אהבות מלאות הפתעות| 1

פרק ראשון
נכנסתי לחדרי והתיישבתי במחשב. ראיתי את הפרסומות האלו שתמיד יש כשנכנסים לאינטרנט, פרסומות שמושכות את העין, בצבעים בוהקים. וכמובן שפרסומת כזאת משכה את עיני. ״ כנס, מלא את פרטיך, ואולי תזכה בלשיר שיר בסטודיו של ג׳יימס נייט!, יחד עם ג׳יימס עצמו!!!״ אוח, ג׳יימס נייט, כוכב הרוק של הנוער כל הבנות ממש מתות עליו, חוץ ממני. נכנסתי למודעה לא מתוך עניין אלא כדי לשמור אותה לחברתי דיימי, היא מעריצה מאוד גדולה שלו, לעומתי, אף פעם לא שמעתי שיר שלו, אבל אני גם לא מעוניינת בכך, כל המפורסמים שווייצרים מגעילים שחושבים רק על עצמם. אני חייבת להודות, הוא נאה במראו, אבל זהו בטח רק פוטושופ.
למחרת בבוקר, נכנסתי לכיתתי, ונגשתי אל דיימי אשר רבה בפעם נוספת עם בן דודה בראיין, הלומד איתנו באותה כיתה. ״תזכירי לי למה בחרנו ללמוד ביולוגיה דווקא עם בראיין?״ שאלה אותי לאחר ששמה לב אלי וסיימה לריב עם בראיין. ״בחרנו ללמוד ביולוגיה, ובראיין החליט שגם הוא רוצה ללמוד ביולוגיה באותו היום!״ הזכרתי לה. ״אה, נכון…״ אמרה ודפקה בידה השמאלית על מצחה. ״שכחנית שכמותך״ צחקקתי, ואז נזכרתי בפרסומת שראיתי אמש. ״ דרך אגב, ראיתי פרסומת שכתוב בה שאם תמלאי את הפרטים שלך תוכלי לשיר עם ג׳יימס נייט.״ אמרתי.
״אני מקווה בשבילך ששמרת אותה!״ איימה עלי. ״מה את חושבת? בטח ששמרתי״ אמרתי בקול מעט מתחכם. ״תודה!!!״ אמרה וקפצה עלי לחיבוק. ״אין… בעד… מה…״ אמרתי מעט נחנקת מהחיבוק שלה. ״ אני… נחנקת…״ אמרתי לה באותו הקול. ״מצטערת״ אמרה ושחררה אותי מהחיבוק שלה. ״תודה״ אמרתי ושפשפתי את גרוני. ״טוב, היום אני באה אלייך, ואנחנו רושמות אותי לתחרות עם ג׳יימס נייט המושלם!״ אמרה. ״אני לא מבינה מה יכול להיות מושלם בשוויצר מגעיל!״ אמרתי ועשיתי פרצוף נגעל.
״ את לא יכולה לשפוט את כל הכוכבים רק בגלל אבא שלך. לא כולם כאלו!״ אמרה. ״אולי לא ואולי כן מי יודע!״ אמרתי מעט בכעס אני לא אוהבת כשמזכירים את אבא שלי, או את מה שהוא עשה לי, ולאימא שלי. הצלצול נשמע והתיישבנו במקומותינו מר ברגים הזקן נכנס והתחיל להרצות לנו על הצפרדעים, אני לא הקשבתי לו משום שהייתי עסוקה בשליחת מסרים טלפוניים לדיימי. ״בא לך לבוא היום למשחק של אח שלי? הוא דלוק עלייך והתחנן אלי שעה כדי שאני אביא אותך.״ שלחה לי דיימי. ״לא יודעת.. אולי ״ שלחתי לה. ״נו בואי יהיה כיף נסתכל על הבנים שמשחקים״ היא שלחה לי. ״טוב או…״ התחלתי לכתוב אבל מר ברגים נעמד מעלי ״גברת ג׳ייקובס, תני לי את הטלפון שלך, תקבלי אותן בסוף השיעור״ אמר והסתכל על הטלפון שלי על מנת לבדוק עם מי אני מתכתבת. ״ גם את גברת פלין״ אמר מר ברגים ופנה לכיוון דיימי ״אבל…״ דיימי התווכחה, אך מר ברגים הסתכל עליה במבט מאיים ״טוב..״ ויתרה, ונתנה לו את הטלפון שלה.
השיעור הסתיים, ומר ברגים החזיר לנו את הטלפונים ״ושאני לא אראה יותר התכתבויות בכיתה״ נזף בנו. ״אז… את רוצה לבוא לאימון של אח שלי?״ שאלה, ״לא… עדיף שתבואי אלי ונרשום אותך לדבר הזה עם ג׳יימס נייט.״ אמרתי. ״כן!״ אמרה ודילגה בעליזות מן הכיתה לכיוון שער היציאה. ״נו בואי כבר!!!״ הפצירה בי.
רצתי לכיוונה, ״כל כך הרבה זמן לוקח לך לרוץ מהכיתה לשער?״ נזפה בי. ״כן, בואי, נלך.״ אמרתי לה והלכנו לכיוון ביתי. כעבור כעשר דקות הגענו לביתי, בית שאמי בנתה משום שהיא אדריכלית. הבית גבוה ומרווח צבוע בצבע צהבהב, ועם חלונות ועליהם וילונות בצבעי תכלת וטורקיז, אותם אני בחרתי. נכנסנו פנימה ״ אני בבית!״ זרקתי לעבר אמי העמדה במטבחון ובישלה ארוחת צהריים. ״דיימי פה!״ הוספתי. ״היי דיימונה, היי ג׳ניפר.״ זרקה לעברינו. ״גברת ג׳ייקובס, אנא קראי לי דיימי.״ ביקשה דיימי. ״רק אם תקראי לי הילי״ אמרה אמי.
״מוסכם.״ סיכמה דיימי.
עלינו לחדרי והתיישבנו מול המחשב, פתחתי את הכתובת, וקראנו על מה צריך לענות, ״אוי לא!״ אמרה דיימי.
״מה קרה?״ שאלתי בחשש.
״צריך להוסיף קובץ ובו אני שרה! אני לא יודעת לשיר!״ התלוננה, ״אבל…״ הוסיפה והסתכלה עלי במבט ערמומי, הבנתי למה היא גוררת, אני הלכתי בשנה שעברה לחוג פיתוח קול. ״לא, דיימי!״ אמרתי.
״אבל״ אמרה והסתכלה עלי בעיניים עצובות, ״אם תשירי איתו את תכירי לי אותו ותגשימי לי חלום!״
לפתע צלצל הטלפון של דיימי, היא יצאה מחדרי ולאחר כמה דקות חזרה והודיעה ״אמא שלי אמרה שצריך לנסוע לסבתא, אז אני הולכת, נדבר מחר על זה, אבל תחשבי בבקשה!״ אמרה ויצאה מחדרי. אני הלכתי לישון. נשכבתי במיטתי וחשבתי על בקשתה של דיימי עד שנרדמתי.