אהבה עם עצמי 3

הסתכלתי על עדי רוקדת עם שאר החברים שהכרנו בפסטיבל. הם מחייכים ומחוברים לנשמות הטובות שלהם. נעים עם האגן מצד לצד.
חיוך עולה לי על הפנים.
הפסטיבל הזה מרגש אותי.
אני מרגישה חופשיה. מרוגשת. אוהבת. מחוברת.
אז למה לי להיזכר באותו אחד שמנע ממני להרגיש את הדברים האלו מאיזושהי סיבה.
עומר. החבר הקודם והראשון שלי. בחור נהדר. תמיד החמיא לי וניסה לגרום לי להפסיק לזלזל בעצמי. הוא לא ראה שזו הדרך שלי לשמור על צניעותי ותמיד לחיות מתוך מחשבה שככה אני אשתפר ואהיה בן אדם יותר טוב.
גם לא הסברתי לו את זה.
תמיד הייתי מעיין חידה עבורו.
נכנסתי למערכת היחסים איתו במחשבה שהוא יהיה זה שיחזיק בכל מחשבותי ודעותי. אבל ככל שעבר הזמן, הוא יותר נראה בעיני כילד, ונהיה לי קשה לשתף אותו. בין היתר בכל הדברים הקשים שחוויתי ועיצבו אותי להיות מי שאני. האהבה הרבה שלו החלה לחנוק אותי.
הוא מאוד שונה ממני. אבל הגניב אותו שאני שומעת מוזיקה משלי ואומרת משפטים עמוקים. שאני מאוד מוסרית. אבל אף פעם לא באמת הרגשתי שהוא מבין אותי ושיש לנו חיבור. בכל פעם שהוא הרגיש שאני קרירה ומרוחקת הוא היה רוצה לדבר במטרה לעבור את המשבר. אבל אני לא הצלחתי לומר לו שזה לא משבר, שאנחנו לא מתאימים. שאני לא מתאימה לו יותר נכון. הגעתי למסקנה הזו בערך עם כל בחור שחיבב אותי ואני אותו. אבל עומר משום מה הצליח לכבוש אותי על לנקודה מסויימת ביחסים שלנו. המצפון שלי לא אפשר לי להיות עם מישהו רק כי הוא אוהב אותי. אני הייתי צריכה יותר מזה. ולו לא הגיע שאני אשחק איתו משחקים ואעמיד פנים שהכל ימשיך כרגיל, אז באחת השיחות מתוך הרבות שהוא אהב לעשות אמרתי לו את דעתי.
ידעתי שלא נמשיך להיות חברים אחרי זה, כי השבר היה גדול מידי, אבל מה שהיה צריך להיעשות…. נעשה.
הבטחתי לעצמי להיות עם עצמי, ולא להבטיח לאף אחד את הלב שלי.
כי אני לא מסוגלת.
כרגע, אני באהבה עם עצמי.
משום מה, אותו אחד, שרדף אחרי אתמול לא יוצא מהראש שלי. כשהוא נגע בי כל הגוף שלי התמלא בזרמים ובחום. כאילו מנסה לתקשר איתי ולומר לי "תגעי בו בחזרה זה מעולה!"
אני מסתכלת סביב.
ואז עוצמת עינים.
אני קמה ומתחילה לנוע מצד לצד.
המוזיקה מצויינת ובשבילה אני כאן.
אני מצטרפת לעדי ואנחנו רוקדות בטירוף.
"איפה היית???" היא צועקת בחיוך תוך כדי שאנחנו אוחזות זו את זו צועקות וקופצות.
"חשבתי קצת!" אני צועקת בחזרה כדי שתשמע אותי.
"שוב את??? שחררי את הראש… באנו לרקות מותק!"
"את צודקת" עניתי "וזה בדיוק מה שאני מתכוונת לעשות" דיברתי לעצמי והמשכתי להישתגע.
המשכנו לרקוד בעיניים עצומות.
כשפתחתי את עיני המבטים שלנו נפגשו.
למה דווקא אותו ראיתי כשפתחתי את עיני?
הוא התחיל להתקדם לעברי עם חיוך שחצן.
הוא נעצר רק כשהוא היה צמוד אלי, וקרוב מאוד. הוא הסתכל עלי מלמעלה ואני שוב הייתי צריכה להרים את מבטי כדי לראות את פניו.
חשתי בחום גופו, משתלט על שלי
הוא לא אמר עדיין כלום. רק חייך אלי.
ולא יכולתי שלא לחייך בחזרה. היה משהו בחיוך שלו, תמים וטהור. אבל לא ילדותי. גברי. הוא שם את הידיים שלו על המותן שלי והחל לזוז.
הכתפיים שלי שיתפו פעולה ורקדנו יחד.
הגוף הכל להתרגש.
עדי הסתכלה לרגע במבט מבולבל. אבל ככה זה פה. הכל מלא באהבה. היא הבינה.
הלהקה הבאה מתכוננת לעלות, ויש כמה רגעים של שקט.
הוא הביט בי כמה דקות ואני בחזרה במבט מרוצה .הוא מדבר.
"את רואה… אתמול ברחת… היום את כבר רוקדת איתי"
מצחקק
"אתה מפספס את המהות" אני צועקת כי מוזיקה חדשה נכנסת.
"מה המהות גברת?"
"היום אני רוצה לרקוד איתך" אני מתחילה לרקוד שוב לבדי. ידיי מתפתלות באוויר.
הוא מחייך ומצטרף אלי. מקרב את ראשי לשלו "טוב מאוד" הוא אומר "כי לא הייתי מנסה שוב"
הוא מעצבן אותי ומדליק אותי באותה הנשימה.