השם שלי ברשותי.
״היא אמרה לי תראה, החיים די קלים״ שיקרה לו כנראה ❤️

אחרי הכל עדיין- פרק 2.

השם שלי ברשותי. 24/01/2015 1764 צפיות 8 תגובות
״היא אמרה לי תראה, החיים די קלים״ שיקרה לו כנראה ❤️

פרק 2.
מנקודת המבט של דביר-
״מה אתה עושה פ..״
״תתלבשי ותקומי מהמיטה״ עצרתי אותה. מכל הבחורות שהיו בבר דווקא היא הייתה צריכה לשכב איתו? אל תחשוב על זה דביר, היא לא שכ.. אוי, גועל נפש.
״אפשר להבין מה אתה עושה פה?״ היא גיחכה ונעמדה, לבושה, ברוך השם.
״אני גר פה, ואת הולכת״ אמרתי, רואה שאיתי עוד רדום לגמרי.
״מה? אתה מכיר את איתי?״ היא שאלה ויצאה מהחדר.
״כן, גם את מכירה אותו. איתי פלח״ אמרתי לה, מדחיק את מה שראיתי. היא נעצרה והסתכלה עליי.
״החבר שלך איתי פלח?!״ היא שאלה בשוק, התעלמתי.
״פאק, נכון, זה הוא. אופס.״ היא אמרה בחיוך.
״יש לך פה אוטו?״ שאלתי אותה, מתחמק מהנושא. היא הנהנה.
״יופי, לכי לבית שלך ו.. נדבר״ אמרתי בחיוך ופתחתי לה את הדלת.
״אוקיי, סליחה על ה.. לא משנה, ביי״ היא אמרה בחיוך והלכה. סגרתי את הדלת ונשמתי עמוק. כשאמרתי צרי קשר התכוונתי דרך הטלפון, לא דרך המיטה של איתי.
ראבק זה מגעיל.

״בוקר טוב״ שמעתי את הקול של איתי מאחוריי. הסתכלתי עליו מתקדם למקרר ומוציא קרטון חלב.
״מה?״ הוא שאל ושתה.
״הבאת בחורה הביתה״ אמרתי לו. הוא הסתכל עליי והנהן.
״הגיע הזמן לא?״ הוא שאל והחזיר את החלב.
״זה היה סטוץ כן?״ שאלתי, מייחל שהתשובה היא כן. רק זה מה שחסר, שבת דודה שלי תיכנס לבעיות האהבה של פלח.
״אחי אני אפילו לא זוכר איך הבחורה נראתה״ הוא גיחך. ישתבח שמו
״יופי״ אמרתי בחיוך.
״למה?״ הוא שאל בחיוך והתיישב על הבר.
״בחורה לא משהו״ אמרתי לו בחיוך.
״הייתי שיכור מת אל תשפוט״ הוא צחק. ברוך השם.

מנקודת המבט של דנה-
סיימתי שיעור בשיווק, וטסתי לשירותים. איזה סיוט זה להתאפק שיעור שלם, זה נוראי. אבל לפחות אני נהנית. וזה לעתיד שלי. אז נחיה עם זה.
״בחיים לא ראיתי אותך רצה כל כך מהר״ שמעתי את הקול של עמית מאחוריי. הסתכלתי על השעון הגדול שבסוף המסדרון, ונעצרתי. השיעור הבא הוא עוד עשר דקות, נשתעשע בינתיים איתו.
״בוקר טוב לך״ אמרתי בחיוך והסתובבתי אליו. הוא דיבר עם עוד שני חברים שלו וגיחך לעברי.
״תתקרבי הם לא נושכים, הם בפסיכולוגיה״ הוא אמר. צחקתי והתקדמתי אליהם.
״כל השיעור אני קולט אותה קופצת במקום, היא בידור הבוקר של כיתת שיווק״הוא אמר.
״זה היה מייגע, שמחה שזה בידר אותך״ אמרתי בחיוך.
״שמח שאת שמחה״ הוא קרץ לי וקם מהקיר שעליו נשען.
״אנחנו חייבים לטוס לקורס הירש״ הבחור שהיה לידו אמר.
״תלכו, אני עוד רגע בא״ הוא אמר.
״לא, תלכו, אני גם צריכה לל..״
״חכי שנייה, אל תפחדי להישאר איתי לבד״ הוא אמר בהתגרות. שתקתי, וראיתי את החברים שלו הולכים.
״את עושה משהו חשוב הערב?״ הוא שאל בחיוך פלרטטני.
״טיפה״ אמרתי, משועשעת. ״הולכת לראות משחק״ פירטתי קצת יותר.
״משחק?״ הוא שאל.
״כדורגל״ עניתי.
״אין מצב שאת אוהבת כדורגל״ הוא אמר בגיחוך.
״צודק, אני אוהבת את חבר שלי״ אמרתי בחיוך. ״הוא כדורגלן״ פירטתי הרבה יותר. הוא הרים גבה.
״כדורגלן מוכר?״ הוא שאל.
״דביר עבודי״ אמרתי. הוא הרים את הגבה למקסימום שהיא יכולה להגיע אליו במצח שלו.
״מעניין״ הוא אמר והתחיל ללכת. הדבקתי את צעדיו בבלבול.
״מה?״ שאלתי.
״את ודביר עבודי, זה שילוב.. מעניין״ הוא גיחך והסתכל עליי. ״טוב, אני באמת חייב לעוף לקורס, בהצלחה במשחק״ הוא אמר והתקדם במהירות לאחת הכיתות.

מנקודת המבט של איתי-
הכנסתי את הדברים ללוקר אחרי המשחק, וטרקתי אותו בעייפות. ניצחון זה כמו סמים. אתה בהיי לא נורמלי ברגע שזה קורה ואז בום כל האדרנלין נעלם ואתה בדיכאון רצחני.
״פלח נפל לך״ שמעתי את עוז קורא לי. הסתובבתי חזרה אליו.
״תכניס את זה, אני עף להתקלח״ אמרתי בזריזות ולקחתי מגבת מהמדף.
״הופה לא ידעתי שאתה בריליישנשיפ״ הוא אמר. נעצרתי והסתובבתי אליו, מבין מה נפל מהלוקר.
״אני לא״ אמרתי והתקדמתי אליו.
״זאת לא אחותך זה בטוח״ הוא גיחך. לקחתי את התמונה מהיד שלו והכנסתי אותה ללוקר.
״מי ז..״
״אף אחת ראבק!״ צעקתי. הוא שתק.
״מה שתגיד״ הוא מלמל. ״הכל טוב אחי״ הוא הוסיף בחיוך ויצא מהחדר. השענתי את הראש על הלוקר, מנסה להפסיק לחשוב על התמונה. שכחתי שהיא בכלל בלוקר שלי. כמעט הצלחתי לעבור יום בלי לחשוב עליה.
קיבינימט, אני חייב להמשיך הלאה. חייב, חייב בדחיפות. זה לא בריא לי.
״כוסאמק״ מלמלתי והוצאתי את התמונה מהלוקר. הבטתי בה כמה דקות, בבחורה הזאת, הבת זונה הזאת. עם החיוך של המלאך, עם המבט האוהב, עם הריח הממכר, שכבר לא פה. עוד מעט ארבע שנים שלא ראיתי אותה, שחברות שלה לא ראו אותה, שהיא החליטה שהחיים שלה יכולים להיות יותר טובים עם אנשים אחרים. עם בן אדם אחר ממני. איך יכול להיות שהבן אדם שגרם לי להיות המאושר בעולם לא הרגיש אותו דבר אליי?
״אמן שזה יעיף אותה מהחיים שלי כבר״ מלמלתי בדרך לפח, וזרקתי את התמונה לבפנים. נשארתי קפוא מול הפח, מרגיש מטומטם.
״פלח, אני סוגר פה עוד מעט״ ניסים פתח את הדלת של החדר הלבשה והסתכל עליי.
״אני מתקלח ועף״ מלמלתי והתקדמתי למקלחת.


תגובות (8)

:( תמשיכייייי

24/01/2015 17:18

מהממם תמשיכי :))

24/01/2015 18:18

תמשיכי!

24/01/2015 18:19

תמשיכיי

24/01/2015 18:56

מהמממממם תמשיכי!!!!!

25/01/2015 17:27

אוקיי אוקיי אוקיי
איפה לעזאזל אלינור?!!?!?!?!?!??!!?!?!?!?!?!

08/02/2015 23:37

    אוקי אז ככה אני כבר קוראת את הסיפורים שלך מלא זמן, ואני חייבת לציין שיש לך כתיבה מאוד טובה והעלילה סוחפת ! אני מאוד אהבתי את הסיפור הזה ואני מחכה בציפייה רבה שתמשיכי לכתוב אותו ! זה דיי מרגיש לי כרגע כאילו נטשת את האתר הזה… אני מאוד אשמח שתמשיכי לכתוב פה ואם את מחליפה אתר אז בבקשה תודיעי, הקוראות שלך מאוד מתעניינות בסיפורים שלך ! תמשיכי בבקשה ותודה (:

    12/02/2015 12:38

בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה תמשיכי!!!! אני לא קוראת חדשה קראתי את הסיפורים שלך כבר ממזמן פשוט רק עכשיו פתחתי משתמש ואת כותבת מדהים אז המשךךך דחוף!❤️

20/02/2015 13:47
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך