אומרים שאני חזקה *-* פרק 11

אני עוברת ברחוב ומנסה לתייג את האנשים.
זקנים שרוצים למצות את מה שנשאר מהחיים, נערים שמנסים להיות מאושרים, אמהות שרוצות לתת הכול לילדיהם, נערות שמנסות למצוא חן בעיניי העולם כולו, ילדים תמימים שלא מבינים למה ההורים הולכים לעבודה וילדים תמימים שוכבים על המיטה של בית החולים חולמים חלומות שרק ילד יכול לחלום…
חצות הצהריים ואבא הלך לקנות אוכל למקרה והיא תתעורר.
צלצול מעיר אותי.
"הלו " אני עונה מנומנת.
"הלו ניצן? אנחנו צריכים שתבואי שוב לתחנת המשטרה"
נילחצתי "למה? אמרתי לכם את כל מה שאני יודעת?"
"את זה אנחנו נברר איתך. תבואי בשלוש לתחנה".
ניתוק.
אני המומה.על מה עוד יש להם לדבר איתי ?
אבא הגיע עם שקיות אוכל. קמתי לעזור לו "אבא התקשרו אליי שוב מהמשטרה הם רוצים שאני
אבוא בשלוש".
הוא מניח את השקיות מתיישב ואומר לי בעצב "ניצן אני עוד בהלם שכל זה קרה, שהבת הגדולה שלי אכזבה אותי".
דקירה בחזה ועיניי מתמלאות בדמעות. אני עוצמת את העניים והדמעות נעלמות.
"אבא !" אני קוראת בעלבון "אתה זוכר שאני עוד הבת שלך נכון ? בבקשה אל תנטוש אותי כמו אמא .."
הוא מביט בי .
אני מתקרבת אליו ומחבקת אותו. למרבה הפלא גם הוא מחבק אותי בחזרה.
"אנחנו נעבור את זה." הוא לוחש לי. "ואני מבטיח לך שאחרי זה אני העשה הכול כדי שנחזור להיות מאושרים!".
…
שעה 3 ואני בתחנת המשטרה עם אבא.
השוטר קובי ניגש אלינו ומסביר לנו :" ניצן שמענו מגיא ודור שהאקדח של אביך ואת ירית על השוטרים באותו ערב. ".
שתיקנ. מנסה לעכל את מה ששמעתי הרגע.
"אבא של ניצן נכון?" השוטר ממשיך, מדבר לאבא "בדקנו את האקדח והוא רשום על אחריותך, אתה מוזמן עכשיו לחקירה ".
"סליחה אדוני יש פה טעות! " התפרץ אבא "בחיים לא החזקתי אקדח! אין לי אפילו רשיון לאקדח!"
"את זה תאמר לעורך דין שלך." אמר השוטר מיואש מהמצב.
"זה לא יתכן! "קראתי "לאבא שלי אין קשר לזה! אני סיפרתי לכם את כל האמת! ".
"שמעי גברתי .." אמר לי השוטר "הגרסה שלך לא תואמת לגירסה של שני הבנים! מצאנו את טופס האחריות על האקדח אצל אבא שלך! את איך ייתכן שהאקדח של דור?".
"שאלה טובה!" עניתי
"אני מבקש שתראו לי את הטופס הזה!" ביקש אבא "הטופס הזה לא שלי ואני רוצה עורך דין עכשיו!"
השוטר הלך להביא את הטופס ואבאשלי התחיל להתחרפן :"איך זה קורה לנו?"
"אבא אמרת שנעבור את זה נכון?" התחלתי לעודד אותו "אין לנו למה להילחץ! ! אנחנו יודעים את האמת .. אנחנו פשוט נגיד את מה שאנחנו יודעים!"
…..

אבא לקח את טופס האחריות שהביא השוטר והתקשר לעורך דין שלנו. תוך שעה הוא הגיע.
הבטתי בו הוא היה בנאדם רחב גוף ועיניים קטנות ומשקפיים של עורך דין.
"צחי אביגדור" היה רשום לו בכרטיס זיהוי.
אבא לחץ לו את היד והתיישבנו בחדר עם השוטר.
אבא הסביר הכול עורך דין..
הקשבתי, זה היה נשמע לי די מוזר.
איך הכול התגלגל לזה שאני אשמה? שאבא שלי אשם? ולמה למען השם נפלתי שוב למלכודת של גיא ודור? אני יכולה להגיד להם רק "לכו לקיבינימט!"
אני צועקת מבפנים משחררת את זה לגוף כדי שזה לא יצא החוצה.
אני צריכה להיות מוכנה.
אני לא מתכוונת ליפול שוב!