אותו אחד- פחד

נכנסתי למבנה הגדול לגמרי לבדי.
סערת רגשות התחוללה בתוך גופי.
כל כך הרבה מחשבות וחששת.
בכניסה נעמדו שתי מורות שמחזיקות דפים.
הן שאלו לשמי ועניתי להן.
הן התחילו לדפדף בדפים שהחזיקו ואמרו "כיתה ז3" והדריכו אותי איך להגיע לשם.
נכנסתי לכיתה באיחור של כמה שניות והתיישבתי ליד ידידתי מהיסודי ששמרה לי מקום לידה, מילמלתי תודה והסתכלתי על כל הכיתה.
היו הרבה ילדים שונים, חלק מהכיתה עוד זיהיתי מהשכבה שהייתה לי משנה שעברה וחלק לא.
עד שעיניי נעצרו על ילדה גבוהה על שיער ארוך חלק בצבע שטני ועל פניה נחו משקפיים, היא לא הייתה הכי יפה אך בשבילי היא הייתה כמו דוגמנית. וידעתי שנהיה חברות טובות.
היא ישבה ליד ילדה מאוד נמוכה ממושקפת עם שיער חום בהיר ארוך שלא סאה לי טוב בעין.
המורה הקריאה את שמות התלמידים ונעצבתי לגלות שהילדה השנואה עליי משנה שעברה בכיתתי וכנראה היא מאחרת כרגיל.
לאחר שעשינו הכירות קצרה המורה עשתה לנו סיור קטן בחטיבה.
מאוד התרגשתי ופחדתי.
הרגשתי כל כך בודדה.
היו בנות בכיתה שלא יכולתי לדמיין אותי מדברת איתן מילה.
רוב הבנות נראו לי כאלה שכל מה שאכפת להן זה להיות מקובלות.
ממש כמו כל מלכות הכיתה הרעות האלה בסרטים, שמרכלות אחת על השניה ואחר כך נשארות עוד חברות.
זה צבוע ומגעיל לדעתי, זאת לא חברות.
היו בנות מעטות מאוד שחשבתי שנוכל להיות חברות.
אבל אני לא רוצה לשפוט הכל לפי רושם ראשוני הרי זו התחלה חדשה…