אויבים בדם-פרק 5

עוד מספר ימים עברו מאז.
הפצע של סורן הלך והחלים.
הוא כבר ירד מהמיטה.הכאב כבר נעלם.
אבל,הוא התחיל להבין שהוא מרגיש מעט מוזר בסביבתה.
הידיים מזיעות,הלב דופק בחוזקה.העיניים בורקות.אוליי הלהט הזה,האדרנלין.
הלהט שבוער בו להרוג אותה משתלט עליו חזק יותר מכל.הוא רוצח.זה צורך בסיסי אצלו.
היו רגעים שהוא לא ידע מה לומר לה.מה לעשות עם עצמו.
ברגעים שהיא נעצה בו מבטים,המבטים שלו היו נוקבים יותר.
כאילו המבטים שלה פוצעים אותו.צורבים אותו.
"אל תזוז!"היא שלפה מולו חרב חדה.
"be my guest',הוא אמר לעברה,שולף את החרב שלו.
הקרב בניהם החל מתלהט.
סורן לא ויתר.הוא היכה בה בחרבו,כשמעט דם ניתז ממנו.
"הרגת את אבא שלי!"היא קראה,"אני לא אוותר לך.."
"את פוחדת ממני..אין לך אומץ להרוג אותי."הוא התגרה בה.
"אני אעקור לך את הלב ללא רחמים!"היא קראה,פוצעת אותו.
כשהוא ניראה לה פגיע מעט.
מצמידה אותו ודוחקת אותו הצידה כשהוא ללא הרף,מצמיד אותה אל הקיר.
"הרוג אותי,אם אתה מעז.."היא התחצפה אליו.
נארה חשה בנשמותיו על צווארה.
כשלפתע,המבט בעיניו הפך,רך יותר.
משהו קרה שם באותו רגע..
הוא הצמיד אותה חזק אל הקיר בזרועותיו החסונות.זןג ידיים חזקות כל כך..
עוד רגע..עוד שבריר שניה,הורג אותה.
והלב,הולם..חזק.
ללא הרף לפיתת ההרג הזו הפכה לנשיקה לוהטת.
סוחפת.שניהם נסחפו עם הרגע הזה.נשיקה נועזת.סוחפת חושים.שורפת את הנשמה.
מאותם רגעים שאתה פשוט לא חושב על כלום.
כשהנשימה כמעט נגמרת.
כאב אדיר ולחץ בחזה.
"אני לא יודע מה נכנס בי.."התעשת סורן לפתע,מסדיר נשימות.
הדם זרם והאיץ בעורקיו מרוב מאמץ.
הוא נגע בשפתיו,המום.
"אסור שזה יקרה.."אמרה נארה,כשהוא סר לדרכו.המום.