'אהובה שלי את לי האושר שחיפשתי בחיי' פרק 8

מנקודת מבט ענבר
שבוע עבר מאז שאמרתי לאושר שאני אוהבת אותו…במקום להגיד משהו הוא מלמל שהוא מצטער ויצא מהבית,שום דבר לא השתנה כמעט,אני מנסה להיות רחוקה ממנו כמה שאפשר אני פשוט לא מאמינה שאני אוהבת את הבנאדם הכי פחדן בעולם.
"בוקר טוב" אושר מלמל שנכנסתי למטבח,
לקחתי מים ויצאתי לסלון,אני לא יכולה להסתכל לו על העיניים.
"מה הקטע?" שאל בעצבים ונעמד מולי
"איזה קטע?" עשיתי את עצמי ראש קטן
"קשה לך לענות?" שאל
"תשמע אין לי כוח עכשיו" אמרתי
"זה בגלל מה שקרה?" שאל
"מה שהיה היה,אני שמה את העבר מאחוריי" אמר
"ועוד משהו,אל תחמיא לעצמך יותר מדיי כבר עברתי הלאה אתה לא מעניין אותי יותר" אמרתי,בולשיט!
"באמת?" שאל בהתחכמות והתקרב אליי,
"קשה לשכוח אותי" אמר
"אתה מחמיא לעצמך יותר מדיי,תזהר הנפילה כואבת" אמרתי והלכתי לחדר.
אחריי שעה בערך הייתה דפיקה בדלת וקמתי לפתוח,אושר הלך כרגיל.
"היי" אלי אמרה בחיוך
"מה את עושה פה?" שאלתי
"התגעגעתי" אמרה וחיבקה אותי,חיבוק שהייתי צריכה הרבה בשבועיים האחרונים.
"אני ממש שמחה שאת פה" אמרתי
"זה לא נראה ככה" אמרה והסתכלה עליי במבט מודאג
"מה קרה?" שאלה,
"א..ני.." ניסיתי לדבר אבל במקום זה פרצתי בבכי,זה כל מה שרציתי לעשות בזמן האחרון.
"ברבור מה קרה?תספרי לי" אמרה
"אני התאהבתי בבנאדם הלא נכון את מבינה?פעם ראשונה שבאמת אני אוהבת מישהו זה סתם אדיוט" אמרתי בבכי
"דיי,ברבור את חייבת להיות חזקה ולא לבכות בגלל אף אחד זה מה שאת לימדת אותי זוכרת?אמרת לי שאסור להישבר ולהראות חולשה" אמרה וחיבקה אותי
"יש לי רעיון,היום בערב אנחנו יוצאות ככה תוכלי לשכוח ממנו" הוסיפה בחיוך,
"לא בא לי לצאת" מלמלתי וניגבתי את הדמעות מלחיי
"שלא יהיה בא לך,אנחנו יוצאות היום תאמיני לי שזה יעשה לך טוב" אמרה
"את צודקת,מה כבר יקרה אם אני יצא קצת" אמרתי בחיוך קטן
"זאת ענבר שאני אוהבת" חייכה.
בערב לבשתי שורט ג'ינס וחולצה שחורה נופלת,נעלתי עקבים שחורות והתאפרתי קצת
"ככה אני אוהבת לראות אותך" אלי אמרה שיצאתי מהחדר
"בואי נצא" אמרה בחיוך,חייכתי ונעלתי את הדלת אחריי.
אחרי רבע שעה של נסיעה הגענו לאיזה מועדון בעיר,
"נו בואי" אלי אמרה ומשכה אותי לבפנים.
"מה בשבילכן?" הברמן שאל אחריי שהתיישבנו
"משהו חזק" אלי חייכה,
"תשתחררי" אמרה.
אלי הלכה לרקוד קצת ואני נשארתי לשבת,אין לי מצב רוח לבילויים ומסיבות.
"היי" מישהו התיישב לידי
"אני מתן" חייך
"ענבר" אמרתי וחייכתי חיוך קטן,
דיברנו קצת ואז ראיתי את אושר נכנס לשם עם מישהי,ניסיתי לא להסתכל עליו מה שלא ממש הצליח.
"רוצה לרקוד?" מתן שאל אותי בחיוך
"למה לא" חייכתי ונתתי לו להוביל אותי לרחבת הריקודים.
המוזיקה הרועשת שהתנגנה הפכה למוזיקה שקטה,
מתן חייך חיוך נבוך והתקרב אליי באיטיות,הוא ההפך הגמור מאושר הוא כל מה שאני אוהבת במישהו אבל בכל זאת הוא לא יצא לי מהראש.
חזרנו הבייתה בערך ב1:30 בלילה ונשכבתי על הספה בעייפות,
"איך היה?" אלי שאלה
"היה נחמד,מזל שבאת למה הייתי מוצאת את עצמי יושבת וגומרת קופסאות גלידה מול הטלויזיה" מלמלתי בחיוך,
"איך זה שהיה איתך?" שאלה
"מתן?הוא חמוד" אמרתי ועברתי ממצב שכיבה לישיבה,מורידה את הנעליים האלה שהרגו אותי.
"איפה אני ישנה?" שאלה בעייפות
"תשני בחדר שלי,אני ישן פה" אמרתי
"נראה לך?אני ישן פה אין לי בעייה" אמרה
"אבל לי יש,תשני בחדר שלי וזהו" אמרתי בחיוך
"את בטוחה?" שאלה וקמה מהספה
"כן" מלמלתי והלכתי להחליף את הבגדים לפיג'מה חמימה,
"לילה טוב" אמרתי
"לילה טוב" אלי אמרה בחיוך ועלתה לחדר.
אחרי כמה דקות שכמעט נרדמתי בהם שמעתי רעש והרגשתי משהו נוגע בי,זזתי במהירות והדלקתי את האור,אושר וזאת שהייתה איתו במועדון היו שם.
"תגיד אין לך חדר?" שאלתי בעצבים
"מה את רוצה?לא ידעתי שאת פה" אמר
"אז עכשיו אתה יודע,אז תעלה לחדר שלך" אמרתי,
"תירגעי,בכל מקרה אין לי מה לעשות פה" אמר בעוקצנות ועלה עם החברה הזאת שלו לחדר.
מפגר…