אהבה…

אז מה ? ככה זה ילך מעכשיו?
אתה תמשיך לשחק לי ברגשות כמו בלוח שחמט?
אתה תמשיך להגיד לי שאתה חבר שלי, למרות שאתה לא?
אני לא מבינה למה זה מגיע לי. למה דווקא אני נבחרתי לסבול בגללך.
אני לא מבינה למה עם כולן אתה מדבר ורק איתי לא. תסביר לי מה עשיתי, תסביר לי למה אתה מתנהג אליי ככה!
אז מה אם אני קצת שונה מהן, אז מה? אז זה אומר שאני לא בסדר? זה אומר שאי אפשר לדבר איתי?
אני רוצה לשמוע מה יש לך לומר. אבל אתה לא אומר כלום.
שותק.
אני רק רוצה לצרוח עליך שתפסיק. שתפסיק לשתוק. שתתחיל לדבר. שלשם שינוי תתנהג כמו גבר… אבל אתה לא רוצה להקשיב לי.
למה? למה אני עושה את זה לעצמי?
למה אני נותנת לך להשתלט עלי? ממתי נהפכתי לכזאת?
אני לא צריכה לבכות בגללך! אתה צריך לבכות בגללי. אתה זה שעשית את הכול הפוך! אתה זה שפגעת ושלא היה לך אכפת.
בנות בשבילך זה כמו ממחטות לאף. אתה משתמש וזורק ואחר כך כבר לא אכפת לך יותר.
אני לא מבינה איך הייתי כל כך מטומטמת… איך בכלל הצלחתי לאהוב אותך?
מה אהבתי בך?
את העיניים הירוקות שלך?
את השיער הבלונדיני שלך?
את השפתיים?
כן.. כן. זה מה שאהבתי בך. לא אהבתי את מי שאתה באמת, אהבתי את מי שראיתי. לא את מי שבפנים.
עשיתי טעות ענקית.
לאהוב אותך- זאת הייתה טעות.
אף פעם לא אהבת אותי, ואולי זה היה לטובתי.
פגעת בכל כך הרבה… עד כדי כך שאני חושבת שעוד לא נשאר לך במי לפגוע.
בי.
בי פגעת.
אמרת לי שאתה לא.
אמרת לי שאתה לא אוהב אותה, אבל אתה כן.
שיקרת לי.
שיקרת לי ובכל זאת המשכתי לאהוב אותך.
שיקרת לי ובכל זאת דיברתי איתך והייתי איתך וקיוויתי שיהיה לנו טוב!
וניצלת את זה, המשכת לפגוע בי.
ולמרות הכול, אני עדיין אהבתי אותך!
אבל עכשיו זה הסוף, אתה לא תפגע בי יותר.
אולי אתה לא תפגע בי יותר, אבל עמוק בלב אני אמשיך לאהוב אותך.