסבול לקצת מידיעה שאני לא אוהב אותה ובגדתי בה.. אבל זה לא היה נכון. אני.. אני עדיין אוהב אותה, היא עדיין חסרה לי, ואני תפסתי מישהי ובגדתי איתה בשיר, וסתם סיפרתי את הסיפור הזה שאנחנו בוגדים בה כבר חודש וחצי.. היא כל כך חסרה לי, עדיין.. זה מוזר אני יודע, זה לא הגיוני שאחרי חמש שנים שאנחנו בנפרד אני אמשיך לאהוב אותה.. אבל אני אוהב אותה!!! מאוד!" אמר וירדה לו עוד דמעה
"מאמי.. שיר.. היא עכשיו המשיכה בחיים, יש לה בעל, קוראים לו ניר והיא בסוף חודש שמיני, יש להם ילדה.. אבל רום" אמרתי שראיתי שהוא הרכין את ראשו לכיוון הרצפה "שיר עדיין אוהבת אותך, לפחות מרגישה אלייך משהו, היא שומרת את כל המכתבים, התמונות והמתנות שהבאת לה.. היא מדברת איתי עלייך כמה פעמים, אני חושבת היא עדיין אוהבת אותך, אולי לא כמו פעם אבל עדיין…" החיוך התפשט לו על הפנים "עכשיו אתה יכול להמשיך?"
"כ..כן… אני במשך כל החמש שנים האלו.. אני עברתי הרבה ניתוחים, ו.. הקרנות וכימותרפיה ולפני כמה ימים הודיעו לי… אני ניצלתי, הסיכויים שיחזור לי הסרטן קטנים מאוד" חייך וקפצתי עליו לחיבוק גדולל
"מאמיייי אני כל כך שמחה שאתה בסדר!!! אתה לא מבין כמה אני שמחה" אמרתי והתחבקנו שובב "אבל אני משתחררת היום, ואני חייבת להתקלח לפני שדניאל יבוא.. זה בסדר מבחינתך?" שאלתי והוא הנהן..
"לכי אנחנו מחכים לך פה"
"אנחנו?"
"אני ואיתמר מצחיקה" אמר וצחק…
אני כל כך התגעגעתי אליו, לא חשבתי על זה כל כך עד עכשיו, אבל הוא באמת היה חסר לי… הוא היה כמו אחי הגדול, הוא ידע עלי הכל! מתי שהייתי בהריון של אריאל, הוא היה הראשון שידע חוץ מדניאל.. הוא זה שעזר לי בהכל.. גם שאני ודניאל נפרדנו.
נכנסתי להתקלח ואחרי שרים דקות יצאתי עם חלוק בשביל להביא את הבגדים ששכחתי בשביל להתלבש, אבל רום לא היה בחדר… הלכתי מהר לכיוון העגלה של איתמר, אבל.. אבל גם הוא לא היה במיטה.. לא הוא ולא רום היו בחדר, רציתי לבכות, רציתי לצרוח.. רציתי למות
התחלתי לבכות, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.. פחדתי, ממה שקרה אז.. הם נשבעו שינקמו בי. פחדתי שהם לקחו לי אותו.. לא הפסקתי לבכות ישבתי על המיטה ונהר של דמעות נוזל מבין עיניי.

אחרי 10 דקות של בכי, דניאל נכנס אלי לחדר ואחריו גם אריאל, ורום שבידיו איתמר….
המשכתי לבכות, אבל הפעם בגלל שנבהלתי פשוט שתקתי, שתקתי ובכיתי.. דניאל קלט אותי ורץ אלי ישר וחיבק אותי..
"אריאל, בואי מאמי, נצא החוצה, ניתן לאמא ואבא להיות לבד…בסדר?" רום הוציא את אריאל החוצה אבל הביא אלי את איתמר.. חיבקתי אותו חזק והמשכתי לבכות..
"מה קרה??! מה קרה לך נסיכה שלי?" המשיך לחבק אותי ולנגב לי את הדמעות.. לא עניתי לו פשוט בכיתי
"מה קרה????!!!!!!" הוא צרח עלי…
"פחדתי… הוא.. איתמר נעלם לי.. וגם רום.. ו… פחדתי דניאל" אמרתי ונכנסתי לתוך החיבוק שלו והמשכתי לבכות "פחדתי שלקחו לי את הילד שלי, פחדתי שהאנשים האלו, הם ימשיכו ממה שהם הבטיחו, הם.. הם אמרו שאני אסבול, פחדתי שהם יעשו לו משהו, ולא נראה אותו בחיים או שיעשו לך או לאריאל עוד משהו" המשכתי לבכות
"נסיכה שלי אני אמות לפני שיקרה לך משהו!!! בחיים לא יקרה לך כלום… פגשנו את רום ואיתמר ליד האחות.. לקחו את איתמר לבדיקה לראות שהוא יכול להשתחרר. ופגשתי אותם בדרך, ודיברנו והשלמנו פערים וצחקנו.. ונכנסנו לפה…" ונישק אותי "אני נשבע לך בחיים שללי שלא יקרה לך ולאף אחד מהמשפחה היפה שלנו כלום…. כי הם יצטרכו לעבור אותי!!!!" ונישק אותי שוב
"אני אוהבת אותך!"
"גם אני אותך אהובתי" חיבקתי אותו וחייכתי חיוכון קטנטן. "מאמי רוצים לשחרר אותך.. את רוצה להתלבש וללכת?"
"כןכן אני מתגעגעת למיטה שלי" אמרתי וקמתי מהמיטה
"סליחה חצופה! את לא מתביישת.. את מתגעגעת רק למיטה.. ואליי?! לבעלך לא מתגעגעת?!" אמר ועשה פרצוף עצוב
"אויש תסתום אתה יודע שכן… נכון?" אמרתי והתקרבתי אליו והוא קם ונצמד אליי "לא ממש.." אמר ונישקתי אותו..
"עכשיו אני יודע"
"ועכשיו אני צריכה להתלבש ואתה צריך להלביש את איתמר.." אמרתי והורדתי את חולצתי ומכנסיי בשביל ללבוש את השמלה שהוא הביא לי.. "אולי תפסיק להסתכל עליי ותתחיל לארגן את איתמר יא קרציה?!"
"כןכן בטח.. פשוט קלטתי כמה אני מתגעגע אלייך!"
"למה אתה מתגעגע לשומנים שלי?!"
"אויש תסתמי.. אין מישהי יותר יפה ממך!" אמר ונישק אותי בפעם האחרונה והסתובב להלביש את איתמר.
אחרי עשר דקות, שבהם חזרתי למצב הרגיל שלי… התאפרתי התלבשתי התבשמתי ונישקתי את דניאל.. "עכשיו אני יכולה ללכת לבת שלי? היא נבהלה שהיא ראתה אותי בוכה.."
"את שואלת? לכי כבר יא מצחיקה.."
אמר ורצתי… הוא בא אחריי עם איתמר בסל-קל לבוש כמו נסיך… "אמא אמא אמא אמא!" אריאל אמרה וחיבקה אותי
"היי נסיכה שלי!" אמרתי ונישקתי אותו
"אמא מה קרה? למה בכית?"
"אני… כלום כלום לא קרה מתוקה.. התרגשתי כי אני חוזרת הביתה אלייך.."
"מבטיחה?"
"מבטיחה נסיכה שלי" חיבקתי ונשקתי למצחה..
"אמא.." היא אמרה פתאום הסתכלתי עליה "התגעגעתי אלייך"
"גם אני אלייך ילדה שלי" חייכתי והיא צחקה את הצחוק המושלם שלה..