אחד עשר חוקי ידידות- פרק 5

אביטל וגבריאל בילו יום שלם ביחד. אביטל הייתה שמחה מפני שעכשיו הבנות לא היו בסביבתו. אין יותר דבר משמח מכך שהיא הייתה איתו , לבד.
היא ידעה שהיא לא תשכח את הרגע הזה כאשר גבריאל חילץ אותה מרפאל. זה ריגש אותה כאשר הוא הזהיר אותו לבל יתקרב אליה שוב.
אבל אז הכול השתנה כשצמד תאומות זהות נפלו בקסמיו של גבריאל. הן התחילו איתו מולה והיא נעצה בהן מבטי קנאה.
גבריאל זרח כשהוא ראה אותן, ואביטל קמלה מרוב צער כאשר ראתה שגבריאל מתלהב מיופיין.
היא ניגשה אליהן וניסתה לעמוד בין גבריאל לבין התאומות שניסו בכל מאודן לתפוס את תשובת ליבו.
" אתה פנוי? אם כך נוכל לצאת ביחד. מה דעתך?" אמרה ירדן בחיוך שובב. אביטל חייכה אליהן ביובש ולאחר מכן עמדה בדרכן כמו פסל.
" לא לפני שאני אאשר אם את באמת רוצה לצאת עם ידיד שלי!" הכריזה אביטל בחיוך מנצח.
ירדן הסתכלה עליה בתדהמה . " מי ביקש בכלל אישור? אני רוצה את ידיד שלך בלי שתתחילי עם התנאים שלך. רואים שאת אוהבת אותו. שלא תהיי אדומה כמו סלק." קראה והיא התקרבה אל גבריאל , היא כרכה את ידיה סביב צווארו ונישקה אותו.
פניה החווירו. זה לא סיומת מצוינת דווקא ביום שהיא תיכננה להיות רק עם גבריאל.
" טוב , לי נמאס." אביטל רתחה מזעם , לקחה את הרגליים שלה ועפה משם.
היא לא חשבה הרבה והלכה לגן שעשועים הקרוב לביתה. שם התיישב לו בחור יפה עיניים ושמו ירמיהו. היא שקעה במחשבותיה על גבריאל ועל ירדן.
היא לא יכולה להיות קנאית כי היא רק ידידה שלו. אין לה שום זכות ובחירה לכפות עליו דבר.
גם אם היא רצתה להילחם על מה שהיא הרגישה עמוק בתוכה , היא ידעה שמדובר במלחמת התשה מיותרת. אף על פי שהעצב שלט בה תמיד. אסור לה לגלות לגבריאל איך היא הרגישה אליו אחרת היא תאבד אותו לתמיד.
הידיעה שהיא תאבד אותו אם היא תגלה לו שכל הזמן היא רצתה שהם יהיו יותר מידידים, תכאיב לה יותר מכול.
ועכשיו , מה היא תעשה בלעדיו?
אין טעם למה שהיא הרגישה אליו והיא לא הייתה מסוגלת להשלים עם זה שהיא כבר לא הייתה היחידה בחיים שלו.
איך היא יכולה לקבל את העובדה שיש לו מישהי אחרת בלב והוא תפוס?
הרגש שהיא הרגישה היה יותר חזק ממנה , לא הייתה לה שליטה על זה וגם היא לא בחרה להתאהב בגבריאל ככה סתם ביום בהיר.
בעצם , למה לה להמשיך עם מישהו שלא ירצה אותה. משהו נצבט לה בלב כל פעם היא ראתה את גבריאל עם בנות אחרות ויפות ממנה.
היא חשבה שהיום הזה יסתיים אחרת , כי קצת גבריאל יסתובב רק איתה ואז היא תוכל להגיד לו את מה שבליבה.
אבל עכשיו אין לה סיכוי , כי הוא כבר לא פנוי.
בזמן שהיא חשבה עליו . אביטל התמלאה במרירות.
מחשבות התרוצצו במוחה והיא לא יכלה כבר.
זה זמן רב שהיא הסתירה ממנו את מה שהיא הרגישה בתוכה.
היא מרגישה שהיא מתפוצצת עוד מעט.
ירמיהו הבחין בה והתיישב על ידה. " מה את עושה כאן ביום כזה יפה?" שאל אותה בחיוך זחוח .
אביטל הבחינה בו והביטה בו במבט מובהל. " סליחה? אתה מדבר עם מישהו?" אמרה בעצבות.
" כן , איתך! מה את לא שמה לב?" קרא ירמיהו בחיוך שובב.
אביטל לא רצתה לשתף פעולה איתו כי היא לא הבינה מה הוא רצה ממנה.
" תסלח לי , מצב רוח רע. זה קורה . היו לי בעיות עם ידיד!" הוסיפה בעצבנות והסיטה את מבטה.
" ידיד? מה היה לך עם הידיד?" שאל ירמיהו בגאווה.
" פשוט רציתי לאשר לו לפני שהוא יכיר מישהי והוא יוכל לצאת איתה , רק שהבחורה לא לקחה אותי ברצינות. היא החליטה בעצמה שאין לי זכות לאשר לידיד שלי כלום!" סיפרה לו אביטל בלי חשש.
" אז אני משתתף בצערך , כי בין ידידים לא קורה שום דבר חוץ מרגשות חיבה ודאגה. נסכם בכמה משפטים שעכשיו אנחנו לא מדברים עליו. זה יהיה מקובל עלייך?" קרא ירמיהו ביובש.
אביטל התבוננה בו ממושכות.
" מקובל עליי . בהחלט. אני צריכה להתרגל למחשבה שאני כבר לא אהיה היחידה בחייו." הוסיפה אביטל בהשלמה.
" למה לקבל? מה קרה לך?" שאל ירמיהו בסקרנות.
" כי אני מאוהבת בו. כלומר בידיד שלי." אמרה אביטל וחייכה חיוך עצוב.
הוא התבונן בה בסקרנות. ואז פנה אליה , ואמר: " אני מבין. להיות ידידה של מישהו זה גם לדעת את מקומך בחיים שלו. את בטח משתגעת מהידיעה שיש לו הרבה מעריצות, נראה לי שזה מה שמפריע לך." אמר לה ואז נזכר שכבר נהיה מאוחר.
השניים נפרדו ואביטל חזרה לביתה.