אהבה שנייה -פרק 7-

טים פקח את עיניו, ראשו כאב והוא נאנח לעצמו כשהתרומם לישיבה, מסתכל על החדר שלו וחושב לעצמו איך לעזאזל הוא הגיע לכאן- לפחות עד שנזכר במה שקרה בלילה והוא נאנח עוד יותר, "לא הייתי צריך לשתות" הוא מלמל לעצמו לפני שהתרומם מהמיטה, נכנס להתקלח ולצחצח שיניים, מסתכל בייאוש על ההיקים שקישטו את צד צווארו.

היום יש לו יום חופש מלימודים ועבודה וכל מה שהוא רוצה לעשות זה כלום ושום דבר.
—

"מממ" הוא מלמל לטלפון כשאליסון התקשרה אליו, "איך אתה מרגיש?" היא שאלה, יושבת ביחד עם אביגייל בסלון ביתן, צופות בטלוויזיה, "כואב קצת הראש" הוא אמר, מכין לעצמו ארוחת בוקר, "שתית הרבה אתמול" היא אמרה, "כן, אני יודע" טים השיב, "אתה זוכר מה קרה כשליאם לקח אותך הביתה?" היא ביררה, "שכבנו" הוא אמר והיא גיחכה קלות, "הגיוני ביותר" היא השיבה והוא נאנח, "לעזאזל, אני צריך להתרחק מאלכוהול" הוא אמר, "ומליאם אתה לא מתכוון להתרחק?" היא שאלה בסקרנות ואביגייל הביטה עליה בשאלה, "לא" הוא אמר, "הלוואי ויכולתי" הוא הוסיף לפני שנאנח ושם את החביתה המוכנה על הצלחת ביחד עם סלט הירקות לפני שהלך וישב בשולחן האוכל.

"קשה לך בלעדיו, אה?" היא שאלה בחיוך, "קשה לי בלעדי הגוף שלו יותר נכון" הוא תיקן והיא נאנחה וליטפה את שיערה הורוד של אהובתה, "הגוף שלו עדיין זה הוא" היא אמרה והוא הנהן לעצמו, "נכון" הוא לחש, "אבל זה לא שאני מרגיש אליו משהו" הוא הוסיף, "חוץ משנאה" היא מלמלה בהשתובבות והוא צחקק, "הגבול שבין שנאה לאי שנאה הוא נורא דק בנינו" הוא אמר, "לאי שנאה אתה מתכוון לאהבה?" אליסון שאלה ואז הוא צחק בקול, "ממש לא" הוא אמר, ממשיך לצחוק על השאלה הטיפשית.

"יום אחד עוד תתאהב בו" אביגייל אמרה לטלפון, לא באמת שומעת את מה שהוא אומר, אבל היא מצאה לנכון להגיד את זה, "מה שתגידי" הוא מלמל ואליסון צחקקה, "מה שתגידי" היא אמרה לאחרת, אומרת לה את מה שטים אמר, "אני בשוק מזה שליאם עדיין שורד אותך" ירוקת העיניים אמרה בציניות, "כנראה שהגוף שלי מספיק שווה בשביל שהוא ישרוד את כל היחס שלי אליו" הוא אמר בחיוך והתחיל לאכול בזמן שאליסון אמרה לה את מה שאמר והוא שמע את אביגייל צוחקת ברקע, מה שגרם לו לגחך.

"וכנראה שהגוף שלו מספיק שווה בשביל שאתה תשרוד את היחס שלו אלייך" אליסון אמרה וטים הנהן לעצמו, "את לא טועה" הוא אמר לה, "למרות שלחלוטין הייתי מחליף אותו בגוף של ראיין" הוא אמר ברצינות והיא נאנחה, "לצערך הגוף הזה כבר תפוס" שחורת העיניים השיבה וכחול העיניים הניח את המזלג בחזרה לשולחן, מאבד את התיאבון באחת, "הוא תפוס יותר מדי חזק שאני כבר לא מאמין שהוא אי פעם ישתחרר" הוא מלמל בעצבות ואליסון הביטה בעצב על אביגייל- גורמת לה להבין שטים אמר משהו עצוב ככל הנראה בהקשר על ראיין וקריסטין.

"היא זכתה, היא אפילו לא יודעת עד כמה" טים אמר ברצינות, "אני בטוחה שהיא אוהבת את ראיין כמו שצריך" אליסון השיבה, "אני יודע, וזה מה שהכי מכאיב לי, היא באמת אוהבת אותו, היא באמת מעריכה אותו וחושבת עליו, אני לא יכול לשנוא אותה באמת, אני לא יכול לאחל לו להכיר מישהי אחרת, היא כל כך טובה בשבילו שאני כלום לעומתה" טים אמר, "אתה לא כלום לעומתה, אתה החבר הכי טוב של ראיין, אתה מכיר אותו מלא שנים והוא אוהב אותך כמו אח" שחורת השיער אמרה, מרגישה את כף ידה החמימה של אביגייל שהחלה ללטף בעדינות את שיערה הגלי, "אני לא רוצה שהוא יאהב אותי כמו אח, אני רוצה שהוא יאהב אותי כבן זוג" הוא אמר ברצינות ואליסון נאנחה, "אבל אתה יודע שזה לא אפשרי" היא לחשה לטלפון, "אני יודע, אבל אני לא יכול לשחרר, לפחות לא עכשיו" הוא אמר והיא הנהנה, "אני יודעת, אי אפשר לשלוט באהבה" היא השיבה והוא התרומם משולחן האוכל, זורק את מה שנשאר לו בצלחת לפני ששטף את הכלים המלוכלכים.

"אתה רוצה לעשות משהו היום?" אליסון שאלה, רוצה להחליף נושא, "לא, נראה לי שאני רק אהיה בבית ואראה טלוויזיה, לא בא לי לעשות כלום" טים מלמל והתיישב על הסלון, "באמת שאתה לא רוצה לעשות כלום?" אליסון התבכיינה והוא גיחך, "באמת" הוא אמר והיא נאנחה, "אוקיי, אבל אם תרצה לעשות משהו תתקשר אליי, אני ואביגייל גם לא עושות כלום בבית" היא אמרה, "היי, אנחנו כן עושות דברים" אביגייל הגנה על מעשיהן, "לצפות בטלוויזיה לא נחשב" אליסון השיבה וטים צחקק על השיחה שלהן, "אני מניח לעצמי שתרצו לנהל את דו השיח המעניין הזה בניכן, אז אני אנתק" הוא אמר, "תזכור שאם אתה רוצה לעשות משהו אז אנחנו כאן" אליסון הזכירה, "זוכר" הוא אמר, "יופי, אוהבות אותך המון" היא השיבה, "גם אני אתכן" טים אמר לפני שניתק את הטלפון, מניח אותו לצידו וצופה בטלוויזיה- טוב, לפחות בכמה דקות הראשונות עד שהיה נמאס לו והוא הרים את הטלפון שלו בחזרה, נכנס לאינסטגרם ומסתכל בתמונות של ראיין, רוצה לראות אותו גם עכשיו.
—-

"נו, אתה לא מוצא מישהו מעניין?" פיטר שאל את ליאם, יושב בבית שלו ביחד עם בן זוגו- פיליפ, שלושתם חברים טובים, "אין לו צורך באחד כזה כרגע" ליאם אמר והחזיק את הג'ויסטיק, משחק ביחד עם פיליפ במשחק שהיה מוקרן על הטלוויזיה, "יש לו את טים אחרי הכל" פיליפ אמר וליאם כחכח בגרונו, "הוא לא מיוחד או מעניין" ליאם מלמל, נוגס בשפתו התחתונה ומנסה להתרכז במשחק, "אתה שומר איתו על קשר מאוד יפה לעומת מישהו שהוא לא מעניין ולא מיוחד" פיליפ השיב ופיטר גיחך ועטף את עורפו של חום השיער, "אתה רוצה אותו, נכון?" הוא שאל וליאם זרק לו מבט מאיים לפני שחזר למשחק, "לא" הוא ענה, "שקרן" פיליפ מלמל ובאותו הרגע הוא ניצח את ליאם במשחק, גורם לליאם להיאנח ולתת את הג'ויסטיק לפיטר לפני שהתרומם מהסלון, "רוצים לשתות בירה?" הוא שאל והבנים הנהנו, שוכחים מהשיחה שלהם כשהם שקעו במשחק וליאם נשם עמוק בהקלה כשהלך אל המקרר, מוציא משם פחיות בירה וחוזר אל חבריו.

"אתה שוכב איתו, נכון?" פיטר שאל לפתע, לא מסתכל על ליאם אלא על המסך, "זה כבר לא עניינכם" ירוק העיניים אמר ופתח לעצמו בירה, לוגם ממנה קלות בזמן שהסתכל על המסך.

"הוא גיי, נכון?" פיליפ מלמל, "ברור שהוא גיי, החברה שלו היא אליסון ושנינו יודעים שהיא ואביגייל ביחד" פיטר אמר, שניהם אחרי הכל גם חברים טובים של אביגייל, "נכון, זה הגיוני שהוא יהיה גיי" פיליפ אמר, נוגס בשפתו התחתונה ומנסה לנצח את פיטר, "אז אתה כן שוכב איתו?" הוא הוסיף בשאלה, "שוב, זה לא עניינכם" ליאם מלמל, שותה שוב מפחית הבירה, "אז הוא כן שוכב איתו" פיטר אמר ופיליפ גיחך בעוד שליאם נאנח לעצמו, מחליט להתרכז בבירה שלו ולא בחבריו.
—

טים שכב על הסלון, מסתכל על התקרה ולאחר מכן על הטלוויזיה, "משעמם לי" הוא מלמל לעצמו, בודק מדי פעם את השעון בטלפון שלו, "הזמן לא זז" הוא הוסיף והתיישב על הספה, נוגס בשפתו התחתונה וחושב מה הוא יכול לעשות, הוא כבר ראה את כל התמונות של ראיין מספר פעמים- מכיר כל חלק וחלק בתמונות המצולמות, הוא כבר דמיין סיטואציות רומנטיות ומיניות איתו, הוא כבר חשב על ראיין לא מעט פעמים, וזהו, אין לו יותר על מה לחשוב, אין משהו מעניין לעשות יותר.
"אוף" הוא פלט, "אני צריך לקנות בגדים" הוא אמר לעצמו, "וגם מצרכי מזון לבית" הוא הוסיף, מחפש תירוצים לצאת החוצה, והוא נעמד מהסלון, הולך לחדרו ומתארגן ליציאה לפני שיצא מביתו, סוגר את הדלת ותופס מונית אל מרכז הקניות.
—-

אנשים, טים הביט בכל האנשים בחיוך, מצליח להירגע כשהוא ראה שלכולם יש את הצרות שלהם, חלק חייכו, חלק צחקו, חלק היו נראים עייפים וחלק מבואסים והוא נאנח בהקלה, לא רק לו קשה בחיים.

הוא נכנס לחנות הבגדים, קונה לו מספר מכנסיים וחולצות, מבטיח לעצמו שהוא יראה את הכל לראיין, לאחר מכן הוא הלך לסופר, קונה לעצמו מצרכים ודברים שהיו חסרים לו בבית לפני שהוא מצא את עצמו שוב במונית בדרך הביתה.
—

"מה אני עושה עם החיים שלי?" הוא שאל את עצמו כשנכנס לביתו, נאנח לעצמו בייאוש כשהבין שעכשיו אין לו באמת מה לעשות, ואם הוא לא ימצא משהו שיעסיק אותו אז השעמום יאכל אותו בתיאבון רב.
—

"ניצחתי" פיליפ אמר בניצחון, מניח את הג'ויסטיק על השולחן בזמן שפיטר נאנח לעצמו, "אני שונא אותך" הוא אמר ברוגז והניח את הג'ויסטיק שלו גם כן על השולחן בעוד שפיליפ צחק עליו בקול, "תלמד להפסיד בכבוד ילוזר" הוא אמר ופיטר נאנח, מסתכל על ליאם ששתה כבר את פחית הבירה הרביעית שלו, "על מה אתה חושב?" הוא שאל וליאם הביט עליו, "על כלום" ירוק העיניים מלמל בזמן שגירד קלות בעורפו, "ישנת בלילה? כי זה נראה כאילו ולא ישנת טוב" פיליפ אמר וליאם נאנח, "ישנתי כמו שצריך" הוא שיקר, לנסות לישון ברכב זה לא הדבר הכי מוצלח שיש, במיוחד כשאתה משתדל לישון באופן ערני ככה שאתה תהיה מפוקס לכל מה שקורה בסביבת הבית של הבן אדם שאתה דלוק עליו.

"אני לא ישנתי כל כך טוב, אז כדאי שאלך לישון" פיליפ אמר, "אז נלך?" פיטר שאל ופיליפ הנהן ושניהם נעמדו מהסלון וליאם נעמד אחריהם, "תודה על האירוח" הם אמרו בחיוך והוא הנהן אליהם בחיוך גם כן, מסתכל על איך שהם יוצאים מהדירה שלו לפני שהוא נעל את הבית והלך לחדרו, אפילו לא מנקה את הסלון ולא מכבה את הטלוויזיה, הוא היה חייב לישון, במיוחד כשמחר יש לו הרצאות בכמה קבוצות תמיכה, אחרי הכל זה מה שעוזר לו להעביר את הזמן, זה לא שהוא באמת זקוק לכסף שהוא מקבל מההרצאות האלו, הוא כבר חסך עם השנים מספיק כסף בשביל לחיות בכבוד.
—-

טים נשכב על המיטה, נכנס מתחת לשמיכה ומחבק כרית מיותרת שדימתה לו את ראיין, "מחר אני אראה אותך" הוא אמר בחיוך ועצם את עיניו, יודע שהדבר היחידי שהוא צריך כרגע זה לישון.
—-

הבוקר הגיע וטים התעורר במהירות, היום הוא מתחיל לעבוד מוקדם בגלל שאין לו לימודים.

טים התארגן מהר, מתקלח ומצחצח את שיניו לפני שלבש חולצה וג'ינס חדשים, מקווה שראיין יאהב אותם.
—

"היי" הוא אמר בחיוך כשנכנס למטבח המסעדה, "שלום לך" קריסטין אמרה בחיוך, ניגשת אליו בזמן שראיין היה נראה כאילו ועסוק בהכנת מנות, "היי" הוא מלמל שוב, מסתכל עליה ולאחר מכן על שרשרת הכסף שהייתה תלויה על צווארה והוא חייך לעצמו, מסתיר את העצבות, "אהבת את המתנה שהוא קנה לך?" טים שאל וקריסטין הנהנה במרץ, אוחזת בשרשרת הלב, "הוא אמר לי שעזרת לו לבחור, תודה רבה" חומת העיניים אמרה לפני שחיבקה את טים ללא אזהרה וטים חייך והחזיר לה חיבוק, משתלט על עצמו.

"או" קריסטין אמרה כשהתרחקה, "קנית בגדים חדשים?" היא שאלה והוא הנהן אליה קלות, מתאפק שלא להיאנח, הוא קיווה שראיין ישים לב לזה.

"אוי טים" הבלונדינית אמרה בצחקוק וטים הביט עליה בשאלה, שם לב שהיא מביטה על צד צווארו, "אני מניחה לעצמי שאתה תצטרך את העזרה שלי" היא אמרה ואחזה בידו, לוקחת אותו אל חדר ההמתנה בעוד שראיין הביט עליהם, מחייך אל טים- שחייך אליו בעדינות, לפני שהוא חזר להכין את המנות, לא מתרגש מעצם העובדה שבת הזוג שלו מחזיקה יד למישהו אחר- אחרי הכל זה רק טים, וטים רחוק מלקחת לו את בת הזוג.
—

"אליסון נורא אוהבת אותך" קריסטין אמרה בביישנות, מסתירה את ההיקי הוותיק ןאת ההיקים החדשים שקישטו את עורפו של טים, "כן" הוא אמר בצחקוק מאולץ, 'לעזאזל איתך ליאם' הוא חשב לעצמו, 'אני בחיים לא אתן לך לעשות לי עוד היקי אחד' הוא המשיך לחשוב בעוד שאצבעותיה של קריסטין טפחו על צווארו, מסתירות את הסימנים במייקאפ.

"גם אני נאלצתי להסתיר לא מעט כאלו" היא אמרה בחיוך, "גם עכשיו?" טים שאל בתקווה לתשובה שלילית, אבל הפרצוף הסמוק והמובך של קריסטין העיד על כך שהתשובה שלה חיובית עוד לפני שהיא הנהנה באישור, מצחקקת לעצמה בביישנות, "ראיין לא שולט בעצמו גם כשאני אומרת לו לא לעשות לי סימנים" היא אמרה בביישנות והוא רק הביט עליה בשקט והנהן קלות, לא יודע באמת איך להגיב, "את אוהבת אותו המון" הוא מלמל והיא הביטה בעיניו וחייכה, "המון המון" היא מלמלה וחזרה להסתיר את ההיקים, "אני שמח שיצא לו להכיר אותך" טים מלמל, משקר לחלוטין, והיא חייכה אליו כתודה, ממשיכה במעשיה.

"חשבתם על מה לעשות בעתיד?" הוא מלמל לפתע בשאלה והיא סגרה את המייקאפ, מסיימת להסתיר את הסימונים של ליאם, "מתנה" היא אמרה והניחה לטים את המייקאפ בכף ידו, "ואת האמת שיצא לנו לדבר על זה כבר" היא הוסיפה בחיוך, "ועל מה דיברתם?" הוא שאל בסקרנות, מחייך אליה כתודה ואוחז בחוזקה במייקאפ, מוציא עליו את עצביו, "על משפחה וילדים ועל בית גדול יותר" היא מלמלה בחולמניות, "אז כבר דיברתם על חתונה?" הוא שאל והיא הנהנה, "אני בת 21 וראיין בן 23, אנחנו עוד צעירים אז אני לא יודעת בדיוק מתי תתרחש החתונה" היא אמרה, בטוחה לחלוטין שהיא וראיין יתחתנו וטים הביט עליה, מרגיש איך שליבו עומד להפסיק לפעום אם היא עוד תמשיך לדבר על זה, "יפה" הוא אמר והלך ממנה, לוקח את הסינר שלו ושם אותו על מותניו, מכניס את המייקאפ לכיס הסינר לפני שהרים את הפוני שלו מעלה, תופס אותו עם סיכות.

"אתה תהיה השושבין שלנו, נכון? ראיין נורא ישמח" היא אמרה וטים חייך אליה והנהן קלות, "נדבר על זה כשתתחתנו" הוא אמר והיא הנהנה בחיוך, "עכשיו הגיע הזמן לחזור למציאות ולעבוד" קריסטין אמרה בצחקוק לפני שיצאה מחוץ לחדר המנוחה וטים נשך את שפתו התחתונה לפני שהתיישב על אחד מהכיסאות שבחדר, בוכה לעצמו בשקט לכמה רגעים לפני שהוא נשם עמוק וניגב את עיניו.

"זה עדיין לא נכון" הוא לחש לעצמו והתרומם לעמידה, משפשף את פניו, "זה עדיין לא קרה" הוא הוסיף, "אז תהיה חזק ותאמין שראיין עוד יהיה שלך" הוא אמר לעצמו, מנגב שוב את עיניו לפני שעצם אותן בחוזקה, נושם מספר פעמים ומרגיע את עצמו לפני שהוא יצא משם ועמד בצד ביחד עם עוד מלצרים מחוייכים, והוא חייך גם כן, ניגש ללקוחות שהיו צריכים את עזרתו מבלי שהם באמת ידעו שלמעשה הוא זה שצריך את העזרה האמיתית.