אז ככה זה קרה פרק 10

נקודת מבט ברוק
"ואז הוא לקח ואותי…" אלה התחילה אבל נקטעה על ידי חריקת הדלת שנשמעה כשאימי נכנסה.
"היי בנות" אמרה בחביבות.
"היי, אלן" אלה אמרה בעליזות וכולן אחריה.
"ברוק אנחנו עוד 5 דקות צריכים לצאת" הודיעה ויצאה מהחדר.
"טוב כנראה שהמשך הסיפור יצטרך לחכות" אמרה לילי.
"לאאאאא" שר התחילה להתבכיין.
"כןןןןןן" לילי ענתה וגררה אותה למחוץ לחדר.
"ביי" אלה נופפה לי כשיצאה. היא כזאת חמודה, יש לה קטע לנופף ביד כשהיא הולכת למרות שהיא הייתה לידי ואמרה ביי.
אני די בלחץ, אני בכלל לא רוצה ללכת לארוחת הערב הזאת, למרות שאני יהיה עם הארי אבל אני יהיה גם עם שאר הלהקה, אבל הגרוע הוא שאני יהיה עם המשפחה שלי. הארי יפגוש את ההורים שלי! זה לא יותר מידי מוקדם?? אנחנו אפילו לא יצאנו פעם אחת והוא כבר יפגש עם ההורים שלי, ואמא שלי תעבוד איתו! כל הרעיון הזה ממש לא טוב ו… המחשבות שלי ממשיכות להתרוצץ בראשי עד שאני קולטת את טרוי יושב מולי.
"היי, אח הכל טוב?" אני שואלת
"כן" היסס. משהו קרה לו לפי העיניים שלו, הוא תמיד מנסה להראות בטוח בעצמו אבל אני תמיד אם משהו קרה, העיניים שלו מסגירות אותו.
"טרוי? מה קרה?" אני שואלת שנית
"כלום, אמא אמרה לי להביא אותך למטה" אמר
"אוקי" אני מניחה לזה אם הוא ירצה הוא יספר לי. טרוי הוא האח הגדול שלי ואנחנו כל הזמן מעצבנים אחד את השנייה כי זה מה שאחים עושים, אבל אנחנו תמיד מקשיבים אחד לשנייה. תמיד.

הנסיעה שקטה לוקחת רק עשר דקות, בדרך כלל אני אוהבת נסיעות זה נותן זמן לחשוב, אך בנסיעה הזאת אני לא מפסיקה לחשוב על הארי, ההורים שלי, טרוי ושאר הלהקה ואני סביב שולחן אחד, אני יודעת שגם המנהל שלהם בא אבל הוא לא ממש לחיץ אותי. או שכן? אני כבר לא יודעת כלום.
"ברוק, בואי" טרוי פותח לי את דלת המכונית
"ג'לטלמן" אני מתלוצצת איתו והוא קורץ לי.
אנחנו נכנסים אל תוך המסעדה, וואו זאת המילה היחידה שאני מסוגלת לחשוב עליה, התקרה קמורה והכל לבן בסגנון פרובאנס ,על קיר אחד ציור ענק של ונציה, שנדלירים לבנים ואחד ענק זהוב שיוצא מאמצע התקרה.
"פלצנים" טרוי לוחש באוזני ואני מגחכת.
המלצר מוביל אותנו אל השולחן ואנו רואים שכבר כולם מחכים, אימי אומרת בנימוס שלום לכולם ואני אבא וטרוי אחריה.
אמא מתיישבת מיד לצד סיימון ואבא אחריה, טרוי הולך ומתיישב לצד השני של סיימון, והמקום היחיד שנשאר בשבילי הוא… ליד הארי. כזה צפוי!!! אנ ימתחילה להאמין שמישהו באמת יושב למעלה ועושה לי בכוונה כל הזמן והוא רק ממשיך לעשות זאת שוב ושוב.
נשמתי כדי להרגיע את עצמי, ושפתיו של הארי התעקלו לחצי חיוך, איזה רע, קולט שאני לחוצה וצוחק לעצמו, אני לא מבינה איך הוא לא בלחץ הוא עכשיו הולך לפגוש את המשפחה שלי, למרות שהם לא יודעים מה הולך בינינו.
השולחן מלא בדיבורים אמא ואבא מדברים עם סיימון, זאין מדבר עם טרוי כאילו הם חברים שנים, עם בנים זה הרבה יותר קל,הם נהיים חברים בשניות ומדברים חופשי על הכל, נייל ליאם לואי והארי בשיחה ולפעמים אני מצטרפת, עד שאני מרגישה עור חם על ירכי אני מעיפה מבט זריז ורואה שזו ידו של הארי, אני פונה להסתכל עליו והוא לא מראה שוב דבר בפניו ומגיב לדבריו של לואי, לואי וליאם מתחילים להתווכח מי יותר טוב באטמן או סופרמן ועל מה שהם עשו אני לא כל כך הקשבתי, יותר התעסקתי בעובדה שידו של הארי מלטפת את רגלי, נהייה לי חם, אני חייבת לנשום שנייה.
"אני הולכת לשירותים" אני מודיעה בנימוס למרות שזה נראה שרק נייל שם לב והנהן אלי והמשיך להקשיב ויכוח בין לואי וליאם, הרגשתי את מבטו של הארי עלי אך לא פניתי להסתובב. התקדמתי והתחלתי לחפש את השירותים, המקום הזה עצום משהו כמו ארבע קומות קומות, וויתרתי וחלטתי לצאת החוצה, ואם אני אתעכב אוכל להגיד שלא מצאתי את הדרך לשירותים או אל השולחן בדרך חזרה.
יצאתי דרך דלת מעוגלת והלכתי על השביל עד שראיתי ספסל התיישבתי והסתכלתי על הנוף, מליון כוכבים מזרקה גדולה לבנה מוקפת בעיגול דשה גדול ופרחים בגווני ורוד סגול ולבן בכל מיני פינות, בהיתי בנוף הזה לכמה דקות טובות.
"נראה לי שהתבלבלת השירותים זה בצד השני של הקומה" קול מוכר נשמע מאחורי
"מה הקטע שלכם לבוא מאחורי הגב?" שאלתי
"שלכם?" שאל
"וואן דירקשיין" הסברתי
"אה, אין לנו ממש קטע כזה זה פשוט יוצא במקרה" אמר והתיישב לידי "יפה פה, נכון?" שאל בחצי לחישה
"כן" עניתי. ידו הונחה על גבי ירכי בפעם השנייה היום, ונהיה לי שוב חם.
"הארי" אמרתי בעצבנות הוא גיחך וליטף במעגלים את ברכי עם אגודלו.
"אני אוהב שאני גורם לך להיות לחוצה בייב" אמר בקול שקט ועמוק לתוך אוזני.
"אל תקרא לי בייב" אמרתי בלחש למרות שאני אהבתי איך כשהוא אומר לי את זה.
"טוב, בייב" התגרה, ונתתי לו מכה חלשה בכתף, הוא רק גיחך ותפס בידי קירב אותי אליו ובשניות הרגשתי את שפתיו על שלי, נשיקה עדינה אך תשוקתית.
"הארי צריך לחזור" אמרתי
"אוף נו בואי" אמר ומשך בידי כדי שאבוא אחריו "רגע" עצר אותי. הבטתי בו במבט שואל. הוא לקח את פני בידיו נישק חזק והתקדם אל הכניסה, עכשיו היה תורי לגחך.
"למה את צוחקת?" שאל בחיוך
"כי אתה חמוד" עניתי בשקט
"אני לא חמוד" ענה בקול ילדותי.
"כן אתה כן" התגרתי, הוא הוציא לי לשון והוצאתי את שלי בחזרה, הוא הפתיע אותי ותפס את לשוני בין שתי שפתיו ונישק בזריזות, הוא הניח את ידו על גבי לאחר שהתנתקנו והוביל אותי אל השולחן.