אחרי הכל

לקח לי חצי שנה להתגבר על כל הרגשות שהיו בי כלפייך. כל פעם קיוויתי שתחזור אליי, שאתה תבין איזו טעות גדולה עשית כשעזבת אותי. היום אני מבינה שאולי היה אפשר לתקן את כל מה שהיה בינינו אם רק היינו מנסים. יום אחרי שהכל נגמר, ניסיתי להראות כאילו הכל טוב, כאילו ששום דבר רע לא קרה. זה היה קשה. לפעמים פשוט לא הצלחתי. לפעמים פשוט הייתי הולכת הצידה ומתחילה לבכות. רק החברה הכי טובה שלי באה אחרי. היו פעמים שפשוט צרחתי עליה שתעזוב אותי בשקט ושתלך, אבל היא לא הלכה. היא הלכה קצת אחורה וחיכתה עד שאני ארגע. תמיד לקח לי זמן להירגע. במיוחד כשבכיתי עלייך. כל פעם הייתי נזכרת איך היה לי כיף איתך בחתונה, איך היה כיף אצלך בבית והכי כיף היה כשהייתי נרדמת לידך בטעות ואתה פשוט הייתי מסתכל עליי. פעם אחת שאלתי אותך: ״מה אתה חשבת כשאתה הסתכלת עליי ישנה?״
אתה ענית: ״חשבתי על דרכים להעיר אותך בשקט וגם פשוט חשבתי שאת חמודה גם כשאת ישנה.״ שנייה אחרי זה נישקתי אותך.
לא חשבתי על מה שעשיתי באותו רגע. פשוט רציתי להיות איתך. זה היה הכי כיף בעולם. אני זוכרת כל רגע וכל דבר וכל משפט מהמערכת יחסים שהייתה לנו. היא לא הייתה פשוטה, זה נכון, אבל אנחנו ניסינו להתגבר על הכל, לפעמים זה הלך ולפעמים זה לא קרה.
כשדיברתי איתך פעם אחרונה לפני שטסת היית קר ומנוכר כלפי. היית אדיש כלפיי. לא רציתי ככה פעם אחרונה לדבר איתך. כשאמרת משהו לא עניין אותי יותר כלום, אבל אני באותו רגע הוכחתי לעצמי משהו והסקתי מסקנה שאותה רציתי להסיק מההודעה שלך ביום הולדת שלי,
שאני לא מרגישה כלפייך כבר כלום.
תמיד אמרתי לך שאחרי שניפרד אני אחשוב שכל מה שעברנו היה טעות אותה, אתה טענת שלא, שזו לא תהיה טעות, צדקת בסופו של דבר.
כמו שאמרת: ״כשאת תסתכלי לאחור על המערכת יחסים הזאת את תראי שזאת לא הייתה טעות״
אתה צדקת, אני ממש לא מצטערת על שום רגע מהמערכת יחסים שהייתה לנו, למרות כל המרחק הגדול שהפריד בינינו רוב הפעמים שכן הצלחנו להתגבר על הכל, זו הייתה המערכת יחסים הכי טובה שהייתה לי ואני לא מצטערת על שום רגע שהיה לנו ביחד.