אהבה שנייה -פרק 20-

אביגייל התחמקה ממבטו של טים כשהצעיר יצא ביחד עם אליסון מהחדר, היא לא יכלה להביט בו, היא כועסת ומאוכזבת, אם היא תגיד משהו זה יהיה בטון לא טוב.

"אני הולך" טים אמר, מסתכל על אליסון שנאנחה, "אני אקח אותך" שחורת השיער אמרה, אוחזת בכף ידו, "אני תכף אחזור" היא אמרה לוורודת השיער שרק הנהנה, לא מסתכלת לכיוונם, "אל תכעסי עליי לנצח" טים מלמל בשקט, אבל אביגייל יכלה לשמוע והיא רק כחכחה בגרונה בעצבנות, מאפשרת לגבר להיאנח לפני שהוא הלך עם אליסון החוצה, נכנס לרכב של הבנות ונשען אחורנית על המושב, הוא היה עייף נפשית.
—-

ליאם נאנח לעצמו בזמן שהוא נשכב על המיטה, הוא לא רצה לריב עם פיטר ופיליפ והוא העדיף לסלק אותם מהבית, אבל כנראה שגם זאת לא הייתה הדרך הנכונה.
–
צליל הודעה נשמע לפתע והוא לקח את הטלפון שלו, מסתכל על ההודעה מדין, 'מחר 3>' היה רשום והוא הביט על המסך בשתיקה, 'מחר' הוא שלח בחזרה.

עוד צליל נשמע והוא הסתכל על המסך, רואה הודעה מאליסון, 'מחר טים מתכוון להתוודות בפני ראיין' שחורת השיער הביטה על טים שנכנס לביתו, היא הרגישה את הצורך להגיד את זה לליאם, בשבילו, בשביל טים וגם בשביל בת הזוג הכעוסה שלה.

'בפארק ליד הבית שלו, ב11 בצהריים' היא הוסיפה וליאם התיישב על המיטה, מסתכל על הטלפון שלו ועוד הודעה נשלחה, הפעם מדין, 'ב12, זוכר?' ליאם קרא את ההודעה, חוזר לאחר מכן להודעות מאליסון ואז שוב להודעות מדין, 'זוכר' הוא שלח לפני שנכנס להודעות מאליסון, 'למה את אומרת לי את זה?' הוא שאל, 'כי אני מאמינה שמגיע לך לדעת את זה' היא כתבה לו והוא נאנח, נוגס בשפתו התחתונה כשחשב על הסיטואציה, מחר הוא אמור להיפגש ב12 עם דין בעוד שטים וראיין צריכים להיפגש ב11, מה הוא צריך לעשות? למנוע מהם להיפגש או פשוט לוותר ולהיות עם דין? אולי הוא צריך לתת לדין הזדמנות? אולי דין יהיה מישהו טוב בשבילו? ליאם בלגן את שיערו החום לפני שחייג לאימו, רוצה לשמוע את קולה.
—

"ילד שלי" קולה המחוייך של המבוגרת נשמע וליאם נשם עמוק ועצם את עיניו, מחייך לעצמו, "אמא" הוא לחש והיא הבינה שקרה משהו, "מה קרה ליאם, אתה חולה?" היא ביררה והוא הניע את ראשו לשלילה, "אני מרגיש מצויין אמא, איך את?" הוא שאל והיא חייכה, "אני בסדר גמור, התגעגעתי אלייך" היא אמרה בכנות וליאם הרגיש עצבות, הוא לא דיבר איתה לאחרונה, "רק עם אבא אתה מדבר" היא הוסיפה, כאילו וקוראת את המחשבות שלו, "אני יודע, מצטער" השרירי אמר, חוזר להיות הילד הקטן של אימו, כשהוא באמת זקוק לתמיכה הוא מחייג אליה, היא תמיד תדע איך להרגיע אותו, גם מבלי שהיא תדע שהוא צריך את ההרגעה שלה.

"אמא" ליאם מלמל, "מממ?" היא שאלה, "מה אני צריך לעשות?" הוא שאל והיא כיווצה את גבותיה, לא יודעת למה הוא מתכוון אבל היא הבינה שעדיף לא לשאול, "את מה שאתה צריך לעשות" היא השיבה, "את מה שאתה מאמין בו, תעשה את מה שאתה רוצה לעשות" היא אמרה והוא נגס בשפתו התחתונה, מה הוא רוצה לעשות? במה הוא לעזאזל מאמין? בו ובטים או בו ובדין? למה הוא אוהב את טים? למה הוא צריך אותו כשטים בכלל לא מעוניין בו?

"זה קשה" הוא פלט מבלי לחשוב, "אני יודעת" האם אמרה בעצבות, כואב לה לשמוע את בנה השבור, "אבל מבלי קשיים לא היינו מתקיימים, אנחנו חיים בשביל לנצח את הקשיים" היא אמרה בחיוך, לוקחת את התמונה המשפחתית שהייתה מונחת על השידה שליד המיטה שלה, מלטפת את פניו המחוייכות של ליאם, רוצה לחבק אותו, את הבן הקטן שלה.

"את חושבת שאצליח לנצח?" הוא שאל, "אני לא חושבת, אני יודעת" היא לחשה וליאם נאנח בחיוך, "אני אוהב אותך אמא" הוא לחש בתמונה, "אני אוהבת אותך יותר" האם אמרה בהתרגשות, נושקת לתמונה של בנה, "יהיה בסדר ילדי, אני מבטיחה לך" היא אמרה והוא הנהן, "תודה" הוא לחש כשהיא הכניסה בו תקווה והוא ידע מה לעשות, הוא צריך לעשות את מה שהלב שלו אומר לו.
—

"מתי אתה מגיע?" אימו של טים נזפה בו כשהוא התקשר אליה, "אני חושב שאבוא לבקר בקרוב" הצעיר אמר בחיוך, הוא צריך לספר לה ולאביו את האמת, הוא צריך לצאת בפניהם מהארון.

"באמת?" האם אמרה בהתרגשות וטים צחקק, נשכב על המיטה ומפעיל את הטלפון על רמקול, "איך בבית?" הוא שאל, "הכל בסדר, אבא בסדר וגם אני, אנחנו מתגעגעים" המבוגרת אמרה וטים נשם עמוק, "גם אני מתגעגע" הוא אמר בכנות, גורם לאחרת לחייך באושר, "ילד שלי" היא מלמלה, "איך הולך לך עם אליסון?" היא שאלה לפתע וטים כחכח בגרונו, "הולך בסדר" הוא אמר, מחליט בינתיים להישאר עם השקר עד שהוא יספר לה פנים מול פנים מה הולך לקרות.

"מעולה, ואיך ראיין וקריסטין? המסעדה שלהם מצליחה?" האם ביררה, "כן" הוא אמר בחיוך, "הולך להם נפלא" הוא הוסיף, ליבו כואב, "מצויין, אני מקווה שהם יתחתנו בקרוב" האם אמרה באושר וטים הביט בשקט על התקרה, "כן…" הוא מלמל, "מתי אתה ואליסון תתחתנו?" היא הוסיפה לשאול וטים גיחך, "לא יודע" הוא אמר, "קדימה, אני מזדקנת ואני רוצה נכדים בקרוב" היא אמרה בצחקוק וטים חייך לעצמו בעצב, "אני יודע" הוא לחש, "אני רוצה לתת לך את כל מה שאת רוצה" הוא הוסיף בלחישה.

"אמא…" טים מלמל, "מה?" היא שאלה בחיוך, "מה יקרה אם לא אצליח לעלות על הצפיות שלך ושל אבא? מה אם מה שאת רוצה שיקרה לי לא באמת יקרה?" הוא שאל, גורם לה לדאוג, "קרה משהו טים?" היא ביררה ברצינות, "לא, אני שואל מתוך סקרנות" הוא השיב, משקר, "כל עוד אתה מאושר לא יהיה לי אכפת מכלום" האם אמרה בכנות וטים חייך, לא בטוח שיהיה לה קל לקבל את זה שהוא גיי, לא בגלל שהוא נמשך לבנים, אלא בגלל שהוא שיקר לה כל הזמן הזה.

"אני אוהב אותך אמא" הוא אמר, "אני אוהבת אותך גם, אפילו יותר" היא השיבה בחיוך, "ועכשיו במקום לנסות להזיז את הנושא החשוב לצד, תגיד לי מתי אתה כבר מגיע לכאן?" היא אמרה בכעס והוא צחקק, "בקרוב אמא" הוא השיב והיא נאנחה, "בקרוב לא עוזר לי, אני רוצה שתבוא עכשיו" היא אמרה והוא חייך, "תאמיני לי שגם אני רוצה לבוא הביתה עכשיו" הוא מלמל בכנות, אולי אם הוא היה ממשיך להיות שם הכל היה בסדר יותר.
—
ליאם עצם את עיניו כשהשיחה עם אימו הסתיימה, מחליט לישון, מחר הולך להיות יום ארוך במיוחד, קשה במיוחד, מלחיץ וגם מפחיד, מחר הוא הולך לעשות משהו למען הלב שלו, מחר הוא הולך להיות כן עם עצמו ועם רגשותיו.
—

טים הניח את הטלפון על השידה לצד המיטה כשהשיחה עם אימו הסתיימה, הוא נאנח לעצמו, מקווה שהכל יהיה בסדר מחר, מחר הוא הולך לעשות דברים שהוא מעולם לא חשב שיהיה לו את האומץ לעשות, הוא חושש והוא מפחד, הוא יודע שלא הולך להיות קל, במיוחד כשהוא הולך לפרוק את כל מה שהלב שלו הכיל ושרד במשך כל השנים הקשות האלו, מחר הוא הולך לוותר על העצמו הישן, מחר הוא הולך לעשות משהו מסוכן ולא ברור.

איבגייל לא תומכת בו, אליסון מפחדת עליו והוא עוד מבולבל מליאם, למה אביגייל התכוונה שהוא אמר שהוא תמים? יכול להיות שליאם מרגיש אליו משהו…לא, אין מצב, זה אפילו לא הגיוני, טים צחקק על המחשבות המטופשות שלו, אולי בגלל הפחד הוא מתחיל לדמיין דברים מטופשים.

"הגיע הזמן לישון" הוא אמר לעצמו לפני שעצם את עיניו, הולך לישון ולאזור טיפה כוחות למחר.
—

"בייב" אליסון מלמלה כשהגיעה לביתה, מתיישבת לצידה של אביגייל שעוד ישבה בסלון, "מה?" אביגייל אמרה בעצבנות ושחורת השיער חיבקה אותה מבלי להתמהמה, "מחר טים נפגש עם ראיין, אמרתי את זה לליאם" אליסון מלמלה ואביגייל הרחיקה אותה, מסתכלת עליה בפליאה ואליסון חייכה, "את מרוצה?" שחורת העיניים שאלה בחיוך, "ליאם יעשה את הדבר הנכון" היא הוסיפה לפני שאביגייל חייכה סוף סוף, מחבקת אותה בחוזקה, "את הדבר הכי מדהים שהיה לי בחיים" אביגייל אמרה בהקלה ואליסון צחקקה, מלטפת את שיערה הוורדרד של אהובתה, "אני יודעת" היא אמרה, גורמת לאביגייל לצחוק והיא צחקה ביחד איתה לפני שנשקה לצווארה, "יהיה טוב, אני מאמינה בזה" אליסון אמרה ברצינות, מרגישה שהיא עשתה את הדבר הנכון כשהיא סיפרה לליאם את מה שהולך לקרות מחר, היא כמעט ובטוחה שליאם לא ישב בשקט, הוא לא יוותר, הוא לא אחד כזה.

"אולי בסוף הם עוד יהיו ביחד" אביגייל מלמלה, "טים וליאם?" אליסון שאלה והאחרת הנהנה, "מי יודע, אולי יום אחד נשב כולנו ביחד ונצחק על הימים האלו, אולי טים וליאם יהיו זוג מאוהב", "אולי" איבייגל השיבה והתרחקה שוב מאליסון רק בשביל ללטף את לחייה, "אני אוהבת אותך" היא אמרה ואליסון חייכה, "אני יותר" שחורת העיניים השיבה לפני שרכנה קדימה, נושקת לשפתיה של בת הזוג שלה, "אל תכעסי על טים, אני לא רוצה שתהיי כועסת יותר, אני צריכה אותך מאושרת לצידי" אליסון לחשה כנגד מגע השפתיים ואביגייל הנהנה במהירות רק בשביל להמשיך ולנשק את האישה שלה, אוהבת אותה יותר מדי בשביל להגיד את זה רק במילים.
—-

יום ראשון הגיע, טים פקח את עיניו, מביט על התקרה, "פאק" הוא מלמל, "למה התעוררתי?" הוא שאל, מתחרט על הכל, הוא לא מוכן לזה, למה הוא היה טיפש ואמר לראיין להיפגש איתו היום? מאיפה הגיע האומץ המטופש הזה להגיד לו את האמת? למה הוא התרחק מליאם? הוא צריך אותו, הוא צריך לבכות לו ולהישען עליו, הוא צריך להרגיש את המגע שלו, הוא צריך אותו בתוכו, שיפיג ממנו את כל המחשבות, למה הוא צריך את זה בשביל עצמו? מה הוא הולך להגיד לראיין? איך הוא יתוודה בפניו? ומה אם ראיין ישנא אותו? ומה אם ראיין יצחק עליו? ומה אם הוא לא יצליח לדבר?

טים ניגב את דמעותיו, לבכות על הבוקר לא היה דבר חדש לו, אבל זה כאב יותר מאי פעם, הוא היה חסר אונים, הוא היה מפוחד עד מוות, הוא רצה למות, להיעלם.
–

"די" הוא לחש לעצמו, למחשבות שלו, לכאב שלו, ללב שלו, "די" הוא לחש שוב, לעצמו, לטים, לגוף שלו, לנפש לו, לכולו, "די" הוא הוסיף, מנגב שוב את דמעותיו, מבקש מהן להפסיק, "אני יכול לעשות את זה, אני חייב לעשות את זה" הוא מלמל, לא מאמין לעצמו, אבל הוא חייב להגיד את זה, אין דרך חזרה, אין איך להתחרט על זה עכשיו, הוא הודיע את זה לכולם, לאליסון, לאביגייל, לראיין, הוא נפרד כבר מליאם, ליאם כבר רחוק ממנו, ליאם כבר זר לו, הוא הודיע את זה כבר לעצמו, אין איך לסובב את הגלגל בחזרה, הוא צריך ללכת ישר, אל תוך החושך והפחד ואולי שם הוא ימצא את האור, אולי שם, במקום הכי לא מתאים, הוא ימצא לעצמו מנוחה מהסבל.
—-

ליאם הסתכל על השעון, 8 וחצי בבוקר, עוד מעט זה קורה, עוד מעט והוא בוחר ללכת בדרך שהוא תמיד חשש ללכת, בדרך שהוא רוצה ללכת בה.
–
הוא התרומם מהמיטה, מתקלח ומתעורר על עצמו לפני שהוא יצא מחדרו, הולך אל המטבח ומביט עליו בשתיקה, "אני רעב" השרירי מלמל לעצמו, מלטף את השיש, "אני רעב טים" הוא לחש ונאנח לעצמו לפני שפתח את המקרר, מחליט להכין לעצמו ארוחת בוקר פשוטה.
—

"בובי איך אתה?" אליסון שאלה לטלפון אחרי שטים ענה לה, "אני חושב שאני הולך למות" הוא אמר ברצינות ואליסון צקצקה בלשונה ברוגז, "אל תגיד את זה" היא אמרה בכעס וטים נאנח לעצמו, "מה אני אמור לעשות?" הוא שאל, יותר את עצמו, "אל תשתפן עכשיו" אליסון אמרה, "אתה בעצמך כעסת עליי ועל אביגייל, אתה אמרת שאתה חייב להגיד לראיין את האמת" היא הוסיפה, "אתה אמרת שתתחרט על זה אם לא תספר לו את האמת" היא המשיכה וטים נגס בשפתו התחתונה, מתיישב על המיטה, לא מתכוון לצאת ממנה עד לרגע הנכון.

"ומה אם אני אתחרט עוד יותר אחרי שאספר לו?" הוא שאל ואליסון נאנחה, מחבקת את ברכיה, משעינה את הסנטר שלה עליהן, "את זה תגלה רק אחרי שתספר לו" היא מלמלה, "אתה רוצה שאבוא אלייך לפני? לתמוך בך?" היא שאלה, "לא" טים מלמל, לא רוצה להציק לחברתו הטובה ביום החופשי שלה ושל אביגייל.

"אתה רוצה שליאם יבוא?" היא שאלה לפתע, שומעת לאחר מכן שקט, וגם אחרי שניות ארוכות השקט נמשך להישמע, טים נגס בשפתו התחתונה, לא יודע מה להגיד, הוא כן צריך את ליאם, אבל הוא לא יכול להישבר עכשיו, "ל-לא" הוא גמגם לבסוף ואליסון נאנחה, יודעת שטים עדיין לא סגור על עצמו, במיוחד בקטע עם ליאם, "אם הוא יבוא אלייך עכשיו, מה תעשה?" היא שאלה, "לא יודע, אני מפחד מעצמי כרגע" הוא אמר בכנות, "אני מפחד להישבר למולו" הוא הוסיף, לא משקר לחברתו, "אתה מרגיש אליו משהו?" היא שאלה בסקרנות, "לא" טים אמר בכנות, טוב, כמעט בכנות, כי לאחרונה הוא לא באמת יודע מה קורה איתו, מאז שהוא החליט להפסיק את היחסים עם ליאם, הוא מרגיש מוזר לחשוב עליו ולדבר עליו, הוא לא חשב שהוא בכלל יחשוב עליו אחרי שהוא יפסיק את מה שיש בניהם, אבל הוא למעשה חושב עליו יותר משהוא חשב עליו כשהם עוד היו שוכבים ביחד.

"אתה חושב שהוא מרגיש אלייך משהו?" אליסון ביררה, "לא, למה לו?" הוא שאל, "זה לא נראה לך הגיוני?" היא שאלה בחיוך, מנסה לדחוף אותו לאמת, "לא" הוא אמר והיא גיחכה, "את ואביגייל יודעות משהו שאני צריך לדעת?" טים שאל לפתע, "למה אתה מתכוון?" שחורת השיער שאלה, "ליאם מרגיש אליי משהו?" הוא שאל, מגיע לעיקר, מופתע מעצם העובדה שליבו פועם בלחץ, למה הוא רוצה לשמוע כן?

"לא יודעת" אליסון אמרה, "אולי כדאי שתגלה בעצמך?" היא שאלה והוא נאנח, "אני לא הולך לגלות כלום" הוא אמר ברוגז, שוכח מעצם העובדה שהולך להיות לו פגישה עם ראיין, מדבר על ליאם רוב הזמן, ואליסון שמה לב לכך והיא הכניסה בכוונה את ליאם כמה שיותר לשיחה בניהם, מוצאת את זה מעניין לראות איך שטים נשאב לשיחה מבלי לדבר אפילו פעם אחת על ראיין, מעניין אם גם הוא יגלה את זה מתישהו.