אז ככה זה קרה- פרק 8

פרק 8
אני ממשיכה מנקודת מבט של ברוק.
"בואי" אמר לי לאחר שהתנתקנו, הוא לקח את ידי מוביל אותי אל הרכב, פותח לי את הדלת ואני נכנסת "גלטלמן, יפה לך" התלוצצתי והוא גיחך ונכנס למושב הנהג והתחיל לנסוע. לא ידעתי מה להגיד מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו? רק היום בבוקר כעסתי עליו צעקתי עליו אחר כך ניצחנו ביחד הוא החזיר אותי ובסוף התנשקנו עכשיו מה?
"על מה את חושבת?" הוא שאל אותי.
"מנסה להבין מה יקרה עכשיו" עניתי בכינות.
"אני אמרתי לך אני נהנתי מהנשיקה וזה היה נראה שגם את נהנת, את מסמיקה" אמר כאילו זה דבר רגיל "זה חמוד" המשיך, למה הוא אוהב לגרום לי להסמיק.
"די" אמרתי בחיוך והשפלתי את ראשי.
"מה?" שאל בתמימות מזויפת.
"אתה די מעצבן" נזפתי בו.
"אבל חתיך" החמיא לעצמו.
"מה זה מטוס?" הצבעתי אל השמיים והוא הסתכל. איזה פטי. "זה אווירון? אה לא זה הארי שעף על עצמו" המשכתי
"הא הא הא מצחיקה" אמר הארי כשהבין כשצחקתי עליו "ויש לי סיבה" אמר להגנתו.
"אוקי"
"הארי" אמרתי לאחר כמה דקות
"מה?" שאל.
"מה אנחנו הולכים לעשות?" שאלתי בכינות. קול הודעה נשמע מהפלפון של הארי.
" הארי זה מסוכן לבדוק הודעות בזמן נהיגה!" נזפתי בו
"זה המנהל שלי, הייתי מציע לך לצאת איתי לדייט היום אבל יש לי כבר עם הסטייליסטית החדשה של הלהקה" אמר
"תכננת להציע לי?" שאלתי בהתחכמות. הוא גיחך "גם אמא שלי סטייליסטית." ציינתי
" איך קוראים לה?" שאל
"אלן, למה?" שאלתי, זה יכול להיות מה שאני חושבת? "כי מסתבר שלסטייליסטית החדשה קוראים אלן סטון, שאני מנחש זאת אמא שלך" אמר באדישות.
רגע מה? "אומייגאד אמא שלי אמרה לי שיש לה יום פגישה עם מנהל אמנים. איך לא קישרתי?" חשבתי. הוא צחק בשקט.
"למה אתה צוחק?" שאלתי.
"את שוב פעם חושבת בקול" אמר וגיחך בשקט "גם זה חמוד אצלך" אמר וגרם לי להסמיק.
"אז כנראה שיהיו לנו דייט היום פשוט גם שאר הלהקה סיימון והמשפחה שלך יהיו שם" אמר.
"אני צריכה לבוא?" שאלתי
"לפי מה שסיימון שלח, את באה ולפי מה שאני רוצה את באה" הודיע .
"אוקי, אבל הארי בבקשה אל תגיד עדיין לאף אחד" אמרתי "זה לא ש..אוף זה פשוט שאני לא רוצה את כל התקשורת והפאפרצי" הסברתי.
"זה בסדר, באמת, רק זה אומר שמחר אני לוקח אותך לדייט אמיתי, אל תדאגי לא יהיו צלמים ודברים כאלו" אמר, אני שמחה שהוא מבין.
"פה ימינה" הנחתי אותו. "ביי תודה" אמרתי.
"נראה אותך היום בערב" קרץ.
התקדמתי לכיוון הבית שלי, סובבתי את המפתחות במנעול והבטתי לאחור הרכב של הארי עדיין היה שם נופפתי לו והוא החזיר בחזרה, נכנסתי לבית ונעלתי את הדלת ונשענתי עליה וחיוך ענק היה מרוח לי על הפרצוף, מזל שאין אף אחד בבית שיראה את זה.
"למה את כזאת שמחה?" קול הקפיץ אותי. הסתובבתי. טרוי.
"כלום, מה אתה מחטט?" שאלתי בתוקפניות
"אוקי, אוקי" הרים ידיים "מישהי פה במחזור" המשיך
" תסתום" אמרתי. עליתי למעלה ונכנסתי לחדר.
"אלה? מה את עושה פה?" שאלתי את אלה שישבה על מיטתי.
"עם מי חזרת?" שאלה אותי "ולמה רק עכשיו?" המשיכה
"די להיות כזאת היסטרית" אמרתי "ואני שאלתי קודם אז תעני" דרשתי.
"לילי קראה שאמא שלך היא הסטייליסטית החדשה של וואן דירקשין זה נכון?" שאלה.
"אין לי מושג" שיקרתי. אני לא יכולה להגיד לה עלי ועל הארי.
"נו.." זירזה אותה ורק הבטתי בה במבט שואל "תתקשרי אליה" נאנחה
הוצאתי את הפלפון וראיתי שקיבלתי 4 הודעות מאמא שלי.
-אלה קיבלתי את העבודה-
-אני הסטייליסטית של הלהקה וואן דיפקשין-
-אנחנו היום בערב הולכים עם המנהל והלהקה לארוחת ערב-
-תעדכני שקיבלת-
-אוקי וזה וואן דירקשיין – סימסתי בחזרה.
"כן זאת אמא שלי" הודעתי לאלה
"טוב לילי, שר ובל אמורות לבוא עוד…" הסתכלה בשעון שעל ידה "חמש דקות".
"את יודעת שאת מחזיקה את הפלפון שלך נכון? את לא צריכה שעון" אמרתי.
"אל תהי קרציה" הקניטה
הדלת נפתחה והפרצוף של שר הציץ "אנחנו מפריעות?" שאלה
"לא, בואו כנסו" אמרתי
"אההההה" צעקה שר וקפצה על המיטה " איזה כיף לך ארוחת ערב עם וואן דירקשיין, עם חמישתם" המשיכה לצעוק.
"שר תסתמי" טרוי צעק ואלה גיחכה.
"סתום" צרחה עוד יותר חזק.
"טוב חייבים לבחור לך מה ללבוש" אמרה וישר פנתה לי לארון, אף פעם אין לי כוח לבחור בגדים אז מזל שיש את שר. היא הוציאה אוברול שחור שלמעלה זה מעין גופיה אך האוברול מגיע לי כמעט עד כפות הרגליים "זה מושלם- יפה ולא מתאמץ" הסבירה את החלטתה כמו כל פעם.
התלבשתי לידן אני לא מתביישת מהן, אני מכירה אותן כבר שנים.
"מהמם" לילי החמיאה.
"שנייה, אומייגאד בל אני שחכתי לשאול מה היה עם ליאם??" שר שלה.
"אממ" בל הסמיקה
"די בל את חייבת לשתף" אמרתי. ילדה מגעילה שכמותי, אני לא מספרת להן, למה שהיא תספר.
"אבל" בל ניסתה למחות אך נרתעה ממבטה הנוקב של שר.
"אוף טוב" נאנחה "אז ככה…"