אהבה שנייה -פרק 10-

אביגייל הייתה הראשונה להתעורר, יורדת מהמיטה ומתמתחת לעצמה לפני שהביטה על שני הישנים והיא חייכה, מחליטה לצלם אותם בשביל סתם מזכרת לימי העתיד.

"הגיע הזמן לקום" היא אמרה ומחאה כפיים, מעירה את טים ואליסון שהתבכיינו בעייפות, "לא רוצה לקום" אליסון אמרה, "קדימה בובי, יש לך לימודים היום ואני צריכה ללכת לעבוד" ורודת השיער אמרה ואליסון נאנחה והתרוממה לישיבה, "רק בגלל שאני אוהבת אותך אני קמה" שחורת העיניים אמרה וירוקת העיניים חייכה והלכה אליה, אוחזת בלחייה הרכות ונושקת לה, "אני אפצה אותך אני מבטיחה" היא אמרה בחיוך ואליסון חייה וסטרה לישבנה, גורמת לאביגייל להשתנק ולצחקק לפני שהיא בלגנה את שיערה הגלי של אהובתה.

"קדימה בובי, גם אתה צריך לקום" אליסון אמרה וטפחה על גבו של טים שנאנח לעצמו והתרומם גם לישיבה, מחבק את השמיכה אליו, "לא בא לי ללכת לעבוד היום" הוא אמר בעצב, "למה?" אביגייל שאלה, "אתה תראה את ראיין" היא הוסיפה בחיוך והוא נאנח, "בגלל שהוא ביקש ממני להישאר לסגור את המסעדה כי הוא וקריסטין יוצאים לדייט" טים אמר ואליסון נאנחה, "חסר התחשבות שכמותו" היא מלמלה, "אי אפשר באמת להאשים את ראיין, זה לא שהוא באמת יודע מה טים מרגיש אליו" אביגייל אמרה ושני האחרים נאנחו, "נכון, אבל עדיין…" אליסון מלמלה והניחה את ראשה על כתפו של טים, "רוצה שנבוא לעזור לך?" היא שאל בחיוך אבל טים הניע את ראשו לשלילה, "אני כנראה ארצה להיות לבד אחרי יום העבודה, אני בטוח שהם יתמזמזו לי מול הפנים" הוא מלמל בלחש ואליסון נאנחה שוב לפני שנשקה ללחיו, "אם אתה תצטרך עזרה, תתקשר אלינו, אנחנו נבוא" היא הציע את עצמה וטים הנהן בהבנה בעוד שאביגייל חשבה לעצמה, מחייכת קלות ומהנהנת מעט בראשה, יודעת מה לעשות.

"למה את נראית כל כך מאושרת?" אליסון שאלה לפתע ואביגייל יצאה מהבועה שלה והביטה על טים ואליסון שהסתכלו עליה בבלבול, "סתם, כי אני אוהבת אתכם" ורודת השיער אמרה, לא באמת משקרת.

"אוו~" אליסון זימרה וירדה מהמיטה רק בשביל לחבק את הגדולה ממנה בחוזקה, "אהובתי שלי" היא אמרה באהבה ונשקה לצד צווארה של המצחקקת, "תפסיקו את המזמוזים מולי, אני אראה יותר מדי כאלו היום" טים אמר ושתי הבנות הפסיקו עם מעשיהן, מגחכות קלות לפני שמשכו את טים מהמיטה, "קדימה בייבי בוי, תתקלח ותתארגן, יש לנו עוד יום ארוך לפנינו" אליסון אמרה בחיוך וטים נאנח ושפשף את פניו, עושה את דרכו אל המקלחת.
—

"עכשיו תגידי לי באמת מה פשר החיוך הזה?" אליסון שאלה כשטים נכנס למקלחת ואביגייל צחקקה, "אני כל כך קלה לקריאה?" ורודת השיער שאלה, "את כמו ספר פתוח למולי" אליסון אמרה בחיוך, מסתכלת על בת זוגתה בסקרנות, "על מה את חושבת?" היא ביררה, "טים יהיה לבד, נכון?" היא שאלה, "בסגירת מסעדה?" אליסון רצתה לדעת אם היא בכיוון הנכון ואביגייל הנהנה בחיוב, "כן, הוא יהיה לבד" שחורת השיער השיבה, "ובטח הוא יבכה ויהיה לו קשה בגלל קריסטין וראיין, נכון?" ירוקת העיניים שאלה ואליסון הנהנה באיטיות, מנסה להבין על מה האחרת חושבת אבל ללא הצלחה.

"ומי בדרך כלל יודע לנחם את טים?" אביגייל שאלה בחיוך ערמומי ואליסון פתחה את פיה קלות בחוסר אמונה, מבינה למה האחרת מתכוונת, "את הולכת להגיד לליאם על זה?" היא שאלה ואביגייל הנהנה, "בינגו" היא אמרה בחיוך, "אני בטוחה שהוא יהיה שם במקריות מוחלטת כמו תמיד" היא הוסיפה בקריצה ואליסון צחקקה וחיבקה אותה, "את כל כך חכמה!" היא קראה בקול, "ששש" אביגייל מיהרה להרגיע אותה, לא רוצה שטים יגלה משהו, לפחות לא עכשיו, "אוקיי" אליסון לחשה והתרחקה ממנה, "את יודעת שאני אוהבת אותך, נכון?" היא שאלה בחיוך ואביגייל הנהנה וליטפה את פניה, "ואת יודעת שאני אוהבת אותך, נכון?" היא השיבה ואליסון הנהנה לפני שרכנה אליה ואביגייל חייכה ומשכה את פניה של אליסון אליה, מצמידה אותן סוף כל סוף והן צחקקו לנשיקה לפני ששתקו כשהיא התעמקה קלות.
–

"נו באמת…" טים מלמל כשהדבר הראשון שהוא זכה לראות כשהוא יצא מהמקלחת זה את הבנות מתנשקות, "אופסי" אליסון אמרה בחיוך כשהתרחקה מאביגייל, "אפוסי בתחת שלי, בואו נלך אליכן ותתארגנו כבר" הוא אמר ברוגז והן צחקקו ורצו אליו, מחבקות אותו, "אתה חמוד כשאתה כועס" אליסון אמרה והוא נאנח, "אני לא כועס" הוא אמר, "מה שתגיד" אביגייל מלמלה והוא צחקק ובלגן את שיערה, "קדימה, בואו נלך" הוא אמר לבסוף והן הנהנו והתרחקו ממנו, מתכוונים ללכת אליהן.
—-

"אני אשים אתכם באוניברסיטה" אביגייל אמרה כשהיא ואליסון סיימו להתארגן, כולם ישבו בשולחן האוכל, אוכלים פנקייקים שאביגייל הכינה, "תודה בובי" אליסון אמרה בחיוך, אוכלת בהנאה ביחד עם טים ואביגייל חייכה לעצמה ואכלה גם כן.

"היום יהיו לכם את התוצאות של הבוחן?" ירוקת העיניים שאלה כשנזכרה, "אני מאמינה שכן" אליסון אמרה, "מעניין איך הלך לנו" טים מלמל, "גם אם נכשלנו זה לא נורא" אליסון אמרה בחיוך וטפחה על כתפו של טים, "זה יהיה נורא מאוד, במיוחד כשיום נוראי עוד ימשיך אחר כך" הוא אמר ונאנח לעצמו, "היי, אל תחשוב על דברים רעים תמיד" אביגייל אמרה, "יהיה בסדר" היא הוסיפה והוא הביט עליה בחיוך קטן לפני שחזר לאכול, "אני מקווה" הוא מלמל בשקט ושתי הבנות הביטו זו על זו לפני שאביגייל לקחת את הטלפון שלה.

'טים הולך להיות לבד במסעדה בסיום יום העבודה, ממליצה לך להיות שם' היא שלחה הודעה לליאם, 'נחשוב על זה' הוא השיב לאחר מכן והיא הביטה ברוגז על המסך, 'תגיע או שאני אגיד לטים שאתה מזיין אותו לא רק בגלל שאתה אוהב את הגוף שלו, אלא בגלל שאתה אוהב משהו אחר או יותר מישהו שהוא מכיר מקרוב' היא איימה, 'אגיע' הוא שלח לאחר מכן והיא חייכה ברצון לפני שהניחה את הטלפון על השולחן, ממשיכה לאכול.
—

ליאם התלבש לקראת עוד הרצאות, מחייך לעצמו, "הוא חייב לי אוכל" הוא אמר בחיוך, כבר מתכנן מה לעשות כשהוא יגיע למסעדה בערב, מסתכל במראה ונזכר במה שטים אמר כשהוא היה בבית של אליסון ואביגייל, "אומנם אני לא בלונדיני והעיניים שלי לא חומות, אבל אתה עדיין צריך אותי" ליאם מלמל לעצמו, נוגס בשפתו התחתונה, "והשפתיים שלי ושל הטיפש השני בכלל לא דומות" הוא הוסיף וסירק את שיערותיו החומות לפני שהלך אל המטבח, מכין לעצמו עוד מאכל משעמם ולא טעים במיוחד, "היום אתה תאכל נורמלי" הוא אמר לעצמו ברצון, מבטל דרך הודעה את הפגישה שלו עם פיליפ ופיטר- שדי קיללו אותו בלשון המעטה על כך שהוא מפחד לשחק איתם במשחקי מחשב.
—-

"מאמינה בכם! גאונים שלי" אביגייל אמרה בחיוך, נושקת ללחיו של טים וללחיה של אליסון לפני ששני הסטודנטים יצאו מהרכב, משלבים את זרועותיהם יחדיו כמו תמיד, "זוג מוצלח" אביגייל צעקה מהרכב ואליסון צחקקה לעצמה בזמן שהיא וטים הלכו בתוך האוניברסיטה, "היא משוגעת" היא מלמלה וטים הנהן, "לא פחות ממך" הוא השיב והיא זרקה לו מבט נרגז לפני שגיחכה, "צודק" היא אמרה בחיוך והוא חייך אליה, נושק ללחיה כשסטודנטים עברו למולם וחייכו אליהם, אומרים להם שלום ואליסון וטים אמרו להם שלום בחזרה, מתאימים את עצמם לסביבה ומפיצים את הזוגיות השקרית שלהם לכל הסטודנטים שלומדים איתם ביחד.
—

"שיט" טים מלמל לעצמו כשקיבל את המבחן, אומנם הוא לא נכשל, אבל הוא לחלוטין לא הצליח כמו שציפה, "הכל בגלל האידיוט הזה של ליאם" הוא אמר לעצמו, אחרי הכל ליאם הרגיז אותו יום לפני וזה לחלוטין השפיע עליו, שלא לדבר על זה שגם ראיין גרם לו לבכות, אבל את ראיין הוא לא יאשים בכישלון שלו.
–

"נו, איך?" אליסון שאלה כשטים התיישב לידה והוא הניח לפניה את המבחן, "או" היא מלמלה והביטה עליו בצער, "לא נורא בובי, במבחן הבא אתה תצליח" היא אמרה בחיוך, "אני אעזור לך" היא הוסיפה, אחרי הכל היא קיבלה את הציון הכי גבוה, כמו תמיד.

"אני באמת מטומטם" הוא אמר והניח את ראשו על השולחן והיא צחקקה והניחה את ראשה על גבו, "לא אתה לא" היא אמרה ברצינות, "עוד קצת למידה ואתה תהיה יותר חכם מכולם" היא אמרה, "שלא לדבר על זה שחוכמה לא נמדדת על פי ציונים, אתה חכם נורא בייבי" היא אמרה ונשקה לגבו בזמן שהוא נאנח, "איך אני אצליח לעזור לראיין אם בבוחן מסכן אני לא מקבל ציון נורמלי?" הוא שאל ברצינות והזדקף באיטיות, מאפשר לאליסון להתרחק לפני.

"אתה תצליח, בוחן אחד לא מעיד על כלום" אליסון אמרה והוא הסתכל עליה ברצינות, "זה לא הבוחן היחיד שקיבלת בו ציון מזעזע" הוא אמר בייאוש, "אז מה, בגלל זה לומדים" אליסון אמרה, מנסה לעודד את האחר, "אולי כדאי שאוותר על המקצוע הזה?" הוא שאל ברצינות, ואליסון הביטה עליו ברוגז, "אתה לא מוותר על שום דבר" היא אמרה, "החלטת ללמוד אז אתה תסיים עם זה" היא הוסיפה והוא נגס בשפתו התחתונה בייאוש, "אני חסר תועלת לראיין" הוא אמר והיא נאנחה וחיבקה אותו, "לא אתה לא, ותפסיק להסתכל רק עליו, יש עוד אנשים מסביבך שאוהבים אותך יותר ממנו" היא אמרה ברצינות והוא החזיר לה חיבוק, "אני יודע" הוא אמר, "אני יודע את זה טוב מאוד" הוא הוסיף והיא כבר הבינה שהוא לקח את מה שהיא אמרה לכיוון של ראיין שלא אוהב אותו אהבה רומנטית.
–

"אתה יודע מה אפשר לעשות בשביל להתעודד?" היא שאלה והתרחקה מהחיבוק, "מה?" הוא שאל בסקרנות, "לאכול" היא לחשה והוא נאנח לפני ששניהם צחקו, "קדימה בייבי בוי שלי, נאכל" היא אמרה באושר והתרוממה מהכיסא, אוחזת בכף ידו, "לעזאזל עם המבחנים, האוכל חשוב יותר" היא אמרה והוא צחק והתרומם לישיבה, הולך איתה יד ביד אל הקפיטריה, שם הם אכלו צהריים ושם היא גם הצליחה לבייש אותו לא מעט פעמים כשהיא עשתה לו אווירון ואמרה לו בקול חמוד וילדותי כמה שהיא אוהבת אותו, והסטודנטים האמינו לזוגיות שלהם לחלוטין וזה הדבר היחיד שנתן לטים את האפשרות לזרום עם השטויות של חברתו הטובה.
—

"בהצלחה" אליסון אמרה בסוף היום, נושקת ללחיו של טים כשהמוניות של שניהם הגיעו, "תודה, אני צריך את זה" הוא אמר בחיוך והיא ליטפה את ראשו לפני שהוא הלך ראשון אל המונית שלו, מנופף לה והיא נופפה לו בחזרה בזמן שהמונית נסעה לפני שגם היא נכנסה אל רכב ההסעות, נוסעת אל ביתה.
—

טים נכנס למסעדה, מחייך אל המלצרים ואל הלקוחות לפני שהלך ישירות אל חדר המנוחה, מברר שההיקים שלו מכוסים לחלוטין לפני שהוא שם סינר על מותניו, רק לאחר מכן הוא הלך למטבח.

"או טימי~" ראיין אמר בחיוך וניגש אל חברו, מחבק את עורפו של המופתע במהירות, "איך היה היום בלימודים?" הוא שאל בחיוך, "היה בסדר" טים אמר וחייך אליו, "מעולה" ראיין אמר וליטף את שיערו של האחר, "אני מקווה שהיית תלמיד טוב כמו שהיית כשהיינו ביחד בבית הספר" הבלונדיני אמר בחיוך כובש וטים צחקק קלות, "אני משתדל להיות כזה" הוא אמר בהשתובבות, מאפשר לראיין לצחקק ולטפוח על כתפו, "טים טים~" ראיין זימר וליבו של טים הפסיק לפעום באחת בעוד שהוא התקשה לנשום מההתרגשות, "תודה שאתה נשאר היום במסעדה" חום העיניים אמר, "בכיף, תמיד אשמח לעזור לך" טים אמר ברצינות וראיין חייך ברצון, נושק בחוזקה ללחיו של טים שפער את עיניו בחוסר אמונה.

"קריסטין, הגיע הזמן לקנא" שף אחד צעק וקריסטין צחקקה, "כל עוד זה טים, אני בסדר עם זה" היא אמרה והביטה על שני החברים הטובים, מוצאת את הבעת פניו של טים משעשעת, "ראיין תשחרר ממנו, הוא כל כך נגעל" היא אמרה וראיין צחקק והתרחק מחברו, "כל כולו שייך לאליסון אחרי הכל" הוא אמר לפני שטפח על כתפו של טים, "עכשיו תתחיל לעבוד" הוא הוסיף בקריצה לפני שהלך אל קריסטין וטים נגע ביד רועדת בלחי המנושקת שלו, מסתכל על ראיין שנעמד לצידה של קריסטין- עוזר לה לבשל, והוא נגס בשפתו התחתונה, סמוק כולו בזמן שיצא החוצה, לא רוצה להרוס את ליבו הנרגש אם הוא יראה את ראיין וקריסטין עושים משהו קיטשי ביחד.
—

הוא היה מלא אנרגיות, יותר מהרגיל, שוכח מהבוחן הכושל. אפילו כשלקוח שפך על הסינר שלו בטעות מיץ, הוא חייך אליו ואמר לו שהכל בסדר, לא מתרגז עליו ולא מרגיש מבואס, כולו היה בעננים רק מהנשיקה שראיין נתן לו, והוא האמין שהוא יכול לעבור כל מכשול בעולם עם האנרגיות שקיבל- עד שהמכשול הנוראי ביותר הגיע.

הוא היה צריך להתפנות והוא נכנס לשירותי עובדים, רואה שתא אחד תפוס והוא נכנס לזה שלידו, מטיל את מימיו, "ששש, יש כאן מישהו" הוא שמע את ראיין לוחש והוא הרים את גבותיו בחוסר הבנה, "מממ" גניחה נשית נשמעה וטים פער את עיניו, זאת הייתה קריסטין.

הוא החזיר את בגדיו לגופו ויצא החוצה במהירות, שוטף את ידיו ומביט על הפתח שבחלק התחתון של תא השירותים, שם הוא ראה שתי זוגות רגליים, זוג אחד היה שייך לראיין והזוג האחר לקריסטין.

ועוד גניחה נשית נשמעה ואחרי כמה צלילי התנגשות- טים הבין מה קורה שם והוא יצא מהר החוצה, הולך אל חדר המנוחה ומכסה את פיו, מביט בשתיקה על האוויר, מנסה לעכל את הכל לפני שהוא פרץ בבכי שקט, מכסה את פניו ובוכה לעצמו בחוסר אמונה, הוא היה עד לאקט מיני של קריסטין וראיין, דווקא הוא מכולם.

"תודה לך באמת גורל מזעזע" הוא מלמל לעצמו בכאב לב, מאבד לחלוטין את כל האנרגיות שלו בזמן שבכה לעצמו עד שהצליח להשתלט על עצמו והוא התרומם, מנגב את פניו ונושם עמוק, "עוד קצת ודי" הוא אמר, "אתה יכול לעשות את זה" הוא חיזק את עצמו, לפחות ניסה לחזק את עצמו כי זה לא באמת עזר.
–

הוא לבסוף יצא מחדר המנוחה עם לב שבור, מטפל בלקוחות עם הכוחות האחרונים שלו, לא רוצה ליצור למסעדה של ראיין רושם רע והוא עשה את הכל כמו שצריך, יודע לתת שירות באופן מוצלח ביותר, גם עם התנהגותו וגם עם גופו.
—-

"אני מקווה שטים בסדר" אביגייל אמרה כשהיא ואליסון ישבו בסלון הבית, "גם אני" אליסון אמרה בכנות, "אני מאמינה שליאם יעזור לו" ורודת השיער אמרה, "לחלוטין" אליסון השיבה, שתיהן יודעות שגם אם טים רוצה בזה או לא רוצה בזה, ליאם הוא היחידי שבאמת מצליח להשכיח ממנו את ראיין, ולפעמים גם להזכיר לו את ראיין באופן שהוא רוצה לזכור.