אהובי מהצבא – חלק א'

אמרתי לאמא ביי נתתי נשיקה וחיבוק וברגע שיצאתי ולא יכלה לשמוע אותי יותר או לראות בכלל , התקשרתי למישל ליידע אותה בתוכניותיי .
"הייי מיש מה קורה?" שאלתי אותה ובכלל לא חיכיתי לתשובה "תקשיבי משהו דחוף !!" היא נהייתה לחוצה "מה מה מה קרה ??" הבנתי לפי השאלה והקול המבוהל , "הממ אני הולכת לישון אצל אלכס היום………..ואמרתי קצת לאמא שאני יושנת אצלך כי..כי את מכירה אותה , היא בחיים לא תסכים לי וזה …" היה שקט של כמה שניות ואז היא התחילה לצרוח עליי ולהטיף לי , כן אני לגמריי מעדיפה את ההטפות והצעקות שלה מאשר של אמא תיהיו בטוחים .
"מההההההה ? תגידי את נורמאלית ?? אתם תעשו את זה יעני ? תזהרי ממני דניאלה אני ירביץ לךך ! אוף רגע , תזהרי שהוא לא ינסה לשלוח ידיים !!" חייכתי חיוך מוזר ותוך כדי עברתי ליד אנשים ברחוב , בדרך לתחנת אוטובוס שיגיע אוטובוס ויקח אותי לביתו "כן מיש אל תדאגי , אנחנו לא נעשה שום דבר את מכירה אותי ואם נעשה אני מבטיחה לקחת כדורים וכל מיני אמצעי מניעה ! ואת לא מבינה איזה חמוד ! פעם שעברה שניפגשנו , לפני שהוא הלך לבסיס אז הוא נתן לי מפתח לבית שלו ואמר שאני יכולה לבוא מתי שבא לי , והתקשרתי אליו לפני שיצאתי אז אנחנו נגיע בערך באותו זמן לבית שלו , אוף את לא מבינה כמה התגעגעתי אליו , אני יכולה להישבע לך שהשתגעתי כל החודש הזה , מסכן שלי הוא בטח ממש סובל שמה , את יודעת אפילו טוסטר אסור להחזיק בחדר ? כאילו מה הוא יאכל את החולדות שבטח מסתובבות שמה בלילה ?? איזה בהמות אוף" ככל שדיברתי יותר , היה לי יותר קשה ללכת , כל האנרגיות שלי מתבזבזות על הדיבור במקום הליכה ואז אני אגיע מאוחר והוא יחכה לי מול הדלת …מסכן "יההה איזה חמוד שהוא נתן לך מפתח !! לא ידעתי שהתקדמתם עד כדי כך…את כבר לא מספרת לי דברים דני….ואיזה רוע לב מה הבעיה שלהם שיאכל טוסטים כאילו… מה נראה להם בכלל".
מזלי שבזמן שדיברה הצלחתי להתקדם כל כך שהגעתי לתחנת אוטובוס , לא שהתחנה הייתה כזאת רחוקה אבל כשאת מדברת כל כך המון קשה להתקדם במהירות … בכל מקרה דיברנו המון אז אני פשוט אתקדם לסוף "טוב תודה מיש , ואל תשכחי אם אמא שלי מתקשרת , או שאני יושנת או מתקלחת !" היא נאנחה מרוב שאמרתי את זה כל כך הרבה פעמים כנראה "כן דניאלה אל תדאגי, הגעת כבר לבית שלו ?" שאלה בדאגה ,הסתכלתי מסביבי מאוכזבת ועניתי לה בקול עצוב "לא אני עדיין באוטובוס…השני ! אבל עדיין באוטובוס …" אני לא מבינה למה האוטובוס הזה מתקדם כל כך לאט מה נסגר אוף , אני רוצה לראות את חבר שלי !! "אוי …טוב יש לך עוד הרבה עד שאת צריכה לרדת?" הסתכלתי שוב מסביבי וניסיתי לקלוט שמות של רחובות אך מצאתי רק מספרים , אז ניסיתי להיזכר באזורים בערך , למרות שלא נסעתי כל כך הרבה פעמים באוטובוס הזה כדי לזכור משהו "אולי רבע שעה לא יודעת , אני עדיין לא מכירה את המסלול של האוטובוס הזה.." הסתכלתי על השעה , ועדיין היה לי איזה 20 דקות לפני שהוא מגיע "אווו איזה באאסה , טוב אני חייבת לנתק כי אמא כועסת שאני מדברת הרבה פלאפון ולא עוזרת לה לסדר…אני אדבר איתך כבר מחר וספרי לי איך היה ! ובקשר לאמא אל תדאגי אני אחפה עלייך !!" חייכתי וחשבתי לעצמי מזל שיש לי חברה כמו מישל , ממש מזל , מה הייתי עושה בלעדיה … לא רק בגלל מה שהיא עושה בשבילי עכשיו , בגלל כל הפעמים שהייתי במצב קשה עם אמא והיא הייתה מרימה עליי יד אז מישל הייתה תמיד שם בשבילי , אוזן קשבת או בית חם שהיה שמח לארח אותי – לא שניצלתי את זה ..לא נעים אבל עדיין – "טוב תודה מיש , לאביו ואני אספר לך הכל בפרטי פרטים אל תדאגי !!" וניתקתי .
בסיום השיחה הפלאפון הראה לי שדיברנו שעתיים ושלושים ושבע שניות , כן אפשר להגיד שאנחנו די קרובות…שמתי אוזניות ושמעתי מוזיקה ,והתחלתי לזפזפ בין התמונות שהיו לי של אלכס , הוא לא נראה כזה טוב בתמונות כמו במציאות …איזה מעצבן זה אוף .
כשסוף סוף האוטובוס הגיע לתחנה שלי , ירדתי במהירות והלכתי לחנות הכי קרובה לבית שלו וקניתי לנו 4 קופסאות של גלידת בן וג'רי – אני ממש אוהבת גלידה – והתחלתי להתקדם לכיוון ביתו , חמש דקות עברו וכבר הגעתי , פתחתי את הדלת והכל היה חשוך – שמונה בערב , וברגע שדרכתי על ריצפת ביתו ראיתי ברק דרך החלון שבסלון ואחרי שנייה גם שמעתי אותו – איזה מזל שהגעתי לפני שהתחיל הגשם חשבתי לעצמי אבל מסכן אלכס שלי , סגרתי את הדלת במהירות לחצתי על המתג שאמור להדליק אור והבית הואר כולו, הכנסתי את הגלידות לפריזר והדלקתי את המזגן על חימום .
נכנסתי לחדר השינה ,התיישבתי על המיטה הלא גדולה מדי ולא קטנה מדי שלו והדלקתי את הטלוויזיה , לא היה דבר מעניין אבל התנחמתי בקח שאני לא הולכת לסבול את זה עוד הרבה זמן כי אלכס אמור להגיע ממש עוד רגע .
עברה חצי שעה נוראית ומלאה בשעמום טוטאלי ומיליון ואחת פעמים שעברתי על אותם ערוצים בתקווה שיהיה סוף סוף משהו מעניין או שאלכס יגיע , אבל דבר מהשניים לא קרה .
חייגתי לאלכס , וזה אפילו לא עשה ביפ , סתם איזה פוסטמה ענתה לי והעבירה אותי לתא הקולי וזה מה שקרה כל פעם שניסיתי להתקשר אליו .
אולי קרה לו משהו ? אולי האריכו לו את הימים שוב פעם ? אבל לא יכול להיות !! דיברתי איתו בדיוק לפני שעתיים !! הוא היה מעדכן אותי …
וכך עברה לה שעה
ועוד שעה
ולאחר שלוש שעות של המתנה , שמעתי את דלת הכניסה נטרקת וצעדים מתקדמים .
הוא הגיע .
נכנס לחדר השינה , הסתכל עליי , וחייך .
אך כעסתי מדי , הסבלנות שלי הייתה יותר מדי מקולקלת כבר , כאילו 3 שעות זה לא קצת.
אז הוא חייך , ואני המשכתי להסתכל על הטלוויזיה כאילו בכלל לא נמצא שם, אך בתוך תוכי מתתי שיעשה כבר משהו כל כך גדול שידובב אותי ואני אתן לו יחס , שיתן הסבר ולא יחייך לי סתם , כי אני מחכה גם כל החודש בנוסף ל3 שעות האלה שישבתי אצלו בבית , כי הוא לא היה אמור להיות חודש שלם בבסיס , הוא קיבל עונשים מהשופט כי נהנה לעצמו עם הטוסטים שלו והמפקד גילה את זה. הייתי סבלנית מספיק .
הוא ראה שאינני מגיבה לכך שהגיע ושאל בקול רם יחסית "מה לא מגיע לי נשיקה או חיבוק?" לא , כרגע לא , זה מה שרציתי להגיד , ממש לא כי גרמת לי לחכות כל הרבה ! אבל מבחוץ אפילו לא הזזתי עפעף , ראשי היה מכוון לטלוויזיה הלא מעניינת אך כל חושיי דרוכים ורגישים לכל פרט ופרט אצלו , "תותי את לא מדברת איתי ?" תותי הוא קורא לי , מנסה להתחנף . הסבר.הסבר.הסבר.
ראה שגם לזה אינני מגיבה , נאנח והתחיל להתקדם למיטה עליה ישבתי , התיישב על חלק קטן מהמיטה, ממש בצד, וליטף את הלחי שלי , אך פני עדיין על הטלוויזיה , למרות שליבי התחיל לפעום במלוא עוצמתו והורא לי להפסיק להיות כזאת עקשנית ולנסות להבין אותו קצת . אך השכל-הנורא מצומם שלי- הורא לי אחרת ולו הקשבתי .ממש בקושי אבל .
"אולי תתייחסי אליי? מה את עד כדי כועסת? אני לא מבין למה בכלל ….דברי איתי" כאן המוח והרגש כבר התחילו לפעול נגדו , הרגש היה כעס עצום שהוא לא מבין למה אני כועסת !!! למה אני עוד יכולה לכעוס ??? אמרת שתבוא ב8 ואתה מגיע ב11 ? בוא נחשוב באמת למה !!!! הוא בטח כבר רגיל שכל סוף שבועיים הוא מתקשר אליי כדי להגיד לי שדוחים לו את החופש לעוד שבועיים, ועוד שבועיים ועוד שבועיים ואני תמיד כזאת מבינה ולא כועסת בכלל,אז עכשיו 3 שעות זה כלום למה שאני אכעס באמת .
עיניי לא זזו מהטלוויזיה , האדישות המשיכה אך הכעס התחיל להתהמהם כשראיתי שכל גופו עבר מעליי לצד השני של המיטה , ואז נזכר גם להוריד נעליים ….גיכחתי ביני להין עצמי , כשנעליו נחו על הריצפה בבום הסתובב אליי וחיבק אותי וכל זה קורה בזמן שאני ממשיכה להסתכל על הטלוויזיה כמו איזה זומבי וגבי אליו .
לאחר דקה או שניים של עימות עצמי , סובבתי את כל גופי אליו, שפנינו יהיו אחת מול השנייה ונוכל לדבר ולעשות עוד דברים כמו שצריך .
בהתחלה קצת נבהלתי מהקירבה הזו כי פנינו היו ממש ממש קורובות אחת לשנייה ואני כבר לא רגילה לזה , למרות שכל החודש דמיינתי את הרגע הזה מיליון ואחת פעמים בראשי , זה לא אותו דבר…
הסתכלתי לתוך עינייו וליבי התחיל לרקוד לו ריקוד מאוד שמח שם בפנים ,התרחקתי במקצת כי ידעתי שהקרבה רק תקרב את העיניינים האחרים ולא את השיחות שלנו , יד אחת שלי נחה על ידו ששם על מותניי כדי לחבק אותי וידי השנייה עלתה על סנטרו ולאט לאט התקדמה לכיוון שפתיו ,הסתכלתי על השפתיים באותו רגע …על השפתיים הבשרניות שלו שנראו מאוד מזמינות באותו רגע אך איפקתי את עצמי עוד קצת "חיכיתי לך" אמרתי קול מאוד חלש וניתקתי את עיניי משפתיו והסתכלתי היישר לתוך עינייו , חיכיתי לתשובה משכנעת לאיחור הנוראי שלו "אני יודע …:" ידי שהייתי על שלו , נהייתה פתאום בתוך שלו וליבי עשה עוד כמה קפיצות שמה בפנים .
"אני מצטער .. התחיל לרדת גשם ונתקעתי בתוך פקק ענק כי הייתה תאונה למישהו בדרך בגלל הגשם ובדיוק נגמרה לי הסוללה אז לא יכולתי להתקשר להודיע לך" זה לא תירוץ לפי דעתי …הוא היה יכול לבקש ממישהו אחר פלאפון ולהתקשר אליי , אבל הייתי עייפה מדי בשביל לכעוס עליו , התגעגעתי יותר מדי , עייפה בלהילחם בעצמי ובאהבה שלי אליו עם הכעס .
התחלתי שוב להתקרב אליו , יותר נכון ניסיתי אבל כבר לא הצלחתי, נהייתי כבדה כזאת פתאום, אך התוכניות שלי היו מובנות לו , ראשו התקרב לשלי ללא כל מאמץ עינייו נעצמו ושפתי נשקו לשלי בעדינות , נשיקה ממש קטנה, אפשר לקרוא לזה רפרוף שפתיים אפילו, הנשיקה הפיצית הזאת לא סיפקה אותי כלל לאחר כל החודש השלם שלא ראיתי אותו, וראיתי שראשו מתחיל להתרחק ממני בעיניים עצומות , אך לפני שהספיק משכתי אותו אליי בעדינות ונשקתי את שפתיו, תחילה בעדינות , נשיקה ארוכה יותר הפעם, וכשלא יכולתי לנשום יותר שחררתי ולחשתי לו בשקט בשקט "התגעגעתי אלייך" ליבי פעם במהירות רבה מדי בגלל הגילוי הקטן שלי "גם אני , מאוד" בתוך שניות גופו היה מעל שלי, שפתיו על שלי , וידיו התעסקו בכפתוריי חולצתי , לאט לאט הפשיט את גופי העליון והתחיל לנשק בעדינות את כתפי ואז התקדם לחזהי אך לא התעכב שם זמן רב מדי, הידיים שלו עדיין היו עסוקות, והפעם בהורדת מכנסיי , ושפתיו עברו שוב פעם לשפתיי , ליבי פירפר נון סטופ ובטני רעדה מבפנים מרוב דגדוגים של התרגשות , זה סוף סוף קורא ואני בכלל לא שמה לב לקצב ולאן זה בכלל מתקדם.
כשסוף סוף הוריד את מכנסיי הגיע תורו להתפשט והתחלתי לעשות את העבודה אך כנראה הייתי איטית מדי בשבילו ועזר לי קצת , קודים הוריד את חולצת המדים שלו ואני ניסיתי לפתוח את חגורת מכנסיו , הוא כבר הספיק להוריד גם את החולצת מדים וגם את הגופייה שהייתה לו מתחת , וכך נשאר ללא כל חלק בגד בחלק העליון ,לא התלהבתי יותר מדי , כבר ראיתי אותו מלא פעמים בלי חולצה אך היה נראה שטיפח לעצמו עוד כמה קוביות בחודש שלא התראינו , הורדתי את החגורה ופתחתי את כפתור המכנס…והריץ' רץ'.. ואז מכנסיו ירדו עד לברכיים ונזכר ,"שיט" הושיט יד לחולצת המדים והוציא שקית קטנה ומרובעת מאחד הכיסים פתח את השקית והתחיל להתעסק עם האזור שלו למטה , ואחרי שנייה הסתכל עליי,נישק את שפתיי בפראות , ידיו פתחו את רגליי בעדינות ,הזיז את התחתון שלי הצידה כדי שלא יפריע לחברו החבוש להיכנס לארמון שלי, ותוך שניות כבר היה בתוכי .