אהבה ראשונה-פרק 3

8:37
"מדהים פה אה?"
"כן…כאילו אנחנו בתוך ציור"

חשבתי שאולי עם זו שהיא כל העולם שלי,לקחת אותה למקום האהוב עליי ולהתנתק.
"מה זה יש פה מיליון קוצים" היא אומרת.
אבל אותם קוצים יובילו אותנו למקום שהוא מלא פרחים וריחות נעימים,בדיוק כמו שהקשר שלנו ייראה,מלא קוצים בדרך,אבל זו הדרך למקום הנפלא שלנו.לזוגיות שלנו.
השמש זורחת בחמימות והאוויר של הבוקר עדיין טרי,כאילו אנחנו הראשונים שנושמים אותו.
"בואי שבי",אני אומר לה בעודי מצביע לעבר ברוש גבוה שייתן קצת צל.
" אוקיי ",היא אומרת בטון של אי-נוחות ומנסה למצוא תנוחה טובה בין כל הענפים והשיבולים שמונחים על הרצפה.קצת מגרד,אני יודע.
ניסיתי קצת להפתיע ולקנות שוקו ועוגיות,בדיוק כמו שהיא אוהבת.
" אז מה את מספרת?" אני מנסה לשבור את הדממה, "הברזתי בשבילך מבית הספר,אני מקווה שזה ישתלם". ככה היא,קצת קשה לפעמים,אבל אי אפשר שלא לראות את החיוך שלה שהיא מנסה להסתיר, כאילו היא בהצגה.
שתינו יושבים,מאחורינו מטעים שפועלים קוטפים מהם תפוזים עסיסיים,ומלפנינו שדה ענק של שיבולים,פסטורליות מדהימה.
אני יכול לבקש יותר טוב מזה? אני חושב לעצמי.עם הבחורה הכי יפה בעולם בערך,רק אני והיא בסוף העולם.זה גורם לי להרגיש קצת כמו בסרט,אני מודה.
שתי נערים,בג'ינס ותיק בית ספר שקצת בורחים מהעולם.
אז אנחנו מדברים, צוחקים, מצלמים ואפילו קצת יורדים אחד על השניה,לא שמים לב לאיך הזמן טס.

12:09
אני לא מאמין שהיא נרדמה.
מה אני אמור לעשות עכשיו?
אז שמתי לב תיק מתחת לראש וג'קט שיכסה אותה,מופתע מעצמי עד כמה אני דואג למישהי שיהיה לה נוח.
אני שם קצת שירים שקטים,שינסו ללא הצלחה להתגבר על טרטור הטרקטורים מהשדות הסמוכים,שלא יעירו אותה.ואני פשוט מסתכל עליה וחושב,זו היא? היא הדבר שתמיד ייחלתי לו? שאמרתי לעצמי יום אחד גם לי תהיה חברה? ולאט לאט,אני מבין שכן,זו היא.

13:17
אחרי שקיפלנו הכל אנחנו מתקדמים חזרה,מנסים להספיק להגיע בזמן הביתה כדי שלא ישאלו איפה היינו.
" איזה חום" אני אומר ומסתכל שאין אף אחד מסביב,בכל זאת לא נעים לי להוריד חולצה ליד אנשים.
החולצה על הכתף,ואני והיא הולכים בשדות,בדרך חזרה לשגרה החיים המשעממת.
"על מה את מסתכלת",אני עוקץ אותה.
" עלייך" היא אומרת ללא שום היסוס.
עליי? אני קצת מתאמן,אז יש אולי במה להשוויץ.אבל לא,היא בכלל מסתכלת לי בעיניים.

"נתראה" היא אומרת ומנופפת לי בעודה מתרחקת.
בהחלט נתראה.