אחרי הכל ננצח- פרק 19

נקודת מבט אוריאן:
נעלתי את חדרי ונכנסתי למקלחת, פשטתי את בגדיי מעלי, חיממתי את האמבטיה במים חמים כמו בכל ערב או פעם שאני רוצה לשכוח ממשהו.
נכנסתי למקלחת, לשטוף את גופי, מהשנייה שיהב ניסה לדבר איתי, השתתקתי, לא דיברתי כל היום, כאילו המחשבות שלי היו רק עליו. על מה הוא רצה לדבר, יש לו מישהי חדשה, הוא אוהב אותי?
מיליון שאלות שעליהן אין לי תשובות.
שאר היום עבר לו במהירות, מתמטיקה, אנגלית והיסטוריה. שילוב של שלושת המקצועות השנואים עלי, למען האמת אני אוהבת אותם אבל לא את המורה. אני גם טובה במקצועות האלו ככה שאני מסתדרת עם החומר.
מספורט הברזתי, כרגיל, אני לא מתאמנת בבית הספר, צלקת מתחילת שנה.

***
"קדימה אוריאן, יש לך עוד שלושה סיבובים אל תתייאשי" המורה צעקה לעברי, בטח נראה אותה רצה עשרה סיבובים בלי הפסקה.
רצתי את הסיבוב השלישי, לא שתיתי מהבוקר, היו לי סחרחורות וכאבי ראש חזקים. הצעקות רק הגבירו את קצב הכאב שעלה ללא הפסקה. תמיד אהבתי לרוץ, אדרנלין טבעי. הדם זורם בעורקיי, משתולל.
הכאב השתלב באופן מושלם עם האדרנלין, זה ממכר. הריצה, היא גורמת לכל דבר בי להיעלם, להישכח.
יש בי את הרצון לשכוח הכל, לשנות בי דברים, חיצוניים ופנימים. השינוי הכי גדול, בבן אדם זה האופי שלו.
התחלתי לראות שחור והדבר הבא שאני זוכרת ומרגישה זה את ראשי פוגע בקרקע.
***

"רע מהסוג הטוב, לאהוב אותך ממש לא כדאי, עליי לנסות להיות חזקה. זה באמת משהו שעליי לנסות" מלמלתי לעצמי כשיצאתי מהמקלחת כשגופי מכוסה במגבת.
התיישבתי על קצה המיטה ומרחתי על גופי קרם גוף, לאחר מכן לבשתי פיגמה של פו הדב וסירקתי את שיערי.
פתחתי את הדלת שנעלתי לפניי המקלחת, כמו בכל יום, ליתר ביטחון.
נשכבתי על המיטה, פשוט, בהיתי בתקרה הלבנה שמנת שלי. כל חיי חיכיתי לרגע בו אתאהב פשוט לא דמיינתי אותו ככה, קשה כל כך, מסוכן ומסובך.
נעמדתי על שתי רגליי והסתכלתי על עצמי, כשאני חושבת על יהב החיוך עולה לי לבד, כמו ילדה מטומטמת שצוחקת משום דבר ומהכל ביחד.
כשאני חושבת על ירין, הכל מציף אותי. אני פוחדת להאמין שליעד צודק.

**
"ליעד מה עם התאהבתי בו? מה עם אני בחיים לא אשכח אותו? אני אהיה רווקה בודדה גלמודה בגיל 90 עם חמישים כלבים, כי אני שונאת חתולים" התלוננתי ולקחתי גלידה מהפריזר.
"אוריאן, חשבת שאולי את לא מאוהבת ביהב? שמה שגורם לך לרצות להיות איתו והכל זה בכלל הפחד, הסקרנות שלכם, מה יקרה כשתהיו יחד?" ליעד שאל ולקח לי את הכפית והתחיל לאכול את הגלידה איתי.
"השעה שתיים בלילה, אנחנו אוכלים גלידה, כולם יושנים ואתה אומר לי שאני חושבת שאני מאוהבת ביהב רק מתוך סקרנות?!" אמרתי בהלם. לא, זה לא יכול להיות. אני מרגישה משהו.
"חשבת על זה? אולי את פשוט, נדלקת עליו? מחבבת אותו? אולי זה הסקרנות? הרצון לראות עד כמה רחוק אתם תצליחו להחזיק מעמד עם הגחמה הזאת. כי בסך הכל זאת גחמה שחצנית של שני ילדים" ליעד אמר והתקדם לסלון, כדי לעלות לחדר.
"הוא בכל מקרה יפגע בך, תתאהבי במישהו שלא יפגע בך" ליעד אמר והמשיך ללכת כד שנעלם משדה הראייה שלי.
***

"אז את מסכימה?" ירין שאל לפתע, מתי הוא נכנס לי לחדר בכלל?!
"כן ברור, למה?" שאלתי בסקרנות.
"לדייט, נהיה ביחד. אורי על מה חשבת שלא הקשבת לנאום שנתתי לך פה?" ירין שאל מאוכזב. הוא הציע לי לצאת איתו ואני בכלל חשבתי על יהב, כרגיל.
"חשבתי על כמה אתה מדהים, כמה אני שמחה שהצעת לי לצאת. אני אשמח להיות איתך" אמרתי בחיוך.

נקודת מבט יהב:
"לאהוב או לא לאהוב. זאת השאלה" מלמלתי כששתיתי כוס נוספת. לא משנה כמה בקבוקים
אני אסחל, כמה בנות אני מנשק אני בחיים לא אשכח את הנשיקה של השנייה וחצי עם אוריאן, את החיוך שלה שלא משתווה לחיוך של אף אחת, לעיניים שחודרות לי לנשמה, ללב, שיודעות מה אני מרגיש בלי לדבר בכלל.
אני מת לדעת שאנחנו לא יחד, שאיבדתי אותה בגלל אבא שלי. גם כן אבא.
"יהב אתה רוצה לאכול…" אלין צעקה ונכנסה לחדרי, השתתקה.
בקבוקי וודקה מילאו את חדרי, סיגריות בכל מקום,מגשי פיצה ריקים מילאו את חדרי גם, החדר הדיכאוני המושלם לגבר.
"יהב ניקיתי אותו לפני שבוע… למה?" אלין שאלה בייאוש והמשיכה לסרוק את החדר.
"אני לא מצליח לשכוח ממנה" מלמלתי בבכי, אלין הסתכלה עלי בהלם, היא בחיים לא ראתה אותי בוכה, נשבר.
"יהב, אתה אוהב אותה למה אתה לא נלחם?" אלין שאלה והתיישבה לידי.
"כי היא לא שלי. היא של מישהו אחר, החדש ההוא" אמרתי בדיכאון, השתייה התחילה להשפיע, נכנס יין יוצא סוד, אז במקרה שלי נכנס וודקה יוצא סודות מדינה.