אומרים שאני חזקה *-* פרק 8

-שעה לפני-

ירדן התיישבה בסלון וצפתה בטלויזיה.
אבא נכנס :"ירדן מה מאמי? איפה ניצן? "
"היא אמרה לך שהיא יוצאת למסיבה " ענתה ירדן בקול חנוק וקינחה את האף.
אבא הביא לה נשיקה בראש והתיישב לידה :"אה נכון. סוף סוף היא מתחילה לצאת …מאז שאמא עזבה היא הסתגרה ו.." הוא הביט בירדן וראה שדמעות יורדות לה בשטף.
"מה קרה?" שאל בפרצוף רציני.
ירדן שתקה.
"בביצפר? חברות? חבר? בטח חבר אחח..הבנים של ימינו גורמים לבנות רק לבכות! מי הבן שגורם לילדה הקטנה שלי לבכות??"
הבכי של ירדן התגבר.
"למה אתה עושה את זה?" היא שואלת.
אבא עושה פרצוף לא מובן :"מה זאת אומרת?"
ירדן מנמיכה את הוויליום של הטלויזיה ואומרת :"למה אתה אף פעם לא מספר לנו מה קרה עם אמא? אני לא מבינה מה אתה חושב..שקל לנו לחיות ככה כשאין לי מושג מי אמא שלי?
למה אתה לא מספר כלום. אבא ! אני כולה בת חמש אני לא מבינה למה לכולם יש אמהות ורק
לי אין.."
אבא נושם עמוק :"יש לך אמא ".
"אז איפה היא?" דמעות ממשיכות לזלוג.
אבא מנגב לירדן את הדמעות :"היא בחרה לחיות בלעדיינו".
"וואוו.." קינוח אף ארוך נשמע בסלון "כל פעם שאתה עצבני אתה אומר את זה אבל מה זאת התשובה הזאת? אני אפילו לא יודעת איך היא נראת אם היא דומה לי איך קוראים לה ואים היא בכלל אהבה אותי!"
אבא עוצם עיניים וירדן נועצת בו מבט.
"היא דומה לניצן שיער שחור קצר עיניים ירוקות והיא אהבה את הטבע. 'שרון ' קוראים לה."
"שרון" חוזרת אחריו מנסה להתרגל לשם החדש.
"ירדן היא אהבה אותך מאוד! היא אהבה אותנו מאוד היא פשוט החליטה שיש לה עוד אהבה אחרת
היא החליטה לנסות אהבה אחרת במקום רחוק. היא אמרה שהאהבה שלה אליי נגמרה."
שתיקה.
"אז היא לא אוהבת אותנו עכשיו? היא ויתרה עלינו? ואתה? ויתרת עליה וגרמת למשפחה שלנו להיות אחרת. למה לא אמרת לה להישאר?" כאן הקול של ירדן התגבר :"למה לא חשבת שיש לך ילדות קטנות שיגדלו בלי אמא בגללך? למה לא ביקשתה ממנה להישאר?"
ירדן המשיכה לבכות והיא ציפתה לתשובות.
אבא התקרב לחבק אותה אך היא התרחקה. אבא נפגע.
"תקשיבי. היא החליטה לעזוב. לא יכלתי להכריח אותה להישאר איתנו. ביקשתי ממנה אפילו קראת לך על שם הירדן שהיא אהבה כל כך ,כדי שהיא תשאר, אבל היא בשלה. היא האמינה שהיא לא צריכה להיות פה."
"אבא אני רוצה לראות תמונה שלה. להביט בה בעיניים ולראות אם באמת אהבה אותנו.."
משפט תמים חשב אבא.
"אה אוקיי את בטוחה שאת מוכנה לזה? " שאל.
"אתה יודע כמה זמן חיכיתי לזה?" היא הפסיקה לבכות.
"זה למטה, במרתף אני אלך להביא את זה.." הוא קם מהספה למרתף.
"לא! חכה אבא! אני רוצה לראות את זה בעצמי. אני רוצה להביט בה שנייה לבד אם אפשר. "
"אהה אוקיי אבל חשוך שם אני אביא את זה לסלון .."
אבא ירד למרתף והביא את את התיבה האדומה לסלון.
ירדן ישבה מול התיבה האדומה וצפתה באבא הולך למטבח. נותן לה מרווח.
היא כיבתה את הטלויזה ופתחה את התיבה.
מיד ראתה תמונה של אמא מחובקת עם אבא.
"הם כל כך יפים אמרה לעצמה" .
היא הקריבה את התמונה וחייכה לאמא שבתמונה.
ירדן הכניסה את היד לתיבה כדי לחפש עוד דברים של אמא והיא מצאה בגדים.
מיד התפשט ריח בושם מבגדיה של אמא. ריח שונה אבל ביתי.
לפתע נפל לידיה של ירדן דבר כבד.
היא החזיקה את זה לא נכון ובטעות לחצה על דבר חד.
בום נשמע ירייה שפגע ישר בלב של ירדן.
…..
אבא שמע ירייה וזרק את הכוס שהייתה בידו.
ניפוץ הזכוכית נשמע וצעקה עלתה בגרונו. "ירדן!!!!"
הוא לא האמין למראה עיניו. ביתו הקטנה מכוסה בדם הוא הרים אותה והרגיש איך כל ידיו מתמלאות בדם .
הוא החזיק ביד שמאל את ידה של ירדן וביד ימין חייג 101.
……

ניצן רצה לבית במהירות ופתחה את הדלת בבעיטה.
"מה קרה? אבא? ירדן? " היא התקרבה וראתה את ירדן שרועה על הספה.
דמעות הציפו אותה והיא ניגשה במהרה לירדן וניסתה לחסום יציאת דם מהלב ככל יכלתה.
"אבא הזמנת אמבולנס?"
אבא הנהן. ניצן כבר הבינה מה קרה. היא ראתה את התיבה האדומה פתוחה לרווחה.
"ירדן מה קורה פה?" שואל אבא מבט מפוחד בעיניו..
"אני..זאת אני!"
"מה את קשורה? היה אקדח בתיבה! "
"זאת אני ששמתי את זה שם לא חשבתי שזה מה שיקרה! לא חשבתי שמישהו יגיע לזה! " ניצן דיברה מהר ובקושי שמעה את עצמה.
הדלת נפתחה ונועה עמדה בפתח עם אחיה כנראו הספיקו לשמוע את הירייה.
הן ניסו לעזור ככל שידעו ולא שאלו כלום.
האמבולנס הגיע ולקחו את ירדן עם אבא .
נשארתי בבית עם נועה ואחיה ועם המשטרה. אמרתי שאני רוצה עורך דין ושאני לא מתכוונת לדבר.
לא יודעת איך זה תמיד קורה רק לי!!
ירדן עם את שומעת אותי תדעי שאני מצטערת . אוהבת אותך הכי בעולם אחותך הגדולה שנכשלה בזה.