אחרי הכל ננצח- פרק 7+8

נקודת מבט אוריאן:
'רוצה לצאת איתי לדייט?' ליאם שלח לי הודעה.
'ישיר.. ' שלחתי. אני שוכבת על המיטה שלי ומחייכת לפלאפון כמו סתומה.
'זה אומר כן?' הוא שלח.
מצד אחד אני רוצה לומר כן אבל אני פוחדת להתאהב בו, אולי מה שליעד אמר נכון?
'לא נראה לי… אנחנו עושים ערב משפחה כזה אני לא יכולה' רשמתי אחרי כמה דקות ונעלתי את הפלאפון.
יצאתי מהחדר וירדתי למטה. אבא ישב עם ליעד בסלון, ראו טלויזיה- כדורגל כמו תמיד.
אמא הייתה במטבח עם סימה העוזרת שלנו.
"הנה הנסיכה ירדה לעם" ליעד אמר בעוקצנות. מהשנייה שהוא גילה על ליאם ולמרות שליאם ידיד הוא עדיין עוקץ אותי!!
"תפסיק כבר" אבא אמר ושלח לליעד מבט מאיים, חייכתי חיוך מתגרה והתקדמתי לאמא.
"מאמוש" אמרתי וחיבקתי אותה חיבוק קטן.
"הנה הילדה הכי יפה שיש" אמא אמרה ונישקה אותי בקודקוד ראשי. לומר שהיא האמא הכי טובה בעולם יהיה שקר, חצי ילדות היא לא הייתה איתי. אני בת 16 אז מגיל שמונה היא התחילה לזלזל בהורות שלה איתי.
לעומת זאת אם ליעד הם הפסיקו את התפקיד בערך בגיל 7, הוא היה צריך להתחיל לטפל גם בי. הוא בעצם התבגר מהר כדי שאני לא אפסיד את הילדות שלי.
אנחנו חיים עם הורים אבל הם לא ממש הורים, הם יותר חברים שלנו, הורים בגדר המלצה הם קוראים לזה ככה.
עליתי למעלה, גם ככה אין לי מה לעשות למטה, ליעד שונא אותי, אבא רואה כדורגל, אמא עם סימה בבישולים וכרגיל כולם מתייחסים מאוריאן הקטנה.
-יהב שלח שני הודעות חדשות- הופיע על הצג.
'אלין אמרה שתבואי איתנו היום לפארק טוב? טוב. תהיי מוכנה ב20 '
'אני לא זוכרת שהסכמתי' שלחתי בחיוך. לא יודעת אני פשוט אוהבת לעצבן אותו.
'אז עכשיו הסכמת. נדבר' הוא שלח והתנתק מהוואטסאפ.
השעה 19 כבר?! כלומר כל היום ראיתי את הסדרה שלי 'חשיפה לדרום'.
החלטתי אני רוצה להיות רופאה כמו דוקטור זואי הארט, והחבר הכי טוב שלי יהיה לבון הייז.
אם מישהו חשב שבסדרות הכל יותר קל הוא לא ראה את 'חשיפה לדרום', מאמללים את חיי האהבה של כולם.
זה בעצם משקף את המציאות אף אחד לא יכול להיות מאושר בלי להרוס למישהו אחר את האושר. כולם נפגעים בסוף.
לבשתי מחוך לבן ומכנס שחור גבוה שדומה לטייץ, נעלתי נעליים שחורות עם עקב,העברתי מחליק על שיערי פעם אחת, מרחתי על שפתיי אודם ורוד אדמדם וסומק בהיר.
השפרצתי על צווארי מעט בושם. ענדתי שרשרת עם השרם שלי בזהב.
ירדתי למטה במדרגות. ליעד הרים את ראשו והסתכל עליי.
"לאן זה?" ליעד שאל בחשדנות.
"לטייל עם חברות" אמרתי ויצאתי מהדלת.
התקדמתי לכיוון הפארק, לרגע שמחתי שאני יודעת להילחם, תמיד פחדתי ללכת לבד בחושך מהפחד שיקרה לי משהו.
ראיתי קבוצה של נערים יושבים בספסלים ועליהן יושבות בנות אחרי כמה שניות זיהיתי את יהב ואלין.
"הייוושים" אמרתי והתיישבתי ליד אלין.
"חיים שלי" אלין אמרה וחיבקה אותי. היא לא בסדר הילדה הזאת אני מודעת לזה.
"כולם תקשיבו" ליאם צעק אחרי 10 דקות שישבתי עם אלין ויהב. יהב מצחיק לגמריי.
"אני רוצה להכיר לכם את חברה שלי נועם" ליאם אמר וחייך אליה, היא חייכה ונישקה אותו.
"אז הוא שיחק בי…?" שאלתי בשקט, ליעד צדק, הוא מפלצת, הוא משחק ברגשות של בנות בשביל מה?! להיכנס להן ללב כדי להכנס להן לתחתונים?! אין לו מספיק בנות?!
"אל תתייחסי אליו" יהב לחש לי באוזן. על מה הוא מדבר? זה לא שהיה בינינו משהו..
"תראי לו שהמשכת הלאה" יהב המשיך.
"אני לא מבינה" אמרתי וסובבתי את פניי אליו. הפנים שלנו היו קרובות אחת לשניה. כבר הרגשתי את הנשימות שלו על שפתיי.
"הנה בדיוק ככה, תראי לו שאת לא שמה עליו" יהב אמר בשקט והסתכל על ליאם שעמד בזווית העין שלנו.
"איך בדיוק ככה?" שאלתי בחוסר הבנה. יש לו עיניים מיוחדות כאלה, הצורה שלהן.
"ככה" יהב מלמל ונישק אותי.