אח שלה פרק 11 (יא)

עמית דפק בשקט על דלת ביתו של גיא כהן ונכנס.
\"היי מוריה,\" הוא זרק לחלל כשראה אותך יושבת על הספה. \"איפה אחיך?\"
\"במבצר\" היא ענתה, כך היא קרא לחדר שלו.
הוא דפק בעדינות על דלת חדרו של גיא ונכנס.
\"היא אחי מה קורה?\" הוא שאל, מביט בגיא, יושב שם, נראה שבור.
\"אל תקרא לי אחי.\" גיא הסתכל עליו במבט כועס.
\"מה העצבים? ספר לאח שלך מה יושב לך על הלב..\"
\"סתום כבר! סתוום!!\" גיא עצר אותו באמצע דיבור. \"שכבת עם רותם י\"אח\"? \" הוא שאל בסוג של זלזול.
\"היא ספרה לכם?…פשי.. כבר רצה לספר לחבר\'ה אני אומר לך הבחורה הזו…\"
לפני שהוא הספיק לומר משהו, גיא דפק לו בוקס.
\"מה… אחי מה נהיה איתך תגיד אתה…?\"
\"סתום!\" גיא עצר אותו שוב. \"עוף לי מהבית יא מגעיל, יא בוגד. עוף לי מהבית.\"
עמית הסתכל עליו בעודו תופס את לחיו הבוערת… ויצא בשקט מהבית.
***
השעון השקט העיר אותה . הבית היה חשוך.. רבע לשש בבוקר או משהו כזה.. היה לה חם.
היא נכנסה לאמבטיה, שטפה את פניה העדינות, מעבירה את ידיה ברכות על הריסים הארוכות שלה… היא הורידה את בגדיה באיטיות ונכנסה לאמטיה, מלטפת- לא מלטפת את שיער הדקיק..
היא הרגישה מין עצב שמילא את כולה, מין תחושת רייקנות כזו, כאילו אין לה אף אחד…
כשיצאה מהאמבטיה ראתה את רינת יושבת על הכיסא במטבח.
\"בוקר… אמא\" היא אמרה.
\"אוהו.. רותם.. לא ידעת שכבר התעוררת..\" רינת הביטה לשנייה בעיניה הקטנות ומיד הסיטה את עיניה. היה קשה לה להביט בעיניה של ביתה אחרי אתמול…
\"איפה אבא? ראיתי שהוא לא חזר אתמול…\" רותם שאלה, לא באמת רוצה לדעת את התשובה לשאלה הזו…
\"צו-הרחקה..\" רינת סיכמה במילה אחת את כל מה שקרה אתמול. \"מה קורה איתך? הפנים שלך נראות זורחות… זורחות בצורה שלא ראינו הרבה זמן כבר…\" היא הביטה לעבר של רותם, שכאילו התעמקה בהכנת הנס קפה הכהה שלה.
\"סתם..\" היא מלמלה, מנסה לעצור את המשפטים שמתגלגלים על לשונה.. \"אמ.. פגשתי מישהו…\" היא אמרה, מחייכת לעצמה חיוך קטן.
\"מישהו… מי זה המישהו?\" שאלה רינת, מנסה להפגין קצת ידע, התעניינות, או שאולי בכלל היא רצתה לנסות להמשיך את השיחה, לחפות על כל מה שקרה אתמול.
\"חדש בשכונה.\" היא ענתה, לוגמת בעדינות מהנס קפה המריר שלה.
\"אף פעם לא זרחת ככה בגלל מישהו…\" רינת ציינה בשקט, כאילו מנסה לרמוז על משהו שלא נאמר..
\"אוך אמא אל תציקי. \" היא אמרה וכאילו סיימה בזה את השיחה. היא הלכה להתארגן.. השיחה המוזרה הזו לא הצליחה להוריד את החיוך מהפנים הקטנות שלה..
***
אהוד פתח את דלת ביתו.. או ביתה של אחותו ליתר דיוק.
הוא כעס עח עצמו ששוב לא שלט בעצמו.. אחרי הכל.. יש לי בית, משפחה וילדים, שכרגע נמצאים רחוק.. וואי.. כל כך רחוק..
הוא התגעגע לפניה הקטנות של רותם.. כבר כמעט שלושה ימים לא ראה את הנסיכה הקטנה שלו…
הוא יצא מביתו והגיע לעבודה… הוא ראה את העוזר מנהל שלו, מבזבז את זמנו בדיבור עם העובדים..
אחח… דניאל כהן הזה… מהרגע הראשון הוא ידע שהוא לא צריך להעסיק אותו.. אם הו לא טועה הוא אפילו אבא של אחת החברות של רותם.. הוא לא היה בטוח..
\"דניאל כהן, דניאל כהן, נא לגשת לעמדת המנהל בבקשה..\" נשמעה קולה של מזכירה מהירה כלשהי..
אהוד התיישב בכיסאו.. בראשו מנסה לחדוב מי הוא הולך לומר לדניאל כהן.. \'עובדו הנאמן\'..