אוהבת אותך, וגם אותך – פרק 8

"הוא גילה לי שג'סטין בגד בך! הוא התנשק עם ג'סמין!!!" צעק צ'אז מתרגש ומתנשף, הוא כל כך אוהב את סלנה שהוא מוכן לדרוך על החבר שלו, ג'סטין, עד הסוף.
שלושתנו (אני, ג'סטין וסלנה) קפאנו במקומנו.
"אתה… אתה… אתה…" מלמלה סלנה לעבר ג'סטין, "גמרנו." אמרה לבסוף והתרחקה מהמקום.
ג'סטין המסכן פשוט נקרע באותו הרגע, "אני אדבר איתה…" אמרתי לו.
"לא!" צעק עליי ג'סטין, "עשית מספיק!" המשיך ואז פנה אל צ'אז.
"ואתה… אני בחיים לא אסלח לך! לעולם לא!" אמר לו ג'סטין בכעס.
ורץ משם.
לא ידעתי מה לעשות.
ג'סטין, או סלנה.
בסוף בחרתי בסלנה, נמאס לי מג'סטין, לגמרי נמאס.
הלכתי אחריה, היא עצרה בפינת הקניון, היכן שיש את החנויות בשיפוצים.
"סלנה…" אמרתי לה בשקט, "מה?" היא שאלה.
"בקשר לנשיקה… זה היה ממזמן… לפני שנה וחצי… כשהוא היה בן 16… הוא כל כך התחרט על זה…" אמרתי לה את האמת… אבל החלטתי להוסיף שקר קטן: "אני אשמה, פשוט תפסתי לו את הלחיים ונישקתי אותו." שיקרתי.
"את לא צריכה לשקר לי ולהאשים את עצמך…" אמרה לי סלנה, "אני יודעת שאת לא אשמה ולא משנה כמה תנסי להוכיח לי." המשיכה.
"אני כן אשמה, הוא התנגד לזה בתוקף… זו אני… רק אשמתי…" אמרתי, עדיין מנסה לשקר.
סלנה הנידה את ראשה לשלילה, "האמת, שאני בכלל לא כועסת עלייך." אמרה.
"מה?…" שאלתי בשקט, "ואני לא כועסת גם על כריס וצ'אז, ההפך – אני מודה לכם." אמרה סלנה והיה קשה לי להאמין – היא… מודה לנו?
"מה עשינו שצריך להודות?" שאלתי.
"נתתם לי סיבה מוצדקת להיפרד ממנו… זה היה קשה לי אילו הייתי צריכה ללא שום סיבה פשוט לומר לו: 'אני רואה שזה לא הולך בנינו, בוא נפסיק את מערכת היחסים ונשאר חברים טובים.', זה היה פוגע בו הרבה יותר." הסבירה.
"אבל עכשיו הוא כועס גם על צ'אז ועליי… הוא בחיים לא יסלח לנו." אמרתי לה.
"אני… אני אדבר איתו." אמרה סלנה והוציאה את הפלאפון שלה על מנת לבדוק מה השעה.
הסתובבנו שתינו בקניון, וחיפשנו את ג'סטין, בדרך פגשנו את צ'אז והוא הסכים לעזור בחיפושים.
הסתובבנו בכל הקניון, נכנסנו לכל חנות, בדקנו בכל מזנון, עד שהגענו אל המקום שאליו לא יכולנו להיכנס – שירותי הבנים.
שתינו הסתכלנו על צ'אז.
"טוב…" מלמל צ'אז ונכנס, כנראה שג'סטין הסתגר באחד התאים ופרק את כל העצב שלו.
"יש לי תחושה שג'סטין לעולם לא יבקר בקניון הזה שוב…" מלמלתי.
"אכן כך…" מלמלה סלנה.
לאחר כמה דקות ג'סטין יצא משם יחד עם צ'אז, הם יצאו רחוקים זה מזה, הבנתי שג'סטין עדיין לא סולח לו.
"ג'סי… בוא רגע מאמי, אני רוצה לדבר איתך…" אמרה לו סלנה והורתה לו לבוא אחריה.
צ'אז רצה לבוא אחריהם אך תפסתי בידו, "זה אישי ביניהם!" אמרתי לצ'אז.
חיכינו, לאחר כחצי שעה של שעמום בלתי נתפס, ג'סטין וסלנה חזרו אל המקום בו חיכינו.
אני לא בטוחה מה היא אמרה לו שם, אבל הוא התנצל בפני צ'אז.
בפניי הוא לא התנצל, הוא נראה עצוב, אחרי שצ'אז סלח לו, ג'סטין אמר שהוא לא מרגיש טוב ושהוא חוזר הביתה, הוא הלך.
כשראינו שג'סטין כבר רחוק, סלנה אמרה לי: "ניסיתי לשכנע אותו שיתנצל בפנייך אבל הוא סרב, שאלתי אותו אם הוא באמת מעוניין להפסיק את הקשר איתך והוא אמר לי ש…".
"שמה?" שאלתי תוהה.
"הוא אמר לי שהוא מתגעגע אלייך אבל הוא בטוח שעכשיו את שונאת אותו.
אמרתי לו שהוא טועה, אבל הוא לא מקשיב לי, אני מניחה שהוא רוצה לשמוע את זה ממך… הוא בודד עכשיו, והוא זקוק לך, ג'סמין." ענתה לי סלנה מתחננת.
"טוב…" מלמלתי בעודי חושבת: "הוא עדיין לא רחוק – זה עכשיו או לעולם לא! אני לעולם לא אגיד לעולם לא!".
"ג'סטין!!!" קראתי לעברו בעודי רצה אליו.
הוא המשיך ללכת כאילו לא שמע אותי, אני יודעת שהוא שמע.
"ג'סטין!!! חרש!!! ג'סטין!!!" המשכתי לקרוא ורצתי מהר יותר.
הוא סובב את ראשו, ולא הוציא מילה.
עמדתי מנשפת, כשני מטרים ממנו, "למה… אתה… לא… עונה…?…" שאלתי.
סוף כל סוף הוא עמד מולי ולא ניסה להתחמק, "איבדתי הכל…" הוא אמר כאשר דמעה אחת מעיניו זולגת היישר אל הרצפה.