אז ככה זה קרה- פרק 3

פרק 3
נק. מבט בל
הבוקר הזה פשוט נוראי. התעוררתי בתשע וחצי כי השעון המעורר לא עבד והאחים "הנחמדים" שלי לא חשבו בכלל על להעיר אותי, הכל פשוט הלך רע.
מכירות את הבוקר הזה שכלום לא מסתדר לכן? אז ככה זה היה, רק לי זה כמעט כל בוקר… התעוררתי מאוחר וגיליתי שהיום שוב יש לי 'יום שיער רע' למי שלא יודעת מה זה אני מקנאה בה מאוד: זה יום שלא משנה מה תעשי השיער לא יסתדר לך והוא פשוט יראה נורא. לא משנה כמה תנסי לפחות שיראה טיפה נורמלי.
מרוב שמיהרתי כבר לא ראיתי מה אני לובשת אז כנראה ששמתי את אחת החולצות השנואות עלי. ירדתי במדרגות ולא היה מה לאכול אז לקחתי כסף והלכתי לתחת אוטובוס, ונחשו מה קרה לי שם? נעל אחת נכנסה לי לתוך בוץ ודווקא היום בחרתי בנעליים לבנות ופה זה לא נגמר, הנהג של האוטובוס היה כזה חצוף! הוא צעק עלי שאנקה את הנעל כי אחרת אני לא עולה על האוטובוס שלו אז אני פשוט עליתי על אחד אחר. חוצפן! עד שהגעתי היה הפסקה, לפחות פיספסתי רק את השעתיים הראשונות. נכנסתי לחדר האוכל ומרחוק ראיתי את ברוק ולילי כשברוק קמה ממקומה והיא נראת די עצבנית.
מי הסתבך עכשיו?

נק. מבט ברוק
אני לא מאמינה אין מצב, לא זה לא קורה לי! חיפשתי בתיק שוב ושוב ולא מצאתי אותו מה אני אעשה? אולי זה נפל? יש סיכוי שמישהו לקח לי?
"ליל?" אמרתי בקול לחוץ
"מה קרה?" שאלה אותי בדאגה.
"היומן, הוא נעלם." אמרתי סוקרת את החדר בעיניי לבדוק אם אולי נפל לי בדרך לשולחן.
"די לילי אני לא יודעת מה אני אעשה אם מישהו יקרא אותו. אני כותבת בו הכל דברים שקרו לי, שירים, ציורים, הכל! מה יקרה אם י…" ברוק" לילי קטעה אותי והמשיכה "זה לא היומן שלך?" שאלה והצביעה על היומן שלי כשהילד המתולתל מחזיק בו ומדבר עם הילדה הבלונדינית שגם צחקה עלי ממיקודם.
קמתי ממקומי במהירות והתקדמתי אליהם כאשר הנער המתולתל ראה אותי הוא חייך חיוך מתגרה.
"תגיד זה שלך?!" שאלתי אותו
"את האמת זה לא, זה של נערה בשם ברוק את מכירה אותה אולי?" שאל אותי בתמימות מזויפת.
"אתה עולה לי על העצבים! אתה לוקח לי דברים מהתיק בלי שאני מרשה, צוחק עלי בבוקר ואני מכירה אותך בערך שעתיים. אז תביא לי את זה ותפסיק לעצבן." הילד הזה מעצבן אותי כמה חוצפה, ביטחון עצמי וטמטום צריך להיות לו בשביל לעשות את מה שהוא עושה.
"הארי די, תן לה את זה" הבלונדינית פונה אליו.
אז ככה קוראים לרעמת התלתלים המעצבנת.
"טוב פרי איזה לחץ זה רק מחברת" אמר. אוי איזה מזל הוא חושב שזאת מחברת רגילה, זה אומר שהוא לא קרא כלום. מזל.
"עם שירים ותאריכים ועוד כל מיני" מוסיף ומביט בי. שיט שיט שיט שיט " אתה קראת את זה?!" אני לא מאמינה איך הוא מעז לקרוא לי ביומן. הוא רק הנהן חייך והלך.
וראיתי שם חדש ברשימת האנשים שאני לא אוהבת בכלל: הארי (או בשם שיותר מתאים לו 'רעמת תלתלים דוחה ומעצבנת').

נקודת מבט שר
אני ואלה נכנסנו לחדר אוכל הדבר הראשון ראינו היה את ברוק צועקת על הארי סטיילס.
ברוק והארי סטיילס?!?!?! היא נראת עצבנית.. הוא חייך אליה. יואו הארי סטיילס חייך אל ברוק. אני כל כך מקנאה בה. אבל למה היא חוזרת לכאן?
אני ואלה נגשות ומתקדמות אל השולחן בו נמצאות לילי ובל שצפו בכל ה"דרמה" שהייתה פה.
"ברוק זה היה הארי סטיילס!" אמרתי "את לא יכולה לצעוק על הארי סטיילס" נזפתי בה.
"אני יכולה ועוד איך הוא גנב לי את היומן! וחוץ מזה קשור שקוראים לו הארי מה שלא יהיה שם המשפחה שלו לזה שאני לא יכולה לצעוק עליו?!" ברוק נראת ממש עצבנית.
"רגע. הוא לקח לך את היומן??" אלה שאלה בתדהמה. ברוק הנהנה
"הוא קרא בו?" שאלתי. היא רק הנהנה שוב.
"אוקי, אולי את צודקת" חזרתי בי.
"אני תמיד צודקת" ענתה. מה שנכון נכון, ברוק כמעט בהכל צודקת. כמעט.

נק. מבט נייל
" למה לקחת לה את היומן?" שאל ליאם את הארי.
"ועוד קראת בו?" פרי הוסיפה
"לא יודע" הארי נאנח " פשוט ראיתי אותו בתיק וממש סיקרן אותי לראות מה כתוב שם."
"אה אז פשוט הנחת שזה בסדר לקחת לה את היומן מהתיק לקרוא בו ואפילו לא להתנצל?" שאלתי בקצת תוקפנות.
"טוב טוב הבנתי אני אתנצל אחר כך" התחמק הארי.
"לא, אתה תתנצל עכשיו יש לך מזל שהחברה המושלמת שלי עצרה אותך מלסבך את עצמך עוד יותר" זאין אמר וחיבק מאחור את פרי
"עוד לא יום כאן ואתה כבר עושה בעיות?!"אמר לואי "קדימה הארי אין לנו את כל היום" זירז אותו.
"אוקי אני הולך"
"עכשיו" דרשתי.
"אוקי!" אמר בהרמת ידיים כחף מפשע. ראינו אותו קם ממקומו ופונה אל חמשת הבנות בשולחן העגול.

נקודת מבט אלן
(אלן זאת אמא של ברוק)
נכנסתי אל המשרד הגדול ונשמתי עמוק קימברלי, המזכירה שלי הצליחה להשיג את השם של מי שאני עומדת לפגוש שמו סיימון קוואל. חיפשתי עליו בגוגל ומסתבר שהוא איש חשוב הוא שופט בתוכנית שקוראים לה "אקס פקטור" ויש בידיו אמנים מצליחים, חקרתי עליהם גם קצת כדי לראות אם אוכל למצוא פריטי לבוש שיתאימו לאיך שהם אוהבים להתלבש.
נשמעה דפיקה בדלת.
"שלום" מבטא בריטי נשמע ואיש לבוש בחולצה פשוטה וגינס נכנס לחדר.
"שלום, נחמד להכיר אותך שמי הוא אלן סטון" מכאן השיחה התגלגלה.

נקודת מבט הארי
אני יודע שהתנהגתי כמו אידיוט. אבל היה לי סוג של דחף לא מוסבר, אני גם יודע שזה לא תירוץ, אבל משהו בה.. בזה זאת אומרת ביומן, גרם לי לרצות לקחת את זה ולגלות דברים עליה. אני מרגיש כמו ילד קטן ואני לא. אני הארי סטיילס הזמר אחד מהלהקה הכי מצליחה בעולם, יצאתי כבר עם דוגמניות מקארה דלווין וקנדל גנר עד טיילור סוויפט אני לא אמור לעשות דברים כאלה. אני הארי סטיילס אני יודע איך מתנהגים לבחורה אני יודע אני אידיוט ולפעמים גם סטוציונר, אבל אני עדיין לא מצטער על מה שעשיתי, לא באמת, חוץ מזה אני מודה רק לעצמי שיש לי אגו, קשה לי להניח אותו בצד. זה מה שיש.
אני באמת לא מאמין שהם מכריחים אותי להתנצל.
אני יודע שלא הייתי בסדר אבל עדין כפי שאמרתי להתנצל ולבקש ממישהו סליחה זה פוגע באגו. גם הקטע הוא שהיא לא התרגשה מהעובדה שאני הארי סטיילס אז כנראה שהיא לא תסלח אז למה להתנצל?
"קדימה הארי אין לנו את כל היום" שמעתי את לואי וקמתי ממקומי לכיוון הנערה עם השיער החום והמתולתל בעלת העיניים הכחולות המדהימות האלו. גאד אני נשמע כמו בחורה, אני טיפש.
טוב די הארי. פשוט קום תבקש סליחה יפה ותלך.
אני חושב שאני מתחיל להשתגע, מתווכח עם המחשבות של עצמי.