אופס…. התאהבתי!- סיפור על וואן דיירקשן- פרק 32

**מנוקדת המבט של זאין**
"אז… יש לי רעיון איך להחזיר את היילי…" אמר, "מה?!" שאלתי, אופס צעקתי, "נעשה ככה…….."
**מנקודת המבט של היילי**
"זאין אני שונאת אותך!!!" צרחתי עוד הפעם, מנדי עלתה לחדר שלי, "מה קרה?!" היא נראתה מבוהלת, "צאי מפה! אני שונאת אותך!!" צרחתי עליה, "היילי?! מה לקחת?!" היא חושבת שאני לוקחת משהו?! "לקחתי סמים!" אמרתי לה, "מה?!" היא צרחה עלי, "לקחתי את הסם של זאין, הסם המדהים הזה, שגורם לי להרגיש בעננים!" אמרתי לה וחייכתי,זאין באמת היה סוג של סם בשבילי, סם החיים! "הבהלת אותי מטומטמת!" היא אמרה והתיישבה לידי, "מנדי… אני מאוהבת בזאין!" אמרתי לה, "אני יודעת!" היא אמרה, "את מה?!" שאלתי, לא יכול להיות שהיא יודעת! הרגע צרחתי שאני שונאת אותו, "אני מכירה אותך…" היא אמרה, "יופי לי!" אמרתי במרירות, "אז.. את הולכת להגיד לזאין שאת אוהבת אותו?" היא שאלה, חשבתי לרגע ואז עניתי "ממש לא!!!" היא נראתה מופתעת ושאלה "למה?!" השפלתי את ראשי לרצפה "בגלל ששברתי לו את הלב.. והוא כמעט התאבד… והוא בטח שונא אותי" אמרתי בפרצוף עצוב, "את טועה לגמרי!" היא אמרה לי "למה?" שאלתי, "הוא חושב רק עלייך! הוא לא מוכן לוותר עלייך!" היא אמרה לי, הלב שלי קפץ מעלה ומטה בלי הפסקה, "יש!!!!!!" צרחתי כמו מטורפת, "תירגעי!" מנדי צחקה, הטלפון שלה צלצל "הלו?" היא ענתה, "היי הארוש!" שהיא אמרה את זה הרגשתי ממש רע, אותה ההרגשה הזו, כשראיתי את אותה ואותו מתנשקים, "כן… עוד שבוע?! יופי!" היא אמרה וניתקה, "תקשיבי, עוד שבוע יש לוואן דיירקשן הופעה, והם רוצים שאנחנו נגיע…." היא פנתה אלי, "מה?!!" צרחתי, "את לא רוצה לבוא?!" שאלה אותי, "1. לא אני לא רוצה לבוא ו- 2. זאין רק יצא מבית החולים!!" אמרתי לה, "למה את לא רוצה לבוא?!" היא שאלה אותי, "לא מתאים לי!" אמרתי, "טוב…" היא אמרה וקמה מהמיטה, היא הלכה לכיוון הדלת ויצאה מהחדר, נשכבתי על המיטה ונרדמתי, קמתי בבוקר והסתכלתי על התקרה "שישה ימים להופעה! את באה?" זה מה שהיה כתוב בפתק שהיה דבוק על התקרה שלי, "מנדי!!!!!" צרחתי, היא נכנסה לחדר והסכלה עלי, "אני לא באה להופעה הדפוקה הזו!!!!" צעקתי וזרקתי עליה כרית, "בסדר…." היא אמרה ויצאה מהחדר, אוף איזה מעצבנות הן!!! ירדתי למטה, השיער שלי נראה כאילו הוא עבר מלחמה ובקושי שרד בה, לבשתי מכנסי טרנינג ירוקות וחולה סגולה, בקיצור נראיתי מזעזע, הארי, ליאם, נייל ולואי ישבו בסלון "מה לעזאזל אתם עושים פה?!" צרחתי, "אה… מבקרים את החברות שלנו?" אמר ליאם מבוהל, "ליאם ונייל, אתם יכולים להישאר… אבל ששני הבוגדים האלה יעופו מפה!" אמרתי ונעצתי מבט רצחני בהארי ומבט של 'אני כל כך לא סולחת לך!' בלואי, "אוקיי…." אמר הארי וקם, "אין בעיה…" אמר לואי וקם אחריו, הם מתנהגים ממש מוזר!!! "ביי!!!!" צרחתי, "ביי…" אמר לי הארי ונפנף קלות בידו, הם יצאו מפתח הדלת, "מה קרה כאן עכשיו?!" שאלתי בפה פעור, ליאם עשה לנייל מבט מוזר כזה של 'היא מתחילה לחשוד במשהו' "מה קורה כאן?!" שאלתי והסתכלתי על נייל שאכל עוגיות אוראו, התקדמתי לעברו ולקחתי ממנו את הקופסא, "לא, לא, תחזירי!!" הוא בכה, "תספר לי מה קורה ואני אביא לך עוד חבילה!" אמרתי, "אני לא אספר לך הכול אני רק אגיד לך שאת חייבת לבוא להופעה שלנו!" חשבתי על זה לרגע והחזרתי לו את העוגיות, הלכתי למטבח והוצאתי מהארון עוד חבילה של עוגיות, לא הבאתי לו הכל, הוצאתי שני שקיות מהחבילה והבאתי לו אותם, "אתה לא סיפרת ה-כ-ל!!!" אמרתי לו, "צודקת!" אמר וחטף מידי את העוגיות, "נייל, זאין יהרוג אותך!" ליאם אמר לו, שמעתי את השם שלו, הרגשתי פרפרים בבטן ונאנחתי, "ליאם?" שאלתי אותו, "מה?" הוא שאל, "אתה יכול לבוא רגע? לחדר שלי?" המשכתי, "כן…בטח…" הוא אמר וקם מהספה, עלינו לחדר שלי, נכנסו לחדר, ליאם ישב על המיטה ואני ישבתי על השטיח הסגול שלי, "תבטיח לא לצחוק!" אמרתי לו, "מבטיח!" אמר וחייך, "אני… אני… מאוהבת בזאין!" אמרתי משפילה את ראשי, "את מה?!" שאל ליאם ונראה בהלם….
המשך יבוא….