אז ככה הכל התחיל (סיפורי ערסים) פרק 2(:

"מצטער באמת שאת לא רואה שעובדים פה!" צעק
"או סליחה באמת!"
"לא סולח, תתאמצי"
"אני לא מתאמצת! אל תעצבן אותי תראה איך אני נראת!!" צעקתי והוא התחיל לצחוק
"זה מצחיק אותך אה" שאלתי
"כן, מתאים לך ככה טחינה מרוחה על הפרצוף, והסלטים? אש" אמר
"אה באמת?" שאלתי ראיתי שלידי עברה מלצרית עם מגש, לקחתי לה את המגש והעפתי אותו על אביאל.
"גם לך ממש אש ככה" אמרתי ונכנסתי למשרד של אבא שלי
"גל מה את עושה פה!" שאל "ולמה את נראת ככה?!"
"אמא החמודה שכחה להגיד לי שהיא לא תהיה בבית, ונתקעתי בלי מפתח בחוץ, אז באתי לפה."
"ולמה את נראת ככה?"
"כי אחד מהמלצרים המפגרים שלך נתקע בי"
"ומה עשית לו?" נאנח
"מה נראלך שעשיתי לו" חייכתי חיוך תחמני
"אוי גל.. טוב בואי תקחי סינר ותתחילי לעבוד"
"מה?" שאלתי בגיחוך
"שמעת טוב מה שאמרתי תתחילי לעבוד" אמר וזרק לי, חולצה שחורה, טייץ שחור וסינר.
הלכתי לשירותים ולבשתי את הבגדים, עשיתי קוקו והלכתי והתיישבתי בבר.
"חמודה, לכי תביאי לי מחזיקונים קטנים.." אמר איזה אחד נראלי הרב מלצרים
"מה?" שאלתי
"גל!!" צעק אבא
"טוב אני יביא לך" נאנחתי וקמתי מהכיסא, איפה עכשיו אני מוצאת לו מחזיקונים קטנים!!!
התחלתי לחפש במחסן ופשוט הפכתי אותו.
"חמודה מה את מחפשת?" הסתובבתי וראיתי את יונתן הזה
"מחזיקונים" אמרתי
"בואי אני יביא לך" אמר ויצא מהמחסן ואני אחריו
"אז מה חדשה פה?" שאל
"חד פעמית" אמרתי
"מה את לא מהבית ספר שלי?" שאל לפתע
"חח כן" אמרתי
"רגע שניה.. אני יגיד ל איך קוראים לך"
"אתה חמוד שאתה מתאמץ" צחקתי "אבל לא נראלי תזכור תשם שלי מכל הבנות שהיית איתם"
"מעליב" צחק
"רגע נו אני יודע מי את.. את חברה של ההיא נו דניאל!!" אמר
"כן" צחקתי
"איזה צחוק חמוד יש לך" אמר והסמקתי "גם בחושך רואים שאת מסמיקה" חייך
"הגענו?" שאלתי "לאן הולכים בכלל?" ניסיתי להעביר נושא
"הנה הגענו.." אמר ופתח את הדלת וראינו את אביאל ואיזה זונה מזדיינים על המדפים, ישר הסתובבתי ויונתן התפוצץ מצחוק.
"שיט" אמר
"איזה תוקף!!" צחק יונתן
"אפשר את ה.." אמרתי ליונתן
"כן.. כן" אמר והתחיל לחפש. "קחי" אמר והביא לי שקיות אשפה
"מה שקיות?" שאלתי
"ביקשת שקיות לא?" שאל
"ביקשתי מחזיקונים" אמרתי בשקט והתאפקתי לא לצחוק
"מה? אה.." אמר נבוך
"טוב, אני ילך לחפש במקום אחר" אמרתי ויצאתי משמה במהירות.
"חכי אני יבוא איתך" אמר יונתן
"זה בסדר" מילמלתי, לא יודעת למה הייתי נבוכה מהסיטואציה שהייתה שמה
בסוף מצאתי את המחזיקונים האלה נכון אולי אחרי הרבה זמן אבל מצאתי בסוף.
"טוב אביאל כך אותה תחת פיקודתך את המפונקת הקטנה" אמר רפי חבר של אבא שלי שעובד שמה.
"אוקי.. " אמר אביאל, אני קמתי אחריו, היה לנו מגש שלם והוא התחיל לחלק
"אתה יודע שאתה אמור ללמד אותי" נאנחתי
"לא נראלי קשה כל כך לשים סלטים בשולחן"
"ממש לא" אמרתי
"את יודעת בדרך כלל מפונקים רגילים שהכל בא להם ליד
"אוי תסתום" אמרתי
"קדימה נראה אותך"
"מה אתה חושב שאני ילדה שלא יודעת לעשות כלום?! מה אתה חושב שאני עושה פה בכלל!"
"טוב תרגעי יעצבן"
"לא רוצה עיצבנת אותי, דפוק" שמתי את הסלטים על השולחן במהירות ושסיימתי יצאתי החוצה והדלקתי את האייפון שלי.
חמש הודעות מדניאל
שלוש שיחות שלא נענו מליאור
שתי שיחות שלא נענו מאמא.
פתחתי את הוואטסאפ וישבתי ודיברתי עם דניאל.
"צריכים אותך בפנים" אמר אחד מהעובדים. נכנסתי לבפנים ואמרו שצריך להתחיל לנקות, יואו איזה סבל זה להיות מלצרים נודרת!
********
חזרתי הביתה עם אבא בשתיים וחצי בלילה, ישר החלפתי בגדים ונרדמתי לא עניין אותי כלום.
קמתי בבוקר מהשעון מעורר שלי, התארגנתי לבית ספר במהירות, ירדתי למטה אף אחד לא היה בבית בטח יצאו כבר.
–
אני:"איפה את?"
דניאל:"עכשיו הגעתי לבית שלך, תצאי אהובתי"
אני:"טוב"
–
יצאתי החוצה ודניאל ישבה על הספסל היא הייתה לבד הפעם משום מה.
"בוקר טוב!!" חייכתי וחיבקתי אותה
"מזה עבדת שמה!! פרטים!!" צחקה
"טוב טוב.. נתקעתי בלי מפתח מחוץ לבית ואמא שלי אמרה לי ללכת לעבודה של אבא שלי, ושמה נתקעתי באביאל ורבנו, הוא ממש מעצבן!! ובסוף יונתן הזה טירטר אותי בחצי אולם כדי לחפש מחזיקונים ובסוף, הוא הביא לי שקיות אשפה חחח הוא לא שמע טוב כנראה, וראינו את אביאל מזיין שמה איזה אחת במחסן, ואז הוא עוד היה אחראי איתי על שולחן את מאמינה!!" אמרתי
"וואו איזה סיפור" צחקה
"מה את עשית?"
"הייתי בבית של עמית, הוא לא עבד אתמול"
"כן לא ראיתי אותו" אמרתי "תגידי את חושבת שהם יודעים שאבא שלי הוא המנהל של האולם?"
"אנלא חושבת.." אמרה
הגענו לבית ספר ונכנסנו לכתה, ראיתי את יונתן ומשום מה הוא בא ונתן לי חיבוק, חמוד.

*******
"גל, לכי תשאלי את השרת מי התורן להרים כיסאות" אמרה לי המורה
"טוב" אמרתי ויצאתי מהכתה, אני יעשה הכל רק להפסיד שיעורים!!
התקדמתי לחדר של השרת ופתחתי אותו ושוב פעם הייתי צריכה לסבול את אותו מראה מול העיניים שלי.