אהבה מחצי מבט – פרק 4

בס"ד

מהפרק הקודם:
"הוא התבונן בשכונה שלו ויכל לראות את האפלה והעצבות השוררת שם, הוא כעס הוא כעס כל כך שלא יכל לעזור למשפחתו, שאימו ואחותו צריכים להסתפק בפרוסת לחם קטנה ויבשה כדי להתקיים,
לפתע הוא הרגיש משב רוח קודר על עורפו ויד קרה נוגעת בכתפו הוא הסתובב והיה בהלם ממה שראה,
זה היה………."

פרק 4:

"את" קרא רן מבולבל, "רני" קראה נערה כבת גילו של רן וחיבקה אותו, לנערה היו עיניים כחולות, ושיער בלונדיני מתולתל ארוך, עורה היה בהיר והיא הייתה די גבוהה יחסית לגילה,
"אלינור מה את עושה כאן?" שאל רן בבהלה קלה ובבלבול רב,
"אתה לא שמח לראות אותי?" שאלה אלינור וחייכה חיוך קטן ומתוק,
"א.. א….כן ברור שכן" אמר רן לאחר שיצא מהבהלה שהיה שרוי בה,
"זה לא נראה כך וגם לא כל כך ברור" אמרה אלינור בעודה משפילה את מבטה,
"את נראת שונה" אמר רן בעודו מתבונן בהתפעלות באלינור שלבושה בשמלה מהודרת כחולה, ועל ראשה סרט לבן דק,
"רן א..אני יודעת שזה מוזר אחרי מה שקרא בינינו והכול אבל אני רוצה שתדע שאני עדיין אוהבת אותך"
אמרה אלינור והתאמצה לחייך חיוך קטן,
"וחזרת רק כדי להגיד לי את זה" אמר רן בעודו מנסה להבין את מטרת בואה של אלינור,
"חזרתי כי…. אני רוצה שנחזור" אמרה אלינור בהחלטיות לאחר שתיקה מעיקה,
"לחזור?" שאל רן מופתע מעט, "הבנתי, אתה כבר לא אוהב אותי" אמרה אלינור בקול שקט והתקדמה לכיוון היציאה מהחדר "חכי" קרא רן לעבר אלינור והיא הסתובבה, "אלי זה לא שאני לא אוהב אותך פשוט תני לי קצת זמן, אחרי מה שקרא אני…" אמר רן ולפני שהספיק להמשיך אלינור התנפלה עליו בנשיקה עוצמתית שהשאירה את רן עם פה פעור, "ידעתי, ידעתי שאתה עדיין אוהב אותי" קראה אלינור בשמחה "קח כמה זמן שאתה רוצה, אני אבוא גם מחר יש לי הפתעה בשבילך" אמרה אלינור, חבקה את רן חבוק אוהב וחם ויצאה מהדלת, "היום הזה פשוט לא נגמר, אני תשוש" מלמל רן לעצמו ונשכב על מיטתו בעייפות.

~הצד העשיר~
"אביה אני יודע שאת כועסת עליי ואני מצטער" אמר אילי בפעם המי יודע כמה
כשהוא יושב על כיסא עץ קטן שהיה מיועד למשרתים, "אין על מה לסלוח, קרה מה שקרה וזהו" אמרה אביה בקרירות, אילי קם מהכיסא ועבר לשבת ליד אביה והחזיק בידה "אביה את כמו אחותי והדבר האחרון שאני רוצה שיקרא לך משהו רע" אמר אילי בפנים עצובות ובלחש, ולפתע אביה חבקה אותו
חיבוק חם ואוהב, "אילי אני לא כועסת עליך, אני פשוט מבולבלת זה הכול, אני כבר גדולה ואני רוצה לנסות להסתדר בעצמי קצת, לבד, וכאב לי שגם אתה חושב כמו כולם שאני ילדה קטנה שצריכה שיטפלו בה" אמרה אביה והחזיקה בידיו של אילי, "אבי אני לא חושב שאת ילדה קטנה, רק דאגתי לך זה הכול"
אמר אילי וחיוך קטן עלה על פניו, ועל פניה של אביה, אביה נשכבה על ברכיו של אילי "לילה טוב" לחשה אביה בקול רגוע ושניהם נרדמו תוך דקות.

~הצד העני~
"אל תוותר רן אל תוותר" שמה רן קול שנשמע לו מאוד מוכר,
"מה? לא לוותר על מה? מי מדבר" צעק רן בחלל והופתע מאוד לגלות שהוא נמצא בחדר לבן,
ארוך שנראה רצת כמו מסדרון גדול ומוזר, רן המשיך לשמוע את הקול המוכר שממשיך ללחוש לו, "אל תוותר, אל תוותר", רן היה מבוהל מאוד וקרא "מי שם? מי מדבר איתי? איפה אני?" לפתע החדר
החשיך ורן יכל לראות אור קטן בקצה המסדרון, "אתה והיא תחוללו שינוי, שינוי שישנה את פני העיר הזאת, ואפילו העולם" קרא הקול המוכר בביטחון ורן הרגיש צורך עז להתקרב לעבר האור הלבן,
הוא ניסה לעצור את עצמו מלהתקרב אל האור הלבן, אך זה היה חזק ממנו והוא החל להתקדם לעבר האור הלבן, צעד ועוד צעד עד שהוא עמד מול דמות לא ברורה, אך ניתן היה להבחין שזוהי בת,
הדמות התקרבה אליו, והוא הרגיש את הלב שלו שהחל לפעום במהירות, וחום נעים מתפשט בכל גופו,
כאשר הדמות הייתה קרובה אליו מספיק היא יכל להבחין בה, הוא הרגיש שהוא מכיר אותה, אך לא זכר מי היא, הוא ניסה לגעת בלחייה אך זו נתגלתה כמשימה בלתי אפשרית, "מי את?" שאל רן את הנערה,
והיא חייכה חיוך רחב וחמוד, רן כמעט נמס ממבטה, "אביה" היא ענתה בחיוך "ולך?" היא שאלה,
"רן" ענה, לפתע רן הרגיש רוח קרירה ונעימה נושבת על פניו "בהצלחה" הוא שמע והתעורר
מקריאות אימו המודאגת………

המשך יבוא………