אחות של- פרק 7-

פרק 7-
מנקודת המבט של נתנאל-
התעוררתי בבוקר, מחוק מהחיים. לא זוכר רגע מאתמול בלילה, ודוגרי.. מעדיף לא לזכור.
בשתים עשרה ככה, הדלקתי סיגרית בוקר, עליתי על האופנוע ונסעתי לבית ספר.
״אהלן״ אמרתי בחיוך לדנינו שישב שם עם סויסה
״סבח אלחיר גם לך״ דנינו אמר בחיוך.
״צריך?״
״לא, יש לי כבר״ אמרתי והכנסתי את הסיגריה לפה.
״אז מה, איך היה המשחק אתמול?״ שאלתי.
״ניצחנו, מפתיע אותך?״
״אתה חיה במגרש, נראה לי הנקבות מהקבוצה השנייה מפחדים לעצבן אותך״
״בצדק״ הוא אמר והכניס סיגריה.
״מה אתה עשית אתמול אדון בוסקילה?״ סויסה שאל אותי
״וואלה.. לא זוכר״ אמרתי. הם צחקו.
״אז היה לך אחלה של ערב״ דנינו אמר וקרץ לסויסה
״יכול להיות״ אמרתי בחיוך. אבל מה שבטוח, יכל להיות יותר אחלה אם זה היה עם.. קיבינימט די, לא לצאת בן זונה, לא חושב עליה יותר.

״היי גברברים״ שמעתי את הקול של הליה הזאת, חברה של רוני.
״אהלן אהלן״ סויסה אמר וקרץ.
״אתה בא?״ היא אמרה לו. הסתכלתי על איתי וקרצתי לו.
״בטח שבא״ סויסה אמר, הסתכל על איתי וקם.
״בכניסה למגרש על הרצפה צד ימין״ הוא לחש לו. צחקתי.
״סתום תפה, באתי לא מוכן״ סוסיסה אמר לי והלך אחרי ליה.
״אתה בטוח שנשארו שם כמה?״ שאלתי.
״אלמקייס שם חדשים היום בבוקר, כשאתה עוד שכבת במיטה אחרי לילה פרוע״
״מה פרוע מה, כולה לא זוכר״
״אח שלי, אני אסביר לך, כי אתה טמבל״ הוא אמר והתיישב לידי.
״אתה לא זוכר. יענו אתה שתית. שתית יענו הלכת לאיזה מקום שהוא לא הבית שלך כי ההורים שלך חננות. הלכת למקום, יענו פגשת בחורה. יש מצב שכמה בחורות. פגשת בחורות ואתה חבר שלי? עברת לילה פרוע״ הוא אמר ונעמד. צחקתי.
״עכשיו אני צריך סיגריה״ אמרתי והושטתי יד אל הקופסה שליד התיק שלו.
״תחשש לבד, אני זז לרוני״ הוא אמר והלך. רוני.
״טוב, צריך יותר מאחת..״ מלמלתי ולקחתי את הקופסה.

מנקודת המבט של ענבר-
בהפסקה, הלכתי שוב פעם אל עידו. אני באמת לא מבינה מה הבעיה שלו, הוא לא מכיר אותי והוא ישר משייך אותי לערס ההוא? העברתי איתו בדיוק שתי מילים, זה אומר שאני אחת הזונות שלו?
״היי״ אמרתי לו בחיוך. הוא התעלם ממני וחזר לכריך שלו. גלגלתי עיניים.
״הייייי!!!״ צעקתי. הוא נבהל והפיל את הכריך על השולחן. חייכתי.
״מה עשית?!״ הוא מלמל וניקה את השולחן.
״אתה לא צריך לנקות, גם ככה מטונף פה לגמרי״ אמרתי והוציא מהתיק שלי נייר והושטתי לו. הוא הסתכל על הנייר, ואז עליי.
״לא תודה״ הוא אמר. סליחה?!
״זה בריח דובדבן״ פיתתי אותו.
״לא תודה״ הוא אמר שוב. התעצבנתי והנחתי את הנייר.
״מה הקטע?״ שאלתי בעצבנות.
״ש..שום קטע״ הוא גמגם.
״אז למה אתה לא מדבר איתי כמו בן אדם נורמלי?״ שאלתי.
״כי אולי אני לא נורמלי. אולי אני החננה שאת מחפשת כדי לצחוק עליו״ הוא אמר ונעמד.
״למה שאני אצחק עליך?״
״כי את ואיתי חברים״
״ובגלל שכל אדם שפוי היה צוחק״ הוא אמר וגיחך לעצמו.
״קודם כל, חברים אנחנו ממש רחוקים מלהיות. דבר שני, אתה טועה. או שאני בן אדם לא שפוי״ אמרתי בחיוך. הוא הסתכל עליי ואז הסתכל לצדדים.
״שב״ אמרתי בשקט. הוא ישב.
״לא אכפת לי מהחסרי חיים האלה מסביבנו שעכשיו צופים אוקיי? אני לא כזאת״ אמרתי בשקט ובחיוך. פעם ראשונה שראיתי אותו מחייך. חצי חיוך, אבל עדיין חיוך.
״אז עידו נכון?״ שאלתי בחיוך רחב. הוא הנהן.

מנקודת המבט של נתנאל-
״וואו וואו וואו תירגע עם הסיגריות״ רוני אמרה לי כשישבנו בפארק. הסתכלתי עליה.
״אני רגוע לאללה מה את רוצה״
״שתפסיק״ היא אמרה בחיוך והושיטה את ידה.
״אני יכול לבד כפרה״ אמרתי וכיביתי את הסיגריה.
״אז מה, שמעתי שהיה לך אחלה של לילה״ היא אמרה בחיוך.
״דנינו דפוק, אל תקשיבי לו״
״למה דפוק? מותר לך להינות אתה לא חושב?״
״חושב״ אמרתי בשקט והסתכלתי עליה. יא אללה כמה שהיא יפה..
״יופי״ היא אמרה בחיוך. לא היה אכפת לי הרעש של הדבעים מסביב, אני מהופנט אליה.
״יואו איפה איתי..״ היא מלמלה. בטח מזיין בחורה והוא יקפוץ יותר מאוחר. אבל אני לא יכול להגיד לה דבר כזה, אחים לפני בנות. גם אם הן רוני ביטון.
״מאחר, חדש לך?״
״לא״ היא אמרה וצחקה.
״טוב תן לשים ראש״ היא אמרה ונשכבה על הספסל, כשהראש שלה על הברכיים שלי. לא טוב, זה ממש לא טוב. אני מתחרמן על החברה של החבר הכי טוב שלי. בחיי אני בן זונה.

מנקודת המבט של ענבר-
הגיעה השעה שמונה. אני ועמית קבענו ללכת יחד לאיזה סרט, ואני בלחץ של החיים. לא שלא יצאתי לפני כן? יצאתי. אבל פה הכל.. שונה. אם אני לא אמצא חן בעיניו אני אמות.
פתחתי את הארון. הוצאתי משם שורט שחור עם ניטים וטי שרט לבנה.
״לאא זה לא מתאים!!״ מלמלתי לעצמי בכעס ודחפתי בחזרה לארון. הוצאתי משם חצאית פעמון שחורה וגופייה לבנה.
״חגיגי מדי..״ מלמלתי בעצבנות ודחפתי את זה שוב לארון. הוצאתי שורט לבן וחולצה רחבה אפורה.
״נסתפק בבייסיק..״ מלמלתי ונאנחתי. יואו אני לא סקסית בעליל.
שמעתי דפיקות בדלת.
״שלי!!״ צרחתי לצחי ואמא שישבו וראו סרט. נעמדתי מול הדלת, נשמתי עמוק ופתחתי בחיוך רחב.
״היי״ אמרתי. אוי נו, עוד פעם הוא.
״אהלן״ איתי אמר ובחן אותי. נאנחתי.
״שוב פעם סיור עם מיסטר בלונג׳?״ הוא שאל וגיחך.
״משהו כזה״ אמרתי. הוא הרים את אחת הגבות וחייך חיוך שובב.
״יענו דייט?״
״כן, דייט. ולא, לא עניינך״
״פייי איזה קשה את״ הוא מלמל. ראיתי בתחילת הרחוב את המכונית של עמית.
״אפשר לעבור?״ שאלתי. הוא חייך וחסם לי את הדלת. הסתכלתי עליו. הוא הסתכל אחורה.
״טוב, תהני״
״תודה״
״בבקשה כפרה״
״אל תקרא לי כפרה..״ אמרתי, וראיתי שעמית מחכה.
״ביי״ מלמלתי.
״ביי כפרה״ הוא אמר כשהתקדמתי. גלגלתי עיניים והמשכתי לעמית.