אחרי הכל ננצח- פרק 14+15

נקודת מבט אוריאן:
"ליעד היי, כנס" אמרתי בהלם כשפתחתי את דלת החדר. ליעד נכנס לחדרי והתיישב על המיטה.
"את צריכה לספר לי, הכל רץ לידי מהר מידי בראש. תספרי לי הכל, מההתחלה לסוף" ליעד אמר, התיישבתי מולו.
"אז ככה, בתחילת השנה הכרתי את אלין, בהתחלה לא ידעתי שהיא הבת של המועלם שהמפורסם שאבא ואתה כל כך שונאים" אמרתי כשהתחלתי לספר לליעד.
"אז מתי גילית?" ליעד שאל.
"כמה ימים לאחר מכן, כשהכרתי את יהב, הוא היה מוכר לי לא זכרתי מאיפה, אבל כבר הייתי קרובה לאלין לא חשבתי שזה יסבך את הכל, לא ככה" אמרתי בהתגוננות.
"אלין הפכה להיות החברה הטובה ביותר שלי, שתינו חווינו אותו הדבר, כליאה בבית בלי חופש, הרגשה חנוקה מידי. זה חיבר בינינו, אחרי זה מצאנו עוד דברים כמו: בנים, בגדים, סדרות וזמרים. בעצם היינו כמו אחיות סיפרנו הכל אחת לשנייה, יהב אמר שאני לא קשורה לריב בין ההורים ככה שאף אחד לא האמין שזה מה שיקרה. הוא היה מצחיק אותי כשהייתי עצובה או מבולבלת, הוא משכיח ממני את כל הבעיות שבעולם, את כל הכאב, את כל השיגעונות שיש לי. הוא מיוחד כזה. הוא היה שם בשבילי כשהיו מתחילים איתי, הוא היה זורק אותי לבריכה כל פעם כשבאתי אליהם, הוא היה מתלונן בלי סוף על הבגדים שלי. הוא היה פשוט הוא" אמרתי לליעד שהקשיב לי. בפעם הראשונה שליעד לא מנסה לסתור את דבריי בעוקצנות או בהתגרות, פשוט מקשיב לי.
"אחרי שבוע הכרתי את ליאם, חשבתי שהוא מחבב אותי בסוף הוא רצה רק לשחק בי. כשגיליתי שיש לו חברה יהב נישק אותי כדי להראות שהמשכתי, שלא כואב לי. אחרי הנשיקה ברחתי, רציתי להתרחק מהם. התרחקתי מיהב, התעלמתי ממנו, לא דיברתי איתו אבל עם אלין נשארתי בקשר בכל זאת היא לא הייתה אשמה בנשיקה או בכל דבר אחר. הלכתי אליה הבייתה ולמרות זאת המשכתי להתרחק מיהב. בהתחלה חשבתי להתרחק משניהם אבל הבנתי שאני לא רוצה לאבד אותה בגלל יהב, אז התרחקתי רק מיהב. באותו יום אבא שלהם נכנס הבייתה בעצבים. ושנייה אחרי זה הוא ראה אותי וכיוון אליי אקדח" אמרתי לליעד נזכרת באותו היום.
"איך הוא ידע בכלל שזאת את?" ליעד שאל כלא מבין.
"אולי מצלמות או שהוא בדק עלינו אני לא יודעת בכלל" אמרתי והנחתי את ידיי על ברכי.
"אוקי תמשיכי" ליעד אמר והניח את ידו על ידי, כסימן שהוא כאן בשבילי, חייכתי חיוך קטן והתיישרתי.
"יהב ירד למטה ואז השתחרר קליע אבל הוא לא פגע בי.." התחלתי שוב לספר אחרי נשימה עמוקה.
"הוא פגע ביהב, כן סיפרת לי את זה. אבל למה ברחת עכשיו?" ליעד שאל לא מבין.
"אלין ביקשה שאני אבוא לבית החולים, למרות הפחד הסכמתי, הלכתי. לא רציתי לאכזב אותה או את יהב, אבל בעיקר לא לאכזב את עצמי בתור חברה שלה. בבוקר היא החליטה שהיא הולכת להתקלח אז אמרתי לה שאני אשאר שלא תדאג. התיישבתי לידו ונישקתי אותו נשיקה קטנה על הפה" אמרתי והנחתי את אצבעותיי על שפתיי. אני אהבתי את הנשיקה הזאת.
"הוא נכנס, אמר שאם אני אתקרב ליהב או אלין הוא לא יחטיא את הכדור בא, הוא יפגע בי, במטרה להרוג. ברחתי משם. חשבתי להישאר בבית, אבל אבא כועס שהתאהבתי בבן של האויב. אז כדי למנוע אי נעימות והכל ברחתי" אמרתי והסתכלתי לצדדים.
"איך התאהבת כל כך מהר אוריאן?" ליעד שאל.
"אין לי מושג, הכל קרה מהר מידי או לאט מידי. אני רק יודעת שהלב שלי לא מצליח לשכוח ממנו וגם לא הראש. אני חושבת עליו כל הזמן. הנשיקה הקטנה שהייתה היום בבוקר, גורמת לי להיות צמאה לעוד. אני מתחרפנת מהדאגה בגללו והוא שוכב שם יושן!" צעקתי על ליעד עם דמעות בעיניים.
"די ריגשי די" ליעד אמר בגיחוך וחיבק אותי.
"למה התאהבתי? בבן של האויב של אבא? לא יכולתי להתאהב במישהו אחר?" שאלתי את ליעד בבכי ממושך.
"אני יודע.. בפעם הראשונה שאת באמת מאוהבת זה באויב של אבא, את יודעת שאין מצב שאבא ייתן לכם להיות ביחד. לא שלנו ולא שלו" ליעד אמר וליטף את ראשי, הנהנתי בראשי. אני יודעת. זאת אהבה בלתי אפשרית.
"תקשיבי, בדיוק כמו שלמועלם יש עכשיו בטח ביטחון עודף, אני אדבר עם אבא יהיה לך שומר ראש. את לא יכולה לישון כל החיים במלון. את חוזרת הבייתה ברור?" ליעד שאל, מחיתי את דמעותיי והנהנתי בראשי. הוא צודק אני לא יכולה לברוח, אולי אבא ואמא בקושי בבית אבל יש לי את ליעד. קמתי מהחיבוק של ליעד ונכנסתי למקלחת. שטפתי את פניי מספר פעמים, להעלים את שרידי הדמעות והבכי מלפני מספר דקות. הסתכלתי על עצמי במראה הגדולה שמולי, אני באמת לא מבינה איך התאהבתי ככה, כל כך מהר. בחודש וחצי מצאתי את עצמי מאוהבת. אולי עברנו די הרבה אבל עדיין אסור לי.
יצאתי מהמקלחת לחדר עצמו, ליעד כבר התחיל להכניס את הבגדים שהוצאתי מהתיק הקטן. הוא מוכן להביא לי שומר ראש כדי שאני לא אשן במלון, אולי לא הערכתי נכון את הדאגה שלו ואת הרצון לשמור עליי כל כך, זה לא בשביל לחנוק אותי זה כדי לשמור עליי.
חייכתי לליעד חיוך קטן והתחלתי לעזור לו להכניס את הבגדים.

נקודת מבט יהב:
ישבתי בחדר, אבא הלך הבייתה כשאלין הגיעה היא לא מוכנה לדבר איתו עדיין.
"מה יש לך עצבן?" שאלתי את אלין. היא מהורהרת מידי, בודקת את הפלאפון כל שנייה, מסתכלת על הדלת, כאילו משהו קרה.
"סתם זאת אוריאן" אלין אמרה והתקשרה שוב למישהו.
"אלין כואב לי ואת מעצבנת אותי דברי כבר" אמרתי והחזקתי בידה שתסתכל עליי.
"איך סלחת לו כל כך מהר?" היא שאלה לפתע בעצבים, מה יש לה היום?!
"למי?" שאלתי באדישות, אני יודע שהיא מתכוונת לאבא, אבל אוריאן ברחה אז לאבד גם את האהבה שלך וגם את אבא שלך, זה יותר מידי.
"לאבא שלך, איך יכולת? הוא כיוון אקדח לאוריאן" אלין אמרה בעצבים ובמבט לא ייאמן.
"אם היא לא הייתה בורחת הייתי כועס עליו, אבל היא בעצמה לא נלחת עלינו, היא אפילו לא באה לראות אותי, את רוצה שאני אכעס עליו?! אלין איבדנו אמא, אני לא רוצה לאבד גם אבא בגלל ילדה שחצנית" אמרתי בכעס. איך היא בכלל מסוגלת להגן על אוריאן?!! כולה ילדה גאוותנית.
"שחצנית?!" אלין אמרה בפליאה וגיחכה.
"היא לא זזה לך מהמיטה חתיכת מפגר, היא ישנה כאן אפילו, רבה עם אבא שלה, היא התאהבה בך, היא קוראת לך מתוך שינה. היא לא הסכימה ללכת מכאן!" אלין אמרה וקמה בעצבים מהכיסא.
"תשקרי בשבילה עוד" אמרתי בגיחוך מזלזל.
"היא הייתה פה תשאל את דמארי ואת כולם" אלין צעקה עליי והחזיקה בברזל המיטה שהיה מולי.
"אבא אמר שהיא אמרה שלא אכפת לה בכלל" אמרתי בהתגרות, עלאק חברות.
"אבא איים עליה להתרחק ממך, ממני. למה אתה כזה מפגר אלוהים?!" אלין שאלה ונופפה בידה.
"תפסיקי לגונן עלייה אלין" אמרתי באדישות. אני כבר אדיש למצב. התאהבתי בילדה שחצנית, גאוותנית, שלא אכפת לה מאף אחד.
"אני מתייאשת ממך יהב" אלין אמרה והתקדמה לדלת החדר. יופי עכשיו אני אשם.
"אלין כואב לי תקראי לאחות לפחות" אמרתי.
"תצעק לה" אלין אמרה בחיוך מתגרה ויצאה מהחדר.
"גם כן אחות זבל, אתה נותן להם את החיים שלך והם יורקות לך בפנים" מלמלתי בעצבים ולחצתי על הכפתור הלבן שקורא לאחות.
אוריאן לא הייתה פה, אבא לא שיקר לי.

נקודת מבט ליעד:
"אז מה אח שלו לא התאהבת?" אוריאן שאלה ונכנסה לחדרי.
"אוריאן החוצה, לא לחפור" אמרתי וניסיתי להוציא אותה בעדינות.
"תספר לי אני סיפרתי לך" היא אמרה בפרצוף עצוב. הפרצוף הזה לא עובד עליי מאז שהיא בת שבע.
"לא עובד עליי יותר" אמרתי בצחקוק.
"נוו טוב אני הולכת" היא קמה מהמיטה שלי, הסתכלתי עלייה במבט לא מבין, היא לא מוותרת בקלות.
"אחרי שתספר לי" היא אמרה בחיוך והתיישבה שוב. התיישבתי מולה.
"אין לי, לא התאהבתי ולא כלום בסדר את מוזמנת ללכת" אמרתי בחיוך, היא הנהנה ויצאה מהחדר. אני באמת לא מאוהב, אני מחבב מישהי אבל היא לא שמה עליי, אוריאן רואה בי מודל לחיקוי אני לא רוצה שהיא תחשוב שכל אהבה בלתי אפשרית. למרות שאהבה שלה ושל יהב באמת לא אפשרית.

נקודת מבט אלין:
"נתנאל מה אני עושה עם האח המפגר שלי?" שאלתי את נתנאל כשנכנסתי לחדרי והוא אחריי.
"נתחיל בזה שתספרי לו שיש לך חבר, שבמקרה הוא החבר הכי טוב שלו" נתנאל אמר ונישק אותי.
"אני לא יכולה לספר לו במצב הזה" אמרתי בהלם. הוא לא במצב לזה בכלל.
"בטח שכן, ככה הוא לא יהרוג אותי, תתחשבי בחבר שלך" נתנאל אמר בצחקוק והתקרב אליי מעט.
"אני אספר לו אבל אני צריכה לעזור לו בכלל עם אוריאן. אותה אני מבינה אותו לא" אמרתי ונשכבתי על המיטה.
"תביני אותו, הוא פצוע, הוא מאוהב ואמרו לו שהיא לא באה לראות אותו זה פוגע בך ובאגו שלו. ליהב יש אגו" נתנאל אמר ונישק אותי בלחי.
"תפסיק לנשק אותי" אמרתי בעצבים מזוייפים. אני אוהבת אותו. מאז הריב עם אבא אני מוצאת את עצמי בוכה לנתנאל המון. עד שקרתה הנשיקה הראשונה בינינו. נתנאל אמר שלא משנה מה יהב יגיד אנחנו נהיה ביחד. נתנאל שונה מכל החברים של יהב, הוא לא מוותר על מי שהוא אוהב, זאת הסיבה שהתאהבתי בו.
"איך אבא שלך קיבל את זה שבחרת להישאר חברה של אוריאן?" נתנאל שאל לפתע.
"רע. גרוע. הוא טוען שזה כמו בגידה. הוא לא מוכן לזה בכלל אבל אמרתי לו שזה כבר לא תלוי בו, הפסקתי לפחד, הגיע הזמן שלי לפרוח, להחליט על עצמי ולא לתת לאחרים לשלוט בי. שלא יחזור על הטעות שהוא עשה עם אמא, יהב היה מספר לי שגם אמא הייתה חנוקה ככה, שהיא רצתה לברוח גם לפעמים מרוב חונק אז אמרתי זאת, שלא יתעורר מאוחר מידי שלא יחזור על הטעות שהוא עשה עם אמא. שייתן לי להחליט, לפרוח, להיות מאושרת מבחירה שלי. הוא שונא את זה אבל הוא לא יכול להתווכח איתי על זה" אמרתי. כואב לי לאבד את אבא אבל הוא גרם לכל זה מההתחלה.
נישקתי את נתנאל נשיקה קטנה. הסתובבתי על הצד וניסיתי להרדם.
אני פוחדת ממה שיבוא. אני מפחדת ממה שיקרה.