אחות של- פרק 11-

פרק 11-
מנקודת המבט של ענבר-
הגעתי לבית ספר, באיחור. לא הייתי צריכה להישאר ערה אתמול עד שלוש, פשוט לא. רצתי במהירות במסדרון, ופתאום יד משכה אותי לחדר השרת.
״בוקר טוב״ עמית אמר לי בחיוך והצמיד אותי לקיר.
״אני לא רואה כלום״ אמרתי בחיוך.
״מה את צריכה לראות?״ הוא מלמל ונישק אותי. חיפשתי את המתג עם היד שלי, זה מוזר לפתוח את העיניים ולא לראות כלום.
״הרבה יותר טוב״ מלמלתי והצמדתי את גופו אל גופי.

״ברבור״ אמא שלי נכנסה אליי לחדר בערב.
״מה?״ שאלתי.
״לצחי יש יום הולדת, אני בשיא הלחץבעבודה ובכל זה אני ממש רוצה להכין לו עוגה. את יכולה לקפוץ לאיזה סופר ולקנות מצרכים לעוגת גבינה?״ היא שאלה בהתחננות והתקדמה אליי.
״בטח״ אמרתי בחיוך ונעמדתי.
״אין על הילדה שלי״ היא אמרה בחיוך ונישקה את ראשי, למרות שאנחנו באותו גובה.
״אמא״ אמרתי בביישנות והתרחקתי ממנה. אני לא ילדה קטנה, וזה הרגיש לי ילדותי.
״מותר לי לנשק את הילדה שלי כמה שאני רוצה״
״וכמה שהיא רוצה״ הוספתי בחיוך ויצאתי מהחדר.

הגעתי לסופר, והתחלתי לחפש פודינג וכל החארטה הזה. צחי בן אדם טוב, מגיע לו עוגה טובה ליום הולדת.
מרחוק ראיתי מישהו מוכר. התקדמתי קצת כדי לזהות מי זה.
ואז ראיתי אותו.
אותו שיער שחור קצוץ, ואותן עיניים ירוקות. עדיין באותו הגובה, ואותן ידיים חמות שחיבקו אותי כשהייתי קטנה.
״אבא?״ מלמלתי בשקט. לא לא לא לא לא, אני לא מאמינה שזה הוא.
ברחתי משם במהירות, מנסה להדחיק את מה שחיכיתי לו חמש שנים.

מנקודת המבט של איתי-
ישבתי עם סויסה ואבוטבול בפארק, אחרי אימון.
״אז מה, שמעתי רבינוב עם האחות של רוני״ אבוטבול אמר.
״אנאערף״ מלמלתי ונשענתי אחורה.
״היא כוסית אחושרמוטה..״
״שתוק״ התעצבנתי. לא יודע למה. הוא צחק.
״הופהה, מה זה הפיוזים האלה אחרי סיגריה?״ הוא שאל וצחק. לא היה לי כוח לענות לו.
״זאת לא היא?״ סויסה אמר.
״שו היא?״ שאלתי והסתכלתי לאיפה שהוא הסתכל. היא הלכה במדרכה שצמודה לפארק בטיל. מה זאת המהירות הזאת יא וואראדי?
״טוב חמודים, אני הולך להפעיל את קסמיי..״
״שב שב בשקט״ אמרתי והסתכלתי עליה שוב. היא נראית עצבנית. בול הזמן לעצבן אותה.
״לאן זה?״ סויסה שאל אותי כשהתחלתי ללכת. קרצתי לו והתקדמתי מהר להיא.
״לא לימדו אותך שמה בפלצנלנד לא ללכת בחושך באיזורים כאלה?״ שאלתי בחיוך. היא לא הפסיקה ללכת והתעלמה ממני. עקפתי אותה בשנייה. היא הייתה חייבת לעצור.
״מה?״ היא שאלה בבכי. קיבינימט אני לא טוב עם בכי
״את לא צריכה לבכות כפרה, כולה אומר שלום..״
״אני לא בוכה בגללך חתיכת דפוק!״ היא צעקה עליי בבכי.
״תן לי לעבור..״
״לא״
״אין לי כוח למשחקים המחורבנים שלך״
״למה את בוכה?״
״עזוב אותי״
״לא עוזב״ אמרתי.
״מה אכפת לך בכלל? מה? כאילו שאני לא יודעת שאתה צוחק עליי עם חברים שלך וחושב שאני איזה סנובית טחונה, לא ׳דנינו׳?״ היא צעקה.
״שכחי ממה שקרה כאן, לא מתעסק עם בחורות ביום הזה של החודש״ אמרתי בחיוך.
״שכחתי״ היא מלמלה, עקפה אותי ורצה משם.
״קיבינימט״ מלמלתי ורצתי אחריה. אני חייב לדעת מה קרה לה.