איימי (סיפור על וואן דיירקשן) 2 פרק ט': מחזריה של לילי

#מנקודת מבטה של לילי:

"מה את עושה פה, לילי?" פרצופה של איימי האיר.
"הפרעתי למשהו?" שאלתי בקול מתגרה.
"לא, אולי… לא ענית לי על השאלה!" היא צעקה, שולפת אצבע מאיימת.
"ואני אענה לך אחרי שתעני על שלי" חייכתי בהתחכמות, "מה, צרות בגן-עדן?".
"לא, שום צרות!" היא צעקה. "מה את עושה פה?".
"באתי כדי לראות את זאיין, הוא פה? הוא בבית? אוי כמה שאני מתרגשת" לא יכולתי להסתיר את ההתרגשות- פשוט רציתי כבר לפגוש אותו. "לא מאמינה שמצאתי את הכתובת".
"גם אני לא" איימי מלמלה.
"מה?" שאלתי, למרות ששמעתי.
"מה? כלום…" איימי חייכה חיוך מזויף, "מה אני אצטרך לעשות כדי שלא תטרידי אותו?".
"אני לא רוצה להטריד אותו- אני רוצה לדבר איתו! הוא המודל לחיקוי שלי והוא מושלם מידי, אני רוצה רק לראות אותו במציאות" הסברתי, "ולצלם, ולבקש חתימה…" חייכתי.
"תקשיבי לי טוב, אני אסדר ללך דייט קצר איתו ואת לא תלחיצי אותי מובן?" איימי אמרה ועיניי גדלו- פשוט הרגשתי מושלם, הרגשתי כאילו אני על צמרת העולם.

#מנקודת מבטה של איימי:

אמרתי לה שאני אסדר לה דייט עם זאיין והתחרטתי על זה באותו הרגע. זאיין בחיים לא יסכים! הוא הרי עם פרי, איימי, הוא לא פשוט יבגוד בה סתם- בטח שלא עם לילי. הוא לא יאהב אותה, אך אני אצטרך להתמודד עם הכעס שלו לכמה זמן.
"באמת?" עיניה גדלו יותר מידי.
"כן, את מוכנה ללכת כבר?" ניסיתי לרמוז בנימוס שתלך.
"רק לראות אותו" היא דחפה אותי קצת הצידה וחיפשה אותו. לפתע זאיין צץ משום-מקום, הולך למטבח בבוקסר ופותח את המקרר בתקווה למצוא משהו טעים. נדמה שלילי קפאה באותו רגע, הזכיר לי את הפעם הראשונה שאי-פעם נישקתי את נייל. עיניה התמקדו בזאיין ושפתיה רפויות וכמעט נוגעות ברצפה. היא הייתה לחוצה, אך התרחקתי משם קצת כדי לא להפריע יותר מידי.
"אפשר לעזור לך?" זאיין התלבט.
"היי זאיין, אני לילי" היא חייכה, ראו את השמחה בעיניים שלה.
"היי לילי…" הוא בחן אותה, "איך נכנסת לבית שלנו?" עיניו חשדו.
"אני חברה של איימי" היא השתנקה, חייכה והביטה בעיניו בהערצה אינסופית.
"לא היא לא" התקרבתי אליהם, "היא ילדה מהכיתה שלי שגילתה על כל מה שקורה פה ורוצה להכיר אותך".

"באמת?" זאיין חייך אליי, מחזיר את זרועי ולוקח אותי הרחק ממנה לדבר בפרטיות.
"תשמע אני צריכה שתיקח אותה לדייט" אמרתי. עדיף להסיר את הפלסטר הזה מהר כדי שיכאב פחות.
"את רוצה מה?!" זאיין צרח.
"הבטחתי לה, וחוץ מזה אם לא תיקח אותה לדייט היא תציק לי ולך יותר ממה שנדמה לך!" החלשתי את קולי.
"את כל-כך הולכת לשלם על זה!" הוא טפח על כתפי.
"תודה זאיין" חייכתי אליו.
"את כל-כך חייבת לי! בענק" הוא הצביע עליי והלך לכיוונה של לילי. הוא הביט בעיניה בייאוש כבד ואמר:" לילי, תרצי לצאת לארוחת… בוקר? מחר?".
"מחר בבית-הקפה מעבר לפינה בשבע בבוקר, אני אהיה שם" היא חייכה. עיניה פשוט ברקו מתקווה וידיה קבוצות אחת בשנייה, במטרה אולי להגיד משהו דרמטי.
"בסדר" הוא חייך אליה והיא דילגה החוצה בשמחה, מזמזמת לעצמה שירים ונראית שמחה.
"תודה, פשוט תודה!" נישקתי אותו על הלחי.
"פרי לא תאהב את זה, גם אני לא אוהב את זה… מה עשיתי" הוא נאנח והלך לחדר שלו.
"טוב, היה נחמד להאזין לכל זה אך אני חייבת לחזור הביתה" איימי גרין אמרה.
"שוב תסבירי לי- למה באת דווקא עכשיו?" נייל שאל בספק.
"רציתי לראות אותך- ממזמן לא ראיתי אותך! אתה עסוק מידי בכל מיני שטויות" היא התביישה.
"דווקא היום? אני עייף לגמרי" הוא נאנח בדרמטיות.
"טוב, נתראה בשבוע הבא?" היא שאלה בתקווה.
"אולי, נראה טוב?" הוא שאל.
"אין בעיה" היא חייכה ויצאה מהדלת.
"אז איימי… בואי, יוצאים לדייט" הוא נצמד אליי ונישק אותי בתשוקה, ברגע אחד גרם לי לחייך כמו ליבי הפועם בחוזקה.
"חשבתי שאתה עייף" התיישבתי על השיש במטבח, מנשקת אותו חזק, "חשבתי שאין לך כוח".
"ובכן… מסתבר שאני שחקן מעולה" הוא הסביר בחיוך במבט על שפתיי, "ואת הולכת להתארגן ויוצאים".
"איי איי קפטן!" אמרתי ונישקתי אותו פעם אחרונה שהתמשכה ולעולם לא הספיקה. "רגע, מי ישמור על הילדים?".
"לואי, הארי! בואו רגע" הוא צעק להם וחייך אליהם, "קדימה- לכי להתארגן" הוא הוריד אותי מהשולחן וסחב אותי עד לסלון ומשם למדרגות המובילות לחדרי.