אויבים בדם-פרק 16
סורן חיבק את נארה,קרוב אל ליבו.
זרימת הדם האיצה בתוך עורקיו.
כשדמעות זולגות מעיניה.
הלב שלו דפק מהר.עם כל דימעה שזלגה מעיניה.
הוא לקח נשימות עמוקות,מלטף את ראשה.נישבע לשמור על חייה.
גם אם יצטרך למות.
"אל תיבכי.."הוא מחה את הדמעות מעיניה,מביט בה במבט מיוסר.
הוא הרגיש כאב אדיר בפנים.
מערבולת ריגשית עצומה,כשבעיניים שלו גם דומעות.
נלחם בדמעות.
הוא התאפק באומץ שלא לבכות ועשה כל שביכולתו לעצור את הדמעות,מלפרוץ מעיניו.
היו אלו רגעי אושר קטנטנים מהולים בהמון כאב.
אהבה כואבת.מייסרת,עצובה.
מספר רגעים מאוחר יותר הם ישבו ודיברו.
"אני יודע שמה שעשיתי הוא נתעב ונורא,ונכון,מגיע לי למות."הוא אמר.
הוא לא יכול היה לספר לה כי לא הוא רצח את אביה.הוא חשב כי הייתה זו הזיה.
שכן, עובדה זו הייתה כמו חרב מעיקה שתלויה מעל הלב ודוקרת אותו מידי פעם.
הוא מדמם בקירבו.זה כואב מאוד.סורן חש כי הוא נידון לסבל אינסופי.והוא יסבול למענה.
"אני מסרבת לסלוח לך,אבל משהו בי אומר לי להרפות.."היא הביטה בפניו,כשהוא תופס בכף ידה,שנאחזת אט אט בכף ידו ולא עוזבת.
"אני לא מבקש ממך לסלוח לי.."הוא אמר,משפיל מבט.."את רוצה להרוג אותי,פשוט עשי זאת.
מגיע לי למות."
"אתה יודע..משהו בתוכי,אומר לי שאתה לא עשית את זה.."היא אמרה לו
,כשהוא מעביר אצבעו על שפתיה היפות.
"נארה,"הוא נאנח..
"כשאוהבים מישהו..בסוף סולחים לו."היא אמרה,"זה לא אתה,אלא הלב סולח."
"אל תסלחי לי.."הוא הביט בה..
"אתה כל כך שונה מכל הגברים שהכרתי בחיי.."היא אמרה לו.
"בזכות מה את אומרת את זה?"הוא שאל אותה..כשהיא מניחה ידה על לוח ליבו.
מרגישה בו הולם בחוזקה.
"בזכות מה שפה.."היא אמרה,"בלב."
סורן הביט בה בזוג עיניים עדינות.אוהבות כל כך..
הוא למד לראות את העולם דרך עיניה של נארה.
משהו בתוכו אומר לו שהוא ימות.
תגובות (0)